00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יוסי רגב

יחיא סינואר, מסר של שלום?

בקיצור: קריאה מדוקדקת בראיון שנתן סינואר. $$$ [4560]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי  ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
 
       בגיליון "ידיעות אחרונות" מיום 5.10.2018 פורסם ראיון שנתן יחיא סינואר, ראש החמאס ברצועת עזה, לפרנצ'סקה בורי, שליחת "ידיעות אחרונות". הראיון הזה, שבו פונה סינואר לקהל הישראלי, עורר הדים רבים בישראל. רבים ראו בו מסר של שלום, איתות שהחמאס רוצה שלום. אבל צריך לקרוא את דבריו בשבע עיניים ולנסות להבין לאן הוא רוצה ללכת.
קודם היה המצור?
       אומר סינואר: "הרי זה לא שבנינו את המנהרות, ואז כתגובה, החל המצור. קודם היה המצור, ואז כדי לשרוד, לא נותר לנו אלא לבנות מנהרות". לדבריו, ישראל היא התוקפנית שהטילה מצור על רצועת עזה, ואז החמאס, כדי לשרוד, תקף בחזרה. זה כמובן נראטיב שיקרי. קודם היו קסאמים. אחר היו הרקטות על כל ערי הנגב, והמצור היה ניסיון למנוע הכנסת אמצעי לחימה לתוך הרצועה (ניסיון שניכשל, לפי מבחן התוצאה). הנראטיב השיקרי הזה הוא הבסיס לכל דבריו של סינואר. "אם נותקף אז נגן על עצמנו". ישראל היא התוקפנית. אם צה"ל יפסיק לירות על עזה גם החמאס יפסיק. זה כמובן שקר מוחלט. כמה עשרות פעמים הפסיק צה"ל לירות על החמאס, ובכל פעם חמאס חידש את הפעולות נגד ישראל. "כשתהיה הפסקת אש אף אחד לא יירה בנו, נכון? אז מן הסתם אף אחד לא יילקח בשבי". בצדק מעיר שמחה גולדין, אביו של הדר גולדין, שבנו נהרג ונחטף ביום שבו היתה הפסקת אש, שהאו"ם הכריז, והחמאס הפר אותה, כמו בעשרות פעמים אחרות. ההבטחה של החמאס כי ינצור את האש אינה שווה כלום. המילה של החמאס אינה שווה כלום, כפי שהניסיון מראה.
שלום?
       סינואר רוצה שינוי, רוצה שלום. אבל מה הוא מוכן להבטיח לנו? שום דבר. האם הוא מוכן לוותר על הנשק שלו? האם הוא מוכן לתת לרשות הפלשתינאית לשלוט ברצועה ולקיים שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל? האם הוא אומר "הבנו שהדרך של האלימות אינה משרתת את המטרות שלנו, ולכן החלטנו ללכת לדרך אחרת, לדרך של מאבק לא אלים"?, האם הוא מציע הסכם שלום? לא. הוא מדבר יפה: "אתה הולך כאן בערב לחוף הים, בשקיעה, ורואה את הילדים הקטנים יושבים על קו המים ומדברים. הם שואלים את עצמם איך נראה העולם מעבר לים. איך החיים שם. להקשיב להם זה משהו ששובר אותך. וזה צריך לשבור כל אחד. אני רוצה שהם יהיו חופשיים". זה כל כך יפה. אבל מי אשם בכך שילדי עזה, סובלים, לא כמו ילדים פלשתינאים ברמאללה, או בשכם?  הלוא ברגע שהחמאס יכריז על נכונותו לוותר על המלחמה בישראל – מייד ניתן יהיה לפתוח את עזה לפיתוח, עם נמל, ועם שדה תעופה. רק התעקשות החמאס על המשך המאבק המזויין בישראל – רק היא הסיבה לסבל הנורא של הילדים, ושל כל האוכלוסיה ברצועת עזה. אם החמאס היה לוקח את כל מיליוני הדולארים שהשקיע במנהרות וברקטות, ומעביר אותם לדאגה לרמת חיים מינימלית של תושבי עזה – הסבל שלהם לא היה כזה גדול.
הבעיה היא הכיבוש?
       סינואר מתעלם מאמנת החמאס, שאומרת כי בשום פנים ואופן אין לוותר על החזרת כל פלסטין לשילטון האיסלם. הוא מספר לנו על מסמך האסירים משנת 2006: מדינה בגבולות 1967, שבירתה ירושלים. עם זכות השיבה לפליטים, כמובן". נשמע טוב, לא כן? "זכות השיבה לפליטים, כמובן" – זכות השיבה במילואה, של 5.6 מליון פלשתינאים עויינים, לבתים שמהם "גורשו" סביהם. מוצא חן בעיניכם?
       "הבעיה היא לא ההתנגדות. הבעיה היא הכיבוש. בלי הכיבוש, לא היו לנו את הרקטות, את האבנים, את בקבוקי התבערה, את המל"טים, את ההפצצות, כלום. היו לכולנו חיים נורמליים", כך סינואר. אבל האמת היא שהסכמי אוסלו היו אמורים לסיים את השליטה שלנו על עם אחר. אבל החמאס היה הכוח העיקרי, שבאמצעות פיגועים ריסק את הרעיון של הסכמי אוסלו. ומה אומר סינואר על הסכמי אוסלו: "האם אוסלו לא היה תירוץ כדי להסיט את תשומת הלב העולמית באמצעות משא ומתן אינסופי, ובינתיים להמשיך ולבנות התנחלויות מכל עבר ולמחוק כל אפשרות של מדינה פלשתינאית?" האמת היא שהפיגועים של 1996 הם שהובילו לעליית הליכוד לשילטון, ולפני כן, ממשלות העבודה איפשרו רק לכמה אלפי מתנחלים לבנות מספר קטן של ישובים.
עיקרון דתי
       צריך לזכור כי חמאס הוא אירגון דתי, שהבסיס שלו הוא האמונה שפלסטין היא אדמת ווקף, הקדש מוסלמי, שאסור לוותר עליה ולכן צריך לדבוק ב"מוקאומה", התנגדות מזוינת, עד לחיסול הנוכחות הציונית בכל הארץ – ואסור לוותר בשום פנים ואופן ואסור להפסיק אותה. זה עיקרון דתי, לא רציונלי, לא ניתן לוויכוח. יתר על כן, היות וההתנגדות הזאת מבוססת על מאבק דתי, מותר לשקר, לחתום על הסכמי שלום לתקופה ארוכה, ולהפר אותו ברגע שרוצים – דבר שקרה פעמים רבות בהסטוריה של ארצות האיסלם.
       לסיכום, הראיון של סינואר, אגב, ממשוחררי עיסקת שליט, הוא מלאכת מחשבת של ל"פ (לוחמה פסיכולוגית). לא שלום ולא נעליים.
 
 
 
     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
   המונה היומי: עד היום היו 848,750 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
 
תגובות
      אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
      אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
      אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
      כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
      אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
 
תגיות
   את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
       את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7347329
       חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
        את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416
 
תגיות: אקטואליה, חמאס, מלחמת ישראל ערב, הסכמי אוסלו, זכות השיבה, איסלם, אמת ושקר, ידיעות אחרונות, שלום, תובנות,

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

סטטיסטיקה
מספר כניסות לבלוג מה - 02/2006
970,959
תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יוסי רגב אלא אם צויין אחרת