00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא יש רק 2 - בלוג אומנה

בשביל המערכת אני לא אמא

אני לא אמא

כי אם פלסטר

לא אמא 

כי אם עציץ

 

אבל בתיק שלי

תמיד יש פלסטר

בשבילך

ומחוץ לביתי

עומד לו עציץ

שפוגש אותך

בשובך מתלאות היום.

 

אני לא אמא

כי אם מארחת

לא אמא 

כי אם בית זמני

 

אבל אני תמיד

את חבריך מארחת

ובביתי תמיד יש זמן

אליך.

 

אני אמא אומנת

וזה מוזר

ואין בכלל היגיון

בדבר

 

בשבילך אני אמא

בשבילי אתה בן

אבל בשבילם

זה מתחיל ונגמר.

 

בן יקר שלי

אם תסתכל בכוכבים

תמצא את מה שהם אינם

רואים

כי הם מסתכלים רק על

מה שהם מכירים.

 

אתה כבר חכם מידי

ומסתכל לשמים

ורואה למרחק

וגם למרחב

 

ואתה יודע 

שאם אני לא אמא

אז אני כוכב.

 

השיר הזה נכתב אחרי שהבן שלי הסתכל בשמים ואמר שאיש יקר לו מאוד, שנפטר זה מכבר, הוא כוכב.

זה נגע לליבי, האמירה הזו שלו, ואמנם הוא דיבר על אדם שנפטר, אבל זה נגע בי גם בכל הנקודות הכואבות שלי כאמא אומנת. 

לפעמים, אני מרגישה לא חשובה, כפלסטר שמישהו שם לגוזל בחייו כדי לכסות את הפצע, ותו לא.

בשביל המערכת אני לא אמא, אני "אומנת". בחוק האומנה החדש, אפילו הורידו את המילה "אמא" מההגדרה, והשאירו אותי כ"אומנת" בלבד.

אומנת. נני. בייביסיטר. תפקיד זמני ונטול כל ערך רגשי, מישהי שבאה והולכת. כשבעצם, גוזל כל כך נשען עליי. כל כך בוטח בי. כל כך משתמש בי כאמא.

רוב הזמן, המערכת רוצה שאטפל בו בכל האהבה של אמא, אבל שלא ארגיש כך לעולם.

המערכת דואגת להזכיר לי שוב ושוב שאני לא אמו, לעומת מי שבאמת אמו - וזוהי אמו הביולוגית. 

 

אין לי שום say באף החלטה חשובה לגביו חייו, מלבד - מה ילבש, מה יאכל ולאיזה חוג יילך.

בבוקר, אני זו שמעירה אותו בחיוך ובנשיקה על האף, אבל אין לי זכות להחליט על קבלת טיפול רפואי שהוא זקוק לו.

בלילה, כשהוא סובל מסיוטים, אני זו שמחבקת ותומכת, אבל אם אני חושבת אחרת מהעו"סים ברווחה - דעתי לא נחשבת.

כשמשפחתו הביולוגית מבקשת ממני משהו אני תמיד עושה הכל בשבילם, אבל אין לי זכות לקחת אותו לבקר את משפחתי המתגוררת בחו"ל, ולכן גם לא ראיתי אותם זמן רב.

כל זה מתכתב כמובן עם הקונפליקט המרכזי - שאני מגדלת אותו, אבל יום יבוא ואני עשויה להיפרד ממנו לפי החלטת הרווחה. הקונפליקט הזה הוא חלק מהאומנה, ואני מקבלת אותו ומבינה אותו, ואם אמו הביולוגית תתחזק ותשתקם אני הראשונה שתשמח, אבל כל עוד אני מגדלת אותו - מדוע אין לי ערך? 

 

משיחותיי עם אימהות אומנה רבות (וגם אבות) אני שומעת כל הזמן את אותן התחושות.

המערכת, והחוקים במדינתנו, מנסים לשמור על זכויותיהם של ההורים הביולוגיים (האם בשל כבוד אמיתי למשפחה הביולוגית, או האם בשל פחד שיואשמו בגזילת זכויותיהם?), ואני מצד אחד מבינה את ההיגיון שבדבר. גם אני מאז ומתמיד שמרתי על מקומה של אמו הביולוגית בחייו, ועל מעורבותה בכל תחומי החיים שלו, ואני חושבת שכך נכון שיהיה (ולא בגלל פחד, אלא כי זה נכון מבחינה אנושית).

ומצד שני, המערכת צריכה ללמוד לחזק גם את משפחות האומנה שלה, ולתת להן מקום, משום שיש להן ערך עצום בחיי הילדים.

 

מאוד הייתי רוצה שיראו בי שותפה מלאה לגידולו של גוזל, שיראו גם בי אמא. שווה בין שווים. כי אחרת, אם אני רק בייביסיטר, איך גוזל אמור להרגיש בטוח ויציב במחיצתי?

אני חושבת שזה מגיע לגוזל, שמי שמגדלת אותו ומכירה אותו הכי טוב - תוכל להרגיש שותפה מלאה בהחלטות ובחשיבה לגבי טובתו. ילד לא צריך שהוריו (הביולוגיים וגם האומנים) יהיו חסרי כוח, זה הדבר האחרון שעוזר לגידול ילד עם ערך עצמי. 

היא, אמו הביולוגית, דווקא רואה אותי כאמא, ומאוד מעריכה אותי ואת המקום שלי בחייו. היא רואה בי שווה אליה. שזה מדהים.

אבל לא כך המערכת.

המערכת לא משתפת אותי בהחלטות, לא נותנת לי קול.

עו"ס מנחת האומנה שמלווה אותנו היא אמנם בסדר, אך מי שמחליט לבסוף על החלטות טיפוליות הם העו"סים ברווחה - והם רואים באם הביולוגית את אמו היחידה. לפעמים אני מרגישה שאפשר לקרוא לזה אפלייה, אפלייה על רקע.. אומנה.

המערכת מעדיפה שלא אהיה נוכחת בוועדות לתכנון טיפול לגבי גוזל (בוועדות אלו בונים תוכנית טיפולית לילד, ומחליטים אם להאריך את האומנה, או להחזיר את הילד הביתה).

ובין ועדה לוועדה, כל פעם שצריך לעורר משהו לטובתו של גוזל - המערכת מעדיפה לשמור על שקט תעשייתי.

 

עצוב לי שזה כך, ואם יש עו"סיות רווחה שקוראות את הבלוג הזה, אני מקווה שמשהו בדבריי ייגע בכן. 

תחשבו בבקשה גם על האנשים שמגדלים את הילדים האלה. הם לא חצאי בני אדם. נכון שיש לילד הורה ביולוגי, אבל אנחנו לא אוויר ורוח. 

שימו לב לבקשות של ההורים האומנים, כי אם חשוב לנו מספיק להרים טלפון למנחת האומנה ולהגיד משהו - בתוך השגרה המורכבת והסוערת של טיפולים, אבחונים, בדיקות, קפיצות לביה"ס כי קרה משהו, הסעות, חוגים, וגם סתם רגעים פשוטים ונהדרים של הורות - סימן שזה משהו שחשוב לחייו של הילד, ואנחנו לא "סתם מגזימים". 

תזמינו אותנו לוועדות לתכנון טיפול, אנחנו חלק מהמערך המטפל, אנחנו מגדלים את הילד. 

תפעלו ליצירת שיתוף פעולה בין כל המעורבים, ועל טובתם של כולם.

תנו להורים הביולוגיים את כל זכויותיהם, וגם לנו! לתת זכויות להורים ביולוגיים זה לא סותר את הזכויות שלנו. הרי כל האומנה מבוססת על שיתוף פעולה, למה אתם חוששים שנפתור דברים יחד? האין זו המטרה?

אל תדירו אותנו! הילד זקוק לחיבור בין כל חלקי חייו, ולא לניתוק והפרדה, וזה מתחיל בכם. 

כולנו כאן ביחד למען הילדים האלה.

כולם רוצים שלילדים האלה יהיה טוב, ואיך יהיה להם טוב אם ההורים המגדלים אותם מרגישים חסרי ערך?

נכון שיותר קל לנתק ולהפריד, והרבה יותר קשה לבנות ולחבר, אבל זה לא אומר שלא מגיע לילד שתעבדו קשה בשבילו.

 

אני מודה לאמא הביולוגית הנפלאה של הבן שלי על כך שהיא מבינה את הדברים האלה, ובזכותה האומנה הזו מגיעה למקומות נפלאים.

הלוואי שהמערכת תגלה את אותה הפתיחות והגמישות - אחרי הכל אם אמו הביולוגית מצליחה, גם אתם כאנשי מקצוע צריכים להצליח.

פתיחות וגמישות - אלה תכונות שגם הילד צריך ללמוד מאיתנו ומכם.

לא פשוט לילד לגדול במציאות מורכבת של אומנה, נסו להקל עליו - על מי שמתגעגע אליו - ועל מי שמגדל אותו - ככל האפשר. 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל katanchikit אלא אם צויין אחרת