33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

על קצה הכפית - סיפור וטעם

סיפורו של מאפה

סיפרתי פה על הביקור בפורטוגל

סיפרתי על חברת פורטוגו אתה ערכנו סיורים מודרכים בעברית...

סיפרתי על מדריכה צעירה בשם ליה שהיא בת לאבא ישראלי ואמא פורטוגלית,

נולדה בישראל. צאצאית למשפחת אנוסים שאמה שבה לחיק היהדות. ליה ומשפחתה עברו לגור בפורטוגל כשהיתה בת 10. 

אתה הלכנו לסייר בשכונה של ליסבון שנקראת בלם. 

בסיור הזה זכינו להיות מודרכים לבד. מה שנקרא, שיעור פרטי...היא חכתה לנו עם חיוך גדול ושקית חמימה של "פשטאל דה בלם".

התחלנו את הסיור עם טעם מתוק ופצפוצים קטנים בפה.

לא אביא פה את סיפורה של השכונה אבל את סיפורו של המאפה דוקא כן.

אז הכל התחיל בנזירות חרוצות ומעומלנות.

כן מעומלנות. לזה יש חשיבות גדולה. כי באותם ימים לא היו חומרי עימלון כימים. הכל בא מהטבע.

וכמו בכל מנזר הנזירים והנזירות גידלו ככל האפשר את צריכהם ואף הכינו יותר מכך בכדי למכור ובכסף לכלכל את עצמם.

כך גם במנזר הזה  המלך מנואל,  בשנת 1498, החל בבנית כנסייה (הקפלה של סנט ז'רום) ומנזר אשר ביחד קבלו את השם הכולל "סנטה מריה דה בלם" (Santa Maria De Belém) - ". מכאן גם מקור השם בלם, על שם בית לחם – מקום היוולדו של ישו. רק לאחר זמן מה מחליט המלך מנואל ליישב את המקום באנשי מנזר הירונימוש (שהיו ידועים בזיקה גדולה אל הים והימאים) ושמו של המנזר משתנה לשמו הנוכחי – מנזר ז'רונימוש.

Jer?³nimos April 2009-4.jpg

הנזירות שגידלו מיני דברים גידלו גם תרנגולות השתמשו בתוצרתן לשימושים מגוונים.

הזכרתי את עניין עימלון הבגדים

ומהו חומר העימלון הטוב והנגיש ביותר?

ביצים

למען הדיוק, חלבון הביצים.

הנזירות השתמשו בחלבון ביצה בכדי לעמלן בגדים!

והיו הרבה בגדים של נזירים ונזירות לעמלן.

מה שיצר עודף בחלמונים. והרי לא יעלה על הדעת לזרוק חומר גלם טוב

אז חשבו ורקחו קרם מתקתק וטעים מאוד אותו יצקו לבצק אווררי...ואואו!

התקבל מאפה טעים טעים

מה יעשו אתו? שהרי נזירות ונזירים לא אמורים להתענג....

הן מכרו את המאפה לאופה של בלם וזה מכר את המאפים לקוניו (להם מותרים עינוגים).

כך בכל פעם שהיו להן חלמונים עודפים, זכו תושבי בלם לקנות ולהנות ממאפים מתוקים וטעימים מעשי ידי הנזירות היזמיות והחרוצות.

עברו ימים וכתוצאה משינויים כאלה ואחרים המנזר ננטש על ידי הנזירות והנזירים ב-1833

רגע לפני שעזבו הנזירות את המקום הן מכרו את המתכון של המאפה לאופה ומשפחתו

ואלה, אחרי זמן קצר (ארבע שנים), שינו את יעודה של המאפיה, ממאפיה לקונדיטוריה, תוך זמן קצר הבינו בני המשפחה איזו ביצה,

ביצה מוזהבת ומתוקה נפלה לחייקם.

 

אחד מהאולמות של הקונדיטוריה

 שמו של המאפה עבר מפה לאוזן וכולם רצו לאכול מהמתוק מתוק הזה.

"פשטאל דה בלם" הפך להיות לאחד מסמליה של פורטוגל.

בכל מקום אחר ברחבי המדינה תמצאו אותו תחת השם, "פשטאל דה נאטה" ורק בקונדיטורה שממוקמת באותו מקום מאות שנים ועוברת בירושה במשפחה עם אותו מתכון סודי ויחודי

רק שם, הוא נקרא "פשטאל דה בלם".

כיום הקונדיטורה שגדלה ומוסיפה חדרים ואולמות ללא הפסקה מייצרת ומוכרת בין 17,000 ל 30,000!!!! מאפים ביום ( כל מאפה נמכר ב 1.10 יורו!!!)

אם אתם בסביבה אתם חייבים לטעום! בבית המאפה שבבלם. תמיד משתרך תור ארוך אבל אל דאגה הוא מתקדם מהר וזה בהחלט שווה.

מעדן אמיתי. 

כן, כשאתם טועמים, אל תשכחו לעצום לרגע את העיינים ולחשוב על הנזירות המעמלנות, מגהצות ורוקחות קרמים ומאפים....

אם בא לכם לנסות אז הנה

מתכון של פשטאל דה נטה (שהרי פשטאל דה בלם מתכונו סודי!)

https://food.walla.co.il/item/2978076

בליווי של קצת מוסיקת פאדו

 

שבת טובה על כולם

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת