00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"המחברת הסופר-סודית של ערן"

כשאני מרגיש גיבור, אני מתאר לעצמי את מה שקרה ככה:

כשאני מרגיש גיבור, אני מתאר לעצמי את מה שקרה ככה:

אין דרך ממש קלה להגיד או לתאר את זה. אנסת אותי. גם כשאמרתי לך שזה כואב, גם כשביקשתי ממך להפסיק, המשכת והמשכת. החזקת אותי עם שתי הידיים שלך ובכוח לא נתת לי לזוז. אי אפשר היה לא לפענח כראוי את הרצון שלי. אני משכתי, ניסיתי להוציא אותך. אבל אתה החזקת אותי.

 

זה רק מה שאני אומר לעצמי. אבל זה לא באמת קרה ככה. זה לא שקפצת עליי באמצע סמטה חשוכה. זה לא שהסקס לא היה בהסכמה. הוא היה. ואז התחיל לכאוב לי, ממש לכאוב, בצורה לא טובה, וביקשתי ממך להפסיק. לא הפסקת. אמרתי לך שזה כואב לי. לא הפסקת. ניסיתי להוציא אותך ממני. לא הפסקת.  אז במובן מסוים באמת נאבקתי. באמת עשיתי את זה. לפחות בהתחלה. אבל אז השתתקתי. הפסקתי למשוך. לא נאבקתי. ניסיתי להתעלם מהכאב ולחכות שזה ייגמר. אפילו אמרתי לעצמי: זה לא עד כדי כך נורא. בסך הכל הוא נהנה ואני לא באמת סובל בצורה רצינית. אחרי שסיימת, יצאת מהמיטה והלכת להתקלח. אחר כך אני נכנסתי להתקלח. בכל הזמן הזה לא אמרתי כלום, לא הרגשתי כלום, לא הבעתי כלום. אבל איך שיצאתי מהמקלחת התנהגתי כאילו הכל בסדר. נישקתי אותך על הלחי. סיפרתי לך בהומור ובציניות על היום המזעזע שהולך להיות לי בעבודה. התלבשנו ויצאנו ביחד מהבית שלך, ונפרדתי ממך בחיוך. אני לא יודע למה עשיתי את זה. שעתיים מאוחר יותר קלטתי שהתחתונים שלי מוכתמים בדם. לא עשיתי מזה סיפור. ניקיתי את האזור, והמשכתי כרגיל. רק כשהגעתי הביתה בערב, וניסיתי ללכת לשירותים, הבנתי כמה כואב לי. קלטתי שאני ממשיך לדמם בכמויות. אז די נשברתי. הבנתי שהייתי צריך להמשיך להתנגד, הייתי צריך להגיד משהו אחרי, הייתי צריך לצאת מהבית בסערה ולא להסכים לדבר איתך עד שתתנצל. אבל לא עשיתי את זה. חייכתי אליך. אז איך הייתי יכול יום אחרי לא לבוא אליך ולישון איתך כאילו הכל בסדר? וכן רציתי אותך. שכבנו, וזה שוב היה נהדר. כנראה שזה לא נחשב אונס אם בתכלס רציתי אותך. אם לא נלחמתי, אם לא בכיתי, אם לא צרחתי. אם זה לא היה כזה נוראי, ואם נישקתי אותך בלחי אחרי.

גם אין לי טעם להגזים עם זה. אם אני אספר למישהו, הוא ישר יגיד לי להתרחק ממך. אבל אני לא רוצה להתרחק ממך. בזמן האחרון אתה היחיד שאני יכול לשפוך את הלב שלי אליו. אני יכול לדבר איתך על הכל, גם סתם לפרוק את העצבים של היום-יום, גם על הקשיים בבית, אפילו על כמה שקשה לי בלי האקס. ואחרי שאני מספר לך את הכל, אתה תמיד תחבק אותי, תגיד לי כמה שאני חשוב לך, ותבטיח שאני מוגן אצלך מהכל. אתה היחיד שאוהב את הגוף שלי כמו שהוא. אף פעם לא הרגשתי בנוח בעירום עם אף אחד כמו שאני מרגיש איתך. גם אם אני ארגיש חרא לגביו אתה עדיין תחבק אותי ותגיד לי כמה שאני סקסי. אף אחד אף פעם לא עשה את זה. אז איך אני יכול להתרחק ממך? איך אני אספר למישהו כשהדבר הראשון שהוא יגיד לי הוא להתרחק ממך? אני לא יכול. ואני לא אספר. גם אין סיבה אמיתית לעשות מזה עניין רציני. אוף.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ZokiaOnore אלא אם צויין אחרת