00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא יש רק 2 - בלוג אומנה

ריפוי

איך נרגעים ומפתחים תחושת שייכות וביטחון בתוך מסגרת זמנית של אומנה?

איך מרככים את הטראומה העצומה הזו ונותנים מקום לצמיחה?

 

רגע, איך מתחילים בכלל לעשות את זה? עזבו את השאלות הגדולות. מהו הצעד הראשון?

 

איך מתחיל תהליך של ריפוי?

 

1. קודם כל, ולפני הכל, שותים תה. שנינו ביחד. זה הדבר הראשון שיכולתי לעשות. תה קמומיל, תה נענע, תה מרווה. כל מה שירגיע את הלב ואת הנשמה, וגם את עור הפנים surprise  לאט ובהדרגה נעלמו כל הפצעים שעל פניו...

אבל מה עם הפצעים שבנפש?

 

2. הרבה בילויים יחד. טיולים, משחקים, השתוללויות. כיף!! כל דבר שרק אפשר לעשות יחד, ולהתחבר לרגע לעומקו. אני זוכרת, באחד הבילויים, הכריז הגוזל: "אני אוהב את העולם!!!" ואלו הרגעים שיישארו איתו לכל חייו, לאן שלא יילך. אני גם הרבה מצלמת ומתעדת אותם, כדי שנוכל לזכור ולהיזכר. אבל היכן שהם נצרבים באמת זה בעור, ובנשמה. הרגעים האלה הם המזון לנשמה, הדלק לחיים.

 

3. טיפול פסיכולוגי. היינו בטיפול כשנתיים וחצי, בהתחלה יחד (טיפול דיאדי) ואחר כך לחוד (טיפול פרטני לגוזל, והדרכת הורים לי).

אין מה להתפלש בכאבים לבד, ואין מה להסתיר. לפעמים כשהפצע הוא פצע פתוח... צריך התערבות רפואית.

הטיפול הפסיכולוגי נתן לנו מרחב נשימה, ותפר לאט לאט את הפצע למימדים שניתן להתמודד עמם.

זה עזר מאוד להתחלה.

 

4. פשוט לקבל. וזוהי התשובה גם לשאלות הגדולות. לקח לי זמן רב לעשות את זה, אבל הצלחתי לקבל את העבר שלו (שכולל את אמו הראשונה אבל לא אותי, ולכן איני מכירה את החוויות הראשוניות שלו), את ההווה (שכולל את אימו הראשונה וגם אותי) והעתיד (לא ידוע).

כתבתי "פשוט" אבל זה לא פשוט. לא קל להגיע למצב הזה. זה דורש "להיכנע". אבל אחר כך מרגישים את ההקלה... והיא פשוטה, נעימה ואדירה.

כן, החיים שלו התחילו בלעדיי והרבה דברים פספסתי. כן, החיים שלו ממשיכים איתי ואיתה יחד. ונכון, העתיד לא ידוע. וזו המציאות. take it or leave it... אני מעדיפה to take it.

תמיד כשאנחנו בבתי קפה, גוזל מבקש לימונדה "עם הרבה סוכר!" וכך גם אנחנו, בחרנו לקחת לימונים ולעשות מהם לימונדה מתוקה.

 

אלה החיים שלנו. לא שלטנו על העבר, שבו הוא הוצא מן הבית. אולי, רק אולי, נוכל לשלוט על העתיד בעזרת ההסכם הבלתי הכתוב בין אמו הראשונה לביני, זה שהבטחנו בו שלעולם לא נקרע אותו אחת מהשנייה. אבל הזמן היחיד שעליו קיימת לנו שליטה אמיתית - קטנה, יפה ונהדרת - הוא ההווה. ושם נוכל לבחור ליהנות, לאהוב, לשחק, ללמוד, לגדול, להתחבר, להשתייך ולהתפתח. וזוהי האמת כולה. אתם יודעים, לא רק לגבי אומנה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל katanchikit אלא אם צויין אחרת