22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

פרובנס יום 4- מערת סנט באום, אופני רכבת, נוף עוצר נשימה וארוחה קצת מוזרה

18/11/2018

את הרעיון למסלול היום הזה לקחתי מתוך הבלוג הנפלא של זיוה רענן ״שמתי לב״

מלכתחילה נדלקתי על האופציה של אופני הרכבת, אבל לא הצלחתי ״להדביק״ להם אתר קרוב. וכשקראתי את ההצעה של זיוה לטייל במערת סט באום ובסנט מקסימין הקרובים לאופני הרכבת, נפל הפור. אני אוהבת ימים שיש בהם שילוב של כל מיני דברים. טבע, היסטוריה, תרבות, דת, אמנות. טעימות מכל מיני תחומים. או ימים שיש בהם שילוב של פעילויות: הליכה ברגל, רכיבה על אופניים, וכו׳. 

אז זה תוכנן להיות יום שכזה. קראתי על מריה מגדלנה הקדושה לנוצרים, שאזור פרובנס שימש תחנה חשובה בחייה, ושיש בו מקומות הקדושים לנוצרים המוקדשים לה. המפורסמים שבהם הם מערת סנט באום שם היא הסתתרה לפי האגדה, וכנסיית סנט מקסימין שם כנראה קבורות עצמותיה. בשילוב נוף יפה ורכיבה על האופניים, נראה היה שיהיה זה יום נחמד. לסוף היום תוכננה ארוחה במסעדה שהגעתי אליה במקרה דרך גוגל, ועל כך בהמשך...

היום התחיל פשוט לגמרי, נסיעה מהירה וקלה על הכביש המהיר (העולה כסף רב...). אולם בשלב מסויים הג׳י.פי.אס הוריד אותנו מהכביש המהיר לכבישים שהלכו והפכו יותר ויותר מאתגרים, עד לכביש צר מאד ומפותל שהתפתל לו על צלע ההר בפיתולים ממש חדים, עם מכוניות הנוסעות עליו במהירות מולינו ומאחורינו. היה קצת מאתגר לנהג וליושבת לצידו. הבונוס היה שככל שהכביש התפתל יותר, כך הנוף הלך ונעשה מהמם יותר ויותר מרגע לרגע. ירוק ורחב ונפרש לכל עבר. עם זאת, כשהגענו למנזר הקטן שנמצא למרגלות הסלע הענק בו חצובה מערת סנט באום, נשמנו לרווחה בהקלה גדולה. אנחנו לא מנהגי האקסטרים...

כאן המקום להגיד כמה מילים על מנווטי הדרך האלקטורניים למיניהם. הג׳י.פי.אס שהותקן ברכב השכור לא היה משהו. ניתן היה להקליד בו רק כתובות, וכתובות רבות לא הופיעו בו כלל או שהוא לא מצא אותן. waze עבד בדרך כלל מצוין, אך בגלל שלא היה לנו מתקן לטלפון הנייד ברכב, זה היה מוכב יותר. בסופו של דבר, הגבר התחבר ל navigator של Apple ו״השתלט״ על הג׳י.פי.אס של הרכב, וכך יכולנו לנסוע בנוחות לכל מקום. הבעיה הקטנה היתה המבטא של הנווט הזה שביטא את שמות המקומות בצורה מצחיקה ביותר עד קשה מאד להבנה... המנווטים למיניהם בוחרים לא אחת את הדרך ״הקצרה״ או ״הדרך המהירה״ שהיא לאו דווקא הדרך הנוחה למטייל. לכן אנחנו נעזרנו (במיוחד אחרי ההרפתקאה הזו) גם במפה של האזור שקנינו בארץ על מנת להבין לאן הנווט לוקח אותנו ואם אין דרך אחרת נוחה יותר. 

הגענו למנזר בדיוק בשעת הצהרים, כאשר לשכת המידע למטיילים היתה כמובן סגורה...

אם ממשיכים ממש טיפונת עם הכביש יש מגרש חניה גדול (לא מגרש החניה של המנזר), המהווה את נקודת היציאה למסלול הרגלי. המסלול הוא מסלול לא ארוך, אך הוא כולו בעליה די תלולה. נדרש קצת כושר כדי לעשותו. הוא מתמתח בתוך יער ירוק, סמיך ויפה מאד. כשמגיעים למעלה, דבר ראשון עוצרים ומסדירים את הנשימה, רק כדי שהיא תעצר שוב כשמסתכלים למטה על הנוף המפעים...

בתוך הסלע הענק חצובה מנהרה ובתוכה כנסיה קטנה, שם לפי האגדה התגוררה מריה מגדלנה. 

תחילת המסלול, הכל נראה סבבה לגמרי, תוהים מעט איך מגיעים למערה החצובה בסלע שנראה גבוה מכאן... היער יפיפיה ומפעים ביופיו. בדרך יש מעט שלטי הסבר בצרפתית. אנחנו נעזרים בגוגל טרנסלייט כדי להבין מה כתוב. הסבר על עולי רגל רבים ומכובדים שעלו בדרך זו לתת כבוד למריה מגדלנה, ביניהם מלכים חשובים. בהמשך הדרך נתהה האם המלכים טיפסו את השביל התלול בעצמם או שהיו עבדים מסכנים שסחבו אותם?!

המדרגות האחרונות של העליה. לוקחים נשימה...

ואז מסתובבים ורואים את הנוף. שום מצלמה לא תצליח לתפוס ולהעביר את היופי הזה. 

שלא נתבלבל, לא הגענו לכאן כדי לצפות בנוף

הכניסה לכנסיה חצובה בתוך הסלע:

אתר האינטרנט של מערת סנט באום

הירידה מההר היתה קצת יותר קלה, אבל עדיין מאתגרת. המסלול לקח לנו יותר זמן ממה שתכננתי, ולכן נאלצתי לוותר על הכנסיה בסנט מקסימין. מיד כשירדנו מהמערה שמנו פעמינו אל מסלול אופני הרכבת הנמצא במרחק של כ 50 דק׳ נסיעה מהמערה. הדרך מהמערה למסלול אופני הרכבת קלה לנהיגה ונוחה וללא אתגרים. אנחנו הזמנו אופניים לשעה 15:00, והגענו ממש בדקה ה 99 מתנשפים למדי. 

בצרפת יש מספר מסלולים של אופני רכבת. אלו מן אופניים שמותקנים על פסי רכבת ישנים וכך אין צורך לדאוג לניווט כי אופני הרכבת מובילים את הנוסעים בתוך המסלול. זו חוויה נחמדה מאד. הנסיעה היא בקבוצה, כאשר כל ״קרון״ כולל 2 זוגות אופניים, וספסל עליו יכולים לשבת עוד כ 3 אנשים. הרוכבים יכולים להתחלף במהלך הנסיעה. האופניים הם רגילים וחשמליים, כך שכשקשה ניתן להעביר למצב חשמלי והן נוסעות מעצמן. המסלול שאנו עשינו נמשך כשעתיים, בנוף נהדר. האמת שחשבנו שנתאמץ פיזית קצת יותר, ואף חששנו מכך לאחר המאמץ שבעליה אל ההר, לא היינו בטוחים שנשאר לנו כח ברגלים... אבל הרכיבה ממש קלה. הדרך הלוך היא רובה בירידה והאופניים די נסעו מעצמם. בדרך חזור (זו אותה דרך) היתה עליה קלה וכשהיה קשה הפעלנו את האופניים החשמליים. חוויה ממש כיפית ונחמדה. 

אתר האינטרנט של אופני הרכבת

תחנת הרכבת ממנה יצאנו לרכיבה:

לסיום יום הטעימות וההתנסויות הקצת מוזר הזה, הזמנו מקום במסעדה בכפר סמוך לצימר שלנו - הכפר רוביון. שם המסעדה נשמע מבטיח ״המטבח של סבתא שלי״. בעלת המקום מספרת כי סבתא שלה היתה בשלנית ושהיא מבשלת את המתכונים המסורתיים של סבתא שלה. כשקראתי את זה זה נשמע לי חוויה מעניינת, וגם הביקורות היו מצוינות. אז הזמנתי מקום. חשבתי לעצמי מסעדה בתוך בית מקומי, יכולה להיות חוויה...

חשוב לציין שכשתכננו את הטיול אמרנו לעצמנו שנהיה מוכנים לטעום דברים מעניינים, אבל לא נאכל ארנבות ולא נאכל צפרדעים. ובכן...

כשהגענו המקום היה נראה קצת חשוך ולקח לנו זמן למצוא אותו. אבל לא חשדנו. רק כשנכנסנו פנימה הסתבר כי אכן מדובר במסעדה בתוך בית מגורים, ושאנחנו האורחים היחידים הערב...

המסעדה מעוצבת ממש חמוד, במן מרפסת סגורה של הבית. בעלת הבית מאד נחמדה, אם כי קצת מופנמת ובישנית דבר שמעורר סוג של מבוכה. היא שאלה אותנו אם אנחנו רוצים לשמוע מה בתפריט, ולאחר שהשבנו בחיוב אמרה: סלט מקומי המכיל כל טוב, ולמנה עיקרית...מאכל מקומי מסורתי - ארנבת cool. אז גם הבנתי שאם המסעדה היא בתוך בית, אין מבחר, אלא רק מה שבעלת הבית הכינה לאותו ערב. ומה נגיד לה לאחר שהכינה לנו ארנבת במיוחד? שאנחנו לא אוכלים ארנבת? מה גם שהיא שם כדי לשאול לגבי כל מנה, איך זה, אם אהבנו וכו׳... היינו ממש במלכוד. כדי לרכך את הבשורה המרה הזמנו בקבוק יין מקומי. היין היה מעולה ממש ובעודו זורם בעורקינו התחלנו קצת להשתחרר ולהרגיש נח. 

הסלט במנה הראשונה היה טרי, טעים מאד, והכיל המון הפתעות וכל טוב. 

אחר כך הגיעה הארנבת. זה למעשה תבשיל בשר שמבושל בבישול ארוך. החלטתי להעמיד פנים שמדובר בבשר שאני מכירה. ברגע שהחלטתי את זה, נהניתי מאד מהמנה (סליחה מכל הצמחונים והטבעונים). למעשה זה היה מעדן...

לקינוח קיבלנו עוגה מעשה בית עם גלידה. טעימה בטירוף. 

לסיכום החוויה: האוכל היה מצוין. חוויה קולינרית ואנתרופולוגית. אכילת הארנבת השאירה אותנו עם ייסורי מצפון מסוימים ותחושה מסוייגת, למרות שהיה טעים. הארוחה הפרטית היתה מוזרה. היא היתה קצת פחות מוזרה לדעתי אם היינו מוכנים לכך. בעצם היתה זו ארוחת שף פרטית. בעלת הבית סיפרה לנו שהיא כבר אירחה כמה קבוצות מטיילים מישראל. כך שאם אתם מגיעים בקבוצה ומתארחים קרוב, או שאם אתם זוג שבא לחופשה רומנטית ומעוניינים בארוחת שף פרטית, זו יכולה להיות חוויה נהדרת. למי שיש לו תנאים לגבי הארוחה, פשוט צריך להגיד למארחת מראש, ואז היא תבחר תפריט אחר שמתאים יותר לטעמכם. בעלת הבית היא ללא ספק בשלנית מעולה. 

חיסרון נוסף: היא לא מקבלת כרטיס אשראי... לנו היו רק שטרות גדולים ובטח שלא סכום מדוייק ולה לא היה עודף, כך שנאלצנו לחזור אליה למחרת כדי לשלם, דבר ש״דפק״ לנו את ארוחת הערב של היום למחרת. 

אתר האינטרנט של המסעדה

לסיכום, זה היה יום מוזר ולא שגרתי, יחד עם זאת חווייתי וקצת הרפתקני, ולמה נוסעים לטיול אם לא כדי לחוות כמה הרפתקאות בקטנה?

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת