22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חביתה

כמו בחיים, הכל בה ב"חביתה"

על סירים, מפיות וטמפונים גם (רשימה מצולמת)

22/08/2018

"אינך יכול להכנס לאותו הנהר פעמיים", האמרה מיוחסת להרקליטוס, פילוסוף יווני בן המאות השישית והחמישית יליד אפסוס, שטוען כי העולם, ואנחנו כחלק ממנו, נעים כל הזמן, אם כך אין חזרה מאוחרת, ובכלל אין חזרה. אף על פי כן הראש בשלו, אנחנו חוזרים או מנסים לחזור למקומות, לקורות אותנו, לעבר, אם בפועל ואם בדמיון.

פעמיים הייתי בבילבאו.

בערוץ שמונה  לפני  שנים היו לוּפים של סדרות על נושאים משתנים, ששודרו מספר פעמים בעיקר בשעות הלילה המאוחרות, אני זוכרת את הסדרה על השנסוניירים הצרפתיים ואת הסדרה על ארכיטקטים ידועים בעולם.

אם אינני טועה השנה היתה  1998. אחד הארכיטקטים שסוקר בהרחבה היה פרנק גרי. (Frank Gehry )

בין השאר התודעתי אז למוזיאון גוגנהיים בבילבאו, ספרד, שנפתח שנה אחת קודם לכן על גדת נהר הנרביון.  הייתי בהלם, בנין כזה לא ראיתי עד אז. התאהבתי, הרגשתי שאני מוכרחה לנסוע לבילבאו. שנה אחר כך, הסתובבתי עם זוג חברים סביב המוזיאון, סהרורית ושיכורה מהמראה הייחודי.

 

לפני הקמת המוזיאון, בילבאו - בירת אזור הבסקים בספרד, והיום העיר העשירית בגודלה בה, הייתה שקועה במשבר ובמצוקה עקב שקיעת התעשייה בחלקה השני של המאה ה-20 וכתוצאה מהצפה שכילתה את התעשיה בעיר.

המוזיאון שינה את מצבה הסוציו-אקונומי של העיר, הוריד את  שיעור האבטלה והביא לפיתוח התיירות.

הקמת המוזיאון היתה רק ההתחלה. ראשי העיר השכילו לפתח  תחבורה מודרנית ולחדש את פני העיר. חודשו נמל העיר ואתרים אחרים שנזנחו. פיליפ סטארק, ריקרדו בסטיצה, סנטייגו קלטרווה הם רק חלק מכוכבי הארכיטקטים שלקחו חלק במלאכה, עד שהעיר הפכה לעיר מופת של חידוש אורבני וראשיה זוכים על כך בפרסים. שמעה של העיר יוצא גם בפיהם של תיירים המתעניינים בארכיטקטורה, עיצוב , אמנות ואורבניזציה מודרנית.

 

מאז בקורי הראשון, נפטרה החברה שהיתה איתי, אבל בילבאו רק הלכה ופרחה.

 

ביוני 2018 (אחרי שנחשפתי לכוכבי ארכיטקטורה לא מעטים בעולם ולבניניהם) חזרתי לבילבאו, הפעם לא היתה בילבאו מטרת הטיול, אלא תחנה אחת מתוך ה"קמינו  דה סנט דייאגו" בפירנאים הספרדיים והצרפתים, דרכם של צליינים נוצרים לשדה הכוכב של יעקב, או במקור, ל"סנט דייאגו דה קמפוסטלה" (על הקמינו הזה ועל מה שהוא אוצר עוד אכתוב).

בילבאו כמו בילבאו. גולת הכותרת, הפנינה הזוהרת של העיר הוא עדיין מוזיאון גוגנהיים ועשרות פסלי החוץ שסביבו, של אמנים נודעים היטב.

בנין הגוגנהיים בבילבאו, ספינה היתה השראתו של פרנק גרי

מרפסת המוזיאון

את כלב הפרחים של ג'ף קונץ לפני המוזיאון ואת פסלי המתכת האדירים של ריצ'ארד סררה (Richard Serra, בצילומים למעלה) שהתפתלו בפנים המוזיאון, זכרתי מהביקור הקודם.

בעצם, גם את המיצג של ג'ני הולצר, (Jenny Holzer זה שלמעלה) ראיתי, גם הוא שייך לתצוגת הקבע. כשהצופה נכנס לחלל , צבעי המיצג וצורותיו משתנים.

הטוליפים הצבעוניים של ג'ף קונץ הם מפסלי הענק שסביב למוזיאון

פסל שמשתקף במים והוצב שם במיוחד למטרה זו. מאחוריו, קשה לראותו בצילום, נראה גשר המיתרים של קלטרווה

בינתיים נוספו שם עוד פסלים של קונץ ועכביש ענק של  לואיז בורג'ואה (Louise Bourgeois ) ועוד ועוד. אבל ההפתעה הגדולה היתה התערוכה של יוהנה ושקונסלוש, ( Joanna Vasconcelos ), אמנית  פורטוגזית, עטורת פרסים, -שזכתה לשם בינלאומי, בעיקר אחרי שהציגה בארמון ורסיי נברשת ענק עשויה טמפונים, שעוררה התפעלות ובקורת קטלנית בו זמנית.

Joana Vasconcelos ??? AWARE Women artists / Femmes artistes

"A Noiva", "הכלה" בעברית -  נברשת ענק עשויה  מ - 25,000  טמפונים, שנראים כמו יריעות תחרה. הנואיוה הוצגה לראשונה ב - 2005  בוורסיי, פריז, התריסה בנוכחותה ועוררה שערוריה.

בכלל, ושקונסלוש משתמשת בעבודותיה לא אחת באובייקטים וחפצים מעשי ידיה של אשה (למשל, מפיות קרושה, כריות רקומות) או כאלו המקיפים אותה (מראות, סירים, מכסים, טמפונים , סכו"ם ועוד), מאירה אותם באור חדש. המתח שבין הפונקציה הראשונית של החפץ לבין ההקשר החדש שלו, מאפשרים מבט אירוני על הידוע ועל המוכר.

אגב, ושקונסלוש, הציגה תערוכה צבעונית מאד עם פסלי בד ענקיים גם במוזיאון תל אביב. שם ריחפה בחלל האולמות ה"לוזיטנה" המיתית שלה, וולקיריה ענקית עשויה בדים מטולאים, רבת כח ומשעשעת. הוולקיריות הן אלות חסד המרחפות מעל שדה הקרב, ובוחרות את הלוחמים האמיצים שמתו כדי להוביל אותם אל תהילת הנצח. (אצלנו תמיד צריך וולקיריות)

למטה, וולקיריה ענקית של ושקונסלוש מנקודות תצפית שונות  בקומות מוזיאון גוגנהיים בבילבאו:

 

 

למעלה, נעלי סטילטו ענקיים שנעשו מסירים וממכסי סירים. זוהי עבודה אופיינית לושקונסלוש, שמשתמשת באובייקטים קיימים, הרבה מאותו סוג, ויוצרת מהם אימג' חדש ומשמעות אחרת. יצירת משמעות חדשה על ידי הכנסת אובייקט מוכר  להקשר חדש, אינה אופיינית רק לושקונסלוש, אלא לאמנות המודרנית במאה העשרים. מרסל דושאן היה חלוץ התורה בציור ובפיסול, אחריו באו רבים וטובים, בציור, בפיסול, ואף בספרות.  מי שגר על חוף ים אינו שומע את שאון הגלים, לכן, כמו שאמר רומן יאקובסון, כדי לשוב ולשמוע את שאון הגלים המטפורי שבאמנות, יש להחיות את המטפורה, ליצור הזרה, ואחת הדרכים, היא להכניס את המוכר להקשר חדש.

למעלה, במיצג זה השתמשה האמנית בכדורי גלובוס, שנדלקים וכבים בסדר קבוע, מעין חזרה, השבעה, כישוף, בחרו אתם. כדי לראות את העבודה על הצופה לטפס כמה מדרגות על סולם המוצב מתחת למיצג, רק צופה אחד יכול לעלות בזמן נתון במדרגות הסולם, והטיפוס מאפשר מבט מלמעלה גם על עבודות אחרות. שוב סוג של הזרה, מסגרת חדשה לגבולותיו של המבט.

 

עוד על ושקונסלוש בסרטונים שלמטה:

 

בסרטון למעלה, עבודותיה של ושקונסלוש בגוגנהיים , בילבאו

ושקונסלוש בעבודה

"Time Machine" של ושקונסלוש

תערוכה של ושקונסלוש במנצ'סטר

 

כתבה וצלמה (כל הסטילס חוץ מ"הכלה"): באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגא

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באבאיאגה אלא אם צויין אחרת