00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מיומנה של מתמודדת

אז למה לי?

יריות יריות צרורות צרורות מלא בצורות יפות עד כדי כיעור תהומי.

אני נשאבת אל תוך עולם קצר שהתרחב יותר מידי.

אני פותחת עיניים ומיד רוצה לסגור. חור שחור. תבל ייקום עם ודם. אין לאן. נגמר הכוח אין לה מילים אין לה מנוח.

סליחה, בדיוק רצחתי כאן מישהו בטעות, איפה אפשר לזרוק את הבוד? טוב טוב יאללה איזה מחשבות את גם כן. כותבת ויורה לכל הכיוונים.

עכשיו ממריאים. צוללים ואז מתים. בית משוגעים. תהילה הם רוצים? הם ביקשו ממני שאבריח להם סמים. איזה סמים ואיזה נעליים אולי סנדלים וגם זה כפליים.

בקיצור לא ברור אבל תמיד היא אומרת את זה. חיה על הקצה. חושבת שעכשיו זה מתחיל אבל אין לה דרך לדעת באמת מה היא עושה.

היא לא באמת היא, היא מוחיית, מונשמת כמו כולנו עבדים של הלא נודע הגדול האנרגיה הזוהרת הזו הכולנו אחד נו כל הסיפורי תחת האלה שאנשים "מוארים" מספרים.

בואו , להיות מואר זה לא דבר, להבהב כן. כולנו מהבהבים ואני עכשיו בשיא ההבהוב השחור. מקיאה על המקלדת מילים בגוונים של סוף דרמטי.

פחזניות פחזניות היא צועקת מלמעלה אמרתי לה אני עסוקה בלהרעיב את עצמי למה את הורסת לי?

בואי קחי עוד קצת סוכר ואז נתפלא התקפי לב שבץ גופים סוחבים עצמם בקושי מוגזם לא מבינים מה לעזאזל רוצים מהם? עד מתי זה יימשך?

ושקט ושקיפות מלאה. לא רואים כלום. כאילו לא קיים כאילו לא היה מעולם. שקט ודממה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מתמודדת בהפרעה אלא אם צויין אחרת