66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פה ושם ושוב פה

בטוב טעם

בטוב טעם

שבוע הסתובבתי בארץ מולדתי אוסטריה. מולדת, לא מכיוון שנולדתי בה, אלא משום תחושת השייכות שהיא נותנת לי כשאני מסתובב ברחובותיה, נושם את אווירה הנעים והנקי אחרי גשמי סוף הקיץ הקריר, אוכל ממעדניה, נפגש עם אזרחיה האדיבים והקרים, נוסע ברכבת המהירה הנוחה.

והכול בטוב טעם. בלי וולגריות וצעקנות. בלי רחרחנות מעיקה בענייניו של האחר. הקרמשניט מתוק אך לא מחניק מעודף סוכר.

שם אני לא תייר, אלא בן בית. לא בעל בית כפי שניסה לטעון אחי הכה הישראלי שמוכרח שהשליטה תהיה בידיו. אין לי רצון לשלוט, רק להוות חלק.

והמראות - לא תשבע עין לראות: ארמונות מפוארים, נהרות רחבי ידיים, הרים נישאים, עמקים פוריים וירוק עז. הרחובות נקיים ושקטים. אנשים כמעט ולא משתמשים ברכב פרטי בערים הגדולות כי יש תחבורה ציבורית מעולה בכל שעות היממה.

אבל הדבר החשוב ביותר הוא ההתנהלות האנושית. האנשים מאמינים זה לזה. הם נותנים להיכנס לפניהם בתור בסופר אם יש לך פחות מוצרים. הם עוצרים לאפשר להולכי רגל מעבר אפילו כשיש להם אור ירוק. הם מחייבים אותך במחיר הוגן. הם מדברים זה עם זה במקצב רגוע ולא כפקודה. הם הולכים ברחוב ללא חשש מהדבר הבא שיפגוש אותם. אוסטריה טובה לאנשים. אוסטריה טובה לי.

 

ואז נחתי בישראל ובתוך 4 שעות מצאתי את עצמי בחתונה בהרי ירושלים. ״תרקדו כמו בני 20 ולא כמו בני 30״ אמר אחד מיושבי השולחן ברחבת הריקודים, אבל אני רוצה לרקוד כבן 30. אין לי יומרות להיות צעיר פעם נוספת ואני מקבל לחלוטין שאיש מאתנו לא יתחתן לפני שיחצה את יום הולדתו ה-30, אם בכלל, ואין בכך שום בעיה בעיני.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פה ושם ושוב פה אלא אם צויין אחרת