55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פה ושם ושוב פה

הצטברות

הצטברות

היה זה שבוע גדוש סוגיות, ואטפל בקצרה בכל אחת ואחת מהן:

 

במוצאי שבת יצאתי להפגנה בכיכר רבין, לראשונה מאז ההפגנה שלאחר המלחמה בשנת 2006. היו אלה ערכי אירופה שעליהם נשבעתי להגן, לצד היכרותי עם דרוזים במהלך שירותי הצבאי לצד תחושה של גירה העולה בגרוני בשל חוסר צדק שגרמו לי לצאת מהבית. יצאתי להפגין למען השוויון, כשאני כבר יודע שאין ולא יהיה שוויון מלא. הארץ מחולקת לשבטים הנלחמים זה בזה על המשאבים, בשלב זה באמצעים פוליטיים ובעתיד אולי באלימות. לי אין שבט. השבט שלי הוא האמונה והתרבות. לא ברור אם זה יספיק לשרידותי.

ביום ראשון הוצג בפני המקום שבו שהיתי עד לפני כשנתיים. המצב קטסטרופלי. אין ניהול, אין חשיבה, אין כיוון. האנשים לא עובדים ואלה שכבר מבלים כמה דקות במשרד בעיקר עסוקים בלקטר או בדיון על חופשתם הבאה או על דירתם הנוצצת החדשה. אני זוכר שהיו פערים וקשיים ואולי אורח לרגע רואה כל פגע, אבל באמת שמצב כזה גרוע אינני זוכר. המקום זקוק למהפכה כי סכנת הכיליון שתמיד נחזתה לו מרחפת כעת מעליו כעוף דורס מעל חיה שעוד רגע תהפוך לנבלה.

ביום שלישי הלכתי לאכול צהריים לבד. במקום שבו נמצאים אלפי ועשרות אלפי אנשים לא השכלתי למצוא לי אפילו קשר כה בסיסי שיאפשר לי ללכת ולבקש להצטרף לארוחת צהריים. זה העציב את לבי אך אני מקווה שהסתרתי זאת טוב מספיק. מדי פעם שואל אותי אחד האנשים שאלות גדולות ואני משתדל למרוח אותו ומתקשה. כאילו מאבד לרגע את שריר השקר. מקווה שהצטברות האבק רבת השנים לא תחנוק אותי לחלוטין לפני שתהיה לי הזדמנות לקפוץ מהמטוס עם כסא המפלט.

ביום רביעי הלכתי להורים. הייתי צריך להדפיס כמה דברים. ההורים עסוקים כרגיל בחשיבה איך לשמר את כספם ונכסיהם ובהשוואה לאנשים אחרים מהחוג החברתי שלהם. תחושתי שאם היו יכולים להעלים אותי מעל פני האדמה או לחילופין להמציא לי סיפור כיסוי שלפיו שהתחתנתי ומצאתי עבודה מכובדת היו עושים זאת. בערב ראיתי שמחירי המוצרים מתחילים לטפס: חלב, גבינות, תה ועוד. מוצרים בסיסיים שאני צורך מדי יום. העתיד הכלכלי אינו מבשר טובות. המאגרים הולכים ומתרוקנים והחשבונות, בפרט שכר הדירה, דופקים כמו שעון.

ביום חמישי הלכתי לבנק. הבירוקרטיה הפקידותית ניצחה אותנו. הם רשמו את עמלותיהם, השיגו את רווחיהם וניצלו את הכוח המוגבל שלנו. הכסף נשאב לכיסי העשירים ולי לא נותר אלא להיאנח ולהתנחם בכוס מיץ קרה. אולם, הכוס נגמרה כעבור דקה. חומו של הקיץ כאן והשמש הקופחת והלחות הגבוהה הפכו את הדרך חזרה הביתה לגיהנום של ממש. בבוקר חמישי נמשכו האזעקות בחוטף עזה ואיש אינו יודע אם תפרוץ מלחמה או אולי הפסקת אש ארוכת טווח. בכירי תנועת החמאס, אנשים שליבם רע ושחור, ממשיכים ליהנות להם בבריכת הוילה ואילו בשדרות מגוננת אם על עולליה כשפיצוץ עז מפיל לרגע את המצלמה מידה.

 

שבוע אחד בחודש אוגוסט.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פה ושם ושוב פה אלא אם צויין אחרת