00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אלהים! מה לעשות?

למה לי מקדש עכשיו? ראיון בכביש אחד

בכתב העת הייחוד 'כביש אחד' התפרסם ראיון ארוך עמי. קיבלתי הרבה תגובות חיוביות על הראיון, העורך ביקש שלא אפיץ ברשת כדי שאנשים יעשו מנוי לכתב העת, אז אני מפרסם כאן רק את העמודים הראשונים.

קישור לעמודים הראשונים של המאמר

 

מספר ציטוטים מתוך הראיון:


"בשעת לילה מאוחרת הגעתי, אחרי מסע טרמפים
ארוך, אל ביתו של צחי דבירה שביישוב תקוע. הסלון
נעים ומזמין, וחלונות גדולים משקיפים אל המדבר
והחושך שבחוץ. צחי מכין לי תה, ושולף מהמקפיא
אחלה ממתקי שוקולד ביתיים )ואפילו טבעוניים(,
תפאורה מושלמת לשיחה על משמעות החיים.
כבר הרבה זמן שאני מחכה להזדמנות לקיים את הריאיון הזה. לפני
כמה שנים פגשתי את צחי במקרה אצל חברים. שמעתי ממנו בכמה
דקות רעיונות שסקרנו אותי וגרמו לי לשנות את התפיסה שלי ביחס
להר הבית ואפילו להתלהב.
עד שהכרתי את צחי, מושגים גדולים כמו "הר הבית" ו"בית
המקדש" היו רחוקים ממני. הרגשתי שההתעקשות על טקסים
חיצוניים באה על חשבונה של העבודה האישית והפנימית, ולכן אין
פלא שביתו של אלוהים הפך למוקד של סכסוך וקנאות, שחושף
דווקא את הצדדים האפלים והנמוכים של נפש האדם. בליבי אני
מרגיש ויודע שכדי לפגוש את אלוהים לא באמת צריך ללכת לבית
כנסת או לבית מקדש - הפעולה הרוחנית היא בתוכי. ועם זאת, עדיין
יש בתוכי געגוע לא מוסבר אל מקום שאולי לא יכול להיות קיים
במציאות שלנו; מקום שאליו אנשים מגיעים עם לב פתוח מאוד."


"יש שני דברים שיכולים להגביל את חירות האדם. המגבלה
הראשונה היא המגבלה הפיזית: אתה כלוא בגבולות הטבע, לא יכול
לצאת מהזמן או להעלים מחלות. המגבלה השנייה היא השעבוד
הפנימי. אתה יוצר לעצמך צורך לעבוד, אין לך חופש ואתה לא יכול
להרפות. עם המגבלה הראשונה, המציאותית, אנחנו נולדים, אבל
אלוהים רוצה שנשבור את גבולות המציאות, ואת זה עושים באמצעות
התרבות. אני לא מדבר על אומנות, אלא על כל יצירה אנושית שהיא
לא טבעית. ברגע שהאנושות פיתחה חקלאות, זאת כבר התגברות
על מגבלת טבע. אש היא התגברות על חושך, תחבורה מתגברת על
מרחקים, תקשורת אלקטרונית שוברת את גבולות המרחק. אבל כאן
פתאום נוצר פרדוקס: מה שמשחרר אותך הוא מה שמגביל אותך.
הטכנולוגיה, בשירות התרבות, מתגברת על מגבלות אבל באותה
נשימה יוצרת שעבוד. פעם היית יכול להסתדר עם אוהל וחמור,
היום אתה צריך הרבה יותר, אתה משועבד לאינספור דברים שנראה
לך שאתה חייב. מדברים כמו בית עם שירותים ומטבח ומיטה ועד
סמארטפון ווואטסאפ. הכל נראה בסיסי והכרחי. בדיוק ראיתי גרפיטי:
''המותרות של היום זה הצורך של מחר''.
זאת המהות של תרבות מצרים. מצרים הייתה שיא התרבות ושיא
השעבוד. המדרש אומר שאף עבד לא ברח, למרות שלא היו שומרים.
אנשים העדיפו להיות עבדים במצרים מאשר להיות חופשיים. גם
היום אנחנו מעדיפים לעבוד כמו חמור בשוק פשפשים באמריקה אבל
להיות בשיא התרבות, מאשר לחיות במקום פחות מתורבת ומפותח
שיאפשר לנו לנוח.
היהדות, כפי שאני מבין אותה, היא האיזון בין התנועות האלו. אנחנו
מתגאים בהיותנו "סטארט אפ ניישן" וכדומה, אבל לא זה העניין
שלנו, התפקיד שלנו הוא לא להמציא כל הזמן דברים חדשים, אלא
לקחת את התרבות הקיימת ולברור מתוכה מה כן ומה לא."


"ועוד לא דיברנו על הר הבית. הוא תמיד נראה לי המושג הכי לא
רלוונטי שיש ביהדות, מה הקשר בין הדבר הפגאני הזה ובין החיים
שלנו?

כל הסיפור רלוונטי להר הבית, כי בית המקדש הוא פסגת התרבות
האנושית. זה המקום שבו התרבות מקבלת את המשמעות שלה. בזמן
הקדום, כשהתרבות האנושית הייתה בעיקר חקלאות, היית מביא
לבית המקדש את מיטב התוצרת שלך ומברר אותה. למשל, לחם:
יכול להיות שאתה חושב לעצמך "אני יכול להסתדר בלי לחם, למה
לי להתאמץ כל כך הרבה". מצד שני אתה עלול להשתעבד להכנת
הלחם, לאפות עוד ועוד ועוד. לכן אתה מביא את הלחם לבית המקדש
ונותן לו משמעות. בבית המקדש אין שום דבר מהטבע, הכול מעשה
ידי אדם: לא מנסכים מים אלא יין, לא מקריבים צבי ואיל, לא
מקריבים עלי חוביזה וחרדל וגדילן, גם לא פירות שנקטפו משיח בר.
אדם יכול להביא לשם רק מה שהוא גידל, רק את התרבות האנושית.
דוקטורנטית אחת מבר אילן עשתה עבודה שמשלבת בין היסטוריה
לפסיכולוגיה, וגילתה שאחרי חורבן הבית אנשים איבדו את משמעות
החיים."

"מה בעצם קורה בהר הבית שלא יכול לקרות בשום מקום אחר?
רבקה: הכרובים בבית המקדש, פנים אל פנים - כי האמת נמצאת
תמיד בין שני אנשים בתוך הוויכוח, בחלל, בהידברות. זו המהות של
בית המקדש. בגלל זה חז"ל אומרים "איש ואישה זכו שכינה ביניהם".
היא לא נמצאת אצל אף אחד, אין מישהו אחד שמחזיק אותה אצלו,
אל האמת אפשר להגיע רק אם מאחדים כוחות.
צחי: ברגע שלשני אנשים יש מרכז משותף, ואף אחד מהם הוא לא
המרכז, אז גם אם הם מגיעים מקומות שונים, הם יכולים לקבל את
המקום השני של האחר. זה כמו זוג עיניים שנותנות עומק לתמונה.
כשיש חתירה וענווה כלפי האמת, כל המחלוקות נפתרות. כשאני
בא בצורה כנה, ופתוח לאפשרות שתוכיח לי שאני טועה במה שאני
בטוח בו, כי אתה מראה לי את האור, זה מרכך את הצד השני. ואז
יש הקשבה הדדית, ואז פתאום גם יש הארות וקורים דברים והאמת
מתגלה.
הייתה לי שיחה עם איש וואקף על זה. הוא אמר לי שהכותל הוא
מוסלמי. אמרתי לו, "זה נשמע לי מגוחך, אבל אני אשמח להפגש
איתך שתראה לי את זה". הוא כל כך התרגש מהנכונות שלי לדבר.
אני לא רב עם המוסלמים בהר הבית, אני רב שם רק עם המשטרה...
לפעמים אנחנו באים להר הבית עם המשפחה ואנחנו מצליחים
לרכך את הוואקף. אחרי הלידה האחרונה עלינו, כל המשפחה, להר
הבית, זכר לקורבן יולדת שהיו מקריבים בזמן שבית המקדש היה
קיים. באמצע ההליכה הבת שלי התיישבה באיזו נקודה ולא הסכימה
לקום. זה היה מול פתח מיוחד שיש אינדיקציה שהוא מוביל לחלל
כלשהו. אני חושב שזו המנהרה שמובילה למערה מתחת לקודש
הקודשים, לחדר שבו קבור ארון הברית לפי המסורת היהודית. גם
הערבים לא מסתובבים שם.
לא הבנו למה היא לא קמה, ובסוף התיישבנו לידה וחיכינו. ואז
הגיע אלינו איש וואקף ונעמד מולנו. ראיתי בעיניים שלו שהוא
רוצה להעיף אותנו, אבל, באופן מוזר, לא נעים לו. הוא רק אמר לנו
שזה מקום שלא יושבים בו. שאלתי אותו למה, והוא התחיל להסביר
ולנסות להוכיח לי שהקוראן צודק. הקשבתי לו והראיתי לו שאני
מתעניין ברצינות במה שהוא חושב, והוא ממש נקשר אליי. אחר כך
הבת שלנו אמרה שהיא התיישבה שם כי יש במקום הזה לב. היא
התכוונה לגדר בצורה של לב שהיא ראתה שם, אבל אנחנו גילינו
באותו יום את הלב. כשאתה מחובר ללב, הוואקף לא מטריד אותך.
הוואקף הוא רק סימן מלמעלה, משהו חיצוני, שאם אתה מתנגש בו
סימן שאתה לא מכוון. פעם הייתי הולך דוך, נתקל בכל המחסומים
ומתנגש עם כולם, היו עוצרים אותי ואפילו גמרתי בכלא פעם אחת.
אחר כך למדתי שכל המחסומים הם חיצוניים, ואם תבוא בגישה נכונה
אף אחד לא יעצור אותך. הבנתי שהר הבית זה לא הר סיני. אל תצפה
לאמת מוחלטת, אל תצפה לצדק מוחלט, אל תדרוש את הצדק עכשיו.
תכיל את המעגלים שסביב האמת, תכיל את השקר, כי זו הדרך שלך
להגיע פנימה לאמת."


"היום יש לי גישה מורכבת יותר. היום אני מסתכל על המציאות
ושואל ''מה אלוהים רוצה שאני אעשה עכשיו''. התורה היא חזקה
מאוד, אני דולה משם רעיונות עמוקים ותשובות - אבל גם מהמציאות.
היום אני לא מתמקד רק בללמוד את הפרשה, אלא עובר על אירועי
השבוע האחרון ומוצא בהם תבניות ומסרים. אני מתעסק בסימנים. יש
לי תורה שלמה של פירוש סימנים מהמציאות.
אני לא חושב שהצעד הבא הוא לנסות לדייק בקיום התורה
והמצוות, אלא לחזור ולשמוע בקול ה', לשמוע מה הוא אומר לנו
עכשיו. הזוהר כותב שקול ה' זה קול של תוכחה. כשאתה סוטה מהדרך
יש רעש, ה' מכוון אותך לחזור לדרך הישרה באמצעות כל מיני
דברים שקורים לך בחיים. במיוחד צריך לשים לב לצירופי מקרים.
צירופי המקרים הם ממש תבניות לפעמים, הם נותנים לך נקודת מבט
ששכחת. לפעמים אני מבקש ואז זה קורה.
רבקה: החיים הם חדר בריחה. צריך לפעול לפי הרמזים."

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

סקרים
תוצאות הצבעה חזרה לסקר
3
סקר זה פתוח למשתמשים רשומים בלבד. לכניסה או הרשמה- לחץ כאן
עליך לבחור תשובה
תשובה אחוזי הצבעה
אין מטרה אחת עליונה - .. 12%
אין מטרה רצינית לפעולו.. 2%
להגיע לזהות עם האלהים .. 12%
להיות מאושר 26%
להשיג כמה שיותר כסף 3%
להשתחרר מן הסבל / פשוט.. 8%
למצוא אהבה 7%
לעזור כמה שיותר לזולת 2%
לעזור כמה שיותר למדינה.. 1%
לעשות את רצון האלהים 22%
סה"כ מצביעים0
סקר למשתמשים רשומים בלבד
הצבעת כבר
הצבעת כבר
מבחר הופעות בתקשורת
אשכולות בפורומים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל zachiz אלא אם צויין אחרת