00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא יש רק 2 - בלוג אומנה

2 אימהות לגוזל

לגוזל יש שתי אימהות.

שתיהן אוהבות אותו יותר מכל דבר אחר.

שתיהן נמצאות בחייו.

גוזל מסתדר יפה מאוד עם סיפור חייו. בשבילו, זה בכלל לא אישיו שיש לו שתי אמהות. זה פשוט ככה. אחת ילדה אותו ואינה יכולה לגדל אותו אך אוהבת אותו מאוד ונמצאת תמיד בחייו, והשנייה לא ילדה אותו אך מגדלת אותו ואוהבת אותו... ו... אולי לא תמיד תהיה בחייו.

כן, מוזר לי לכתוב את זה, ובכל פעם שאני כותבת את זה הלב דופק מין דפיקה משונה, והראש אומר: "מה?!?" אבל ככה זה, זאת המציאות של חיינו, זאת אומנה.

אמו הראשונה לא יכולה כיום לגדל אותו, אבל אם יום אחד היא תשתקם ותוכל - הוא יחזור אליה, ואני? אין לי איזושהי זכות חוקית להיות בחייו לאחר מכן. אם היא תסכים שאשאר בחייו, אשאר. ואם לא, אז לא. זה נתון לבחירתה, להבנתה, לטוב לבה.

 

 

כשרציתי להיות אמא אומנת, ידעתי שאומנה בהגדרתה היא זמנית. ידעתי שזה לא אימוץ. שמטרת האומנה היא לתת לילד בית חם ואוהב, עד ש...

עד שהוריו הביולוגיים ישתקמו. 

זה טוב. זה משמח. אם אמו הראשונה תתחזק ותוכל לגדל אותו, זה דבר נפלא. אני רוצה בטובתה, אני רוצה שהיא תהיה במצב טוב. היא אמא שלו. היא כמוני.

 

אני רואה אותה בהתנהגותו, בחיוך שהוא מחייך, בגומות החן, בעיניים הצוחקות שלו. היא אישה טובה שעושה את הכל מאהבה, גם הבחירה לשחרר אותו ולהניח לו ללכת למשפחה אחרת - בחירה שלא יכולה שלא להיות מלווה בשברון לב - היתה מאהבה. היא ידעה שהיא לא מסוגלת לתת לו את מה שהוא צריך, שהיא לא יכולה לטפל בו בזמן שהיא בעצמה זקוקה לטיפול, ונתנה לו ללכת. מעשה גדול מהחיים, חסר אנוכיות ולא מובן מאליו שהיא עשתה עבורו, בזמן שבו הוא היה זקוק לכך יותר מכל.

 

הוא יודע שהיא לא יכולה לגדלו. הוא שמח להיות אצלי. זה לא סותר את זה שאם היא תשתקם, ותבקש אותו חזרה, הוא יהיה שמח. כי הוא רוצה שהיא תשתקם. כי הוא מפנטז על המשפחה הביולוגית המושלמת כל הזמן. כי בחלומות שלו הם גרים יחד, והוא לעולם לא מוצא מן הבית.

 

אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. יחד עם הגעגוע אליה והרצון לחזור להיות יחד, הוא בונה גם חיים כאן. הוא רוקם קשרים ויוצר חיבורים. הוא מתחבר, אוהב, מקבל ומעניק. הוא חולם חלומות מסויטים על פרידה ממני, ומתמלא בחרדה. הוא רוצה אותי לידו, כל הזמן. הוא מחבק אותי ולא נותן לי ללכת. הוא יכול לחבק אותי שעות. הוא רוצה שאהיה לידו כשהוא משחק, וקשה לו להיות בחדר אחר בלעדיי. "אמא", הוא קורא לי, "אמא" ונהנה מהיכולת לקרוא לי כך.

 

והיא... אישה מיוחדת ויוצאת דופן שכמותה, מקבלת אותי כאמא שלו. היא לא כועסת עליי, היא לא מרגישה ש"לקחתי" לה אותו כמו שאולי הגיוני שתרגיש. היא קוראת לי "אמא" שלו, היא מודה לי מפורשות על נוכחותי בחייו. לא יכולתי לבקש יותר מזה.

 

אבל יש ימים שאני מבקשת. מבקשת קצת יותר. יש ימים שאני נכנסת למערבולת. אני כל כך אוהבת אותו, ולא ציפיתי לעוצמה המלאה של האהבה הזו. אני מבינה היום ש"לעשות טוב" זה ערך יפה, אבל הורות היא דבר אבסולוטי. אי אפשר לעשות את זה שלא עד הסוף, אי אפשר שלא לאהוב עד כלות הנשימה. והאומנה מאתגרת את מושג ההורות כפי שהוא מוכר לנו.

יש ימים שאני לא יכולה להכיל את כל האי ודאות הזו לגבי העתיד, ורוצה רק שמישהו יחתום לי על משהו... בדל קטן של ודאות... אלוהים, אני מבקשת, אלוהים. אתה רואה כמה טוב לו אצלי, כמה הוא פורח. אתה רואה איזו משפחה קטנה ומופלאה יצרנו יחד. בבקשה הנח לטוב הזה להישאר. בבקשה אל תפריד בין גוזל לביני. אלוהים, אל תקרע אותו פעם שנייה....

 

אבל בכל פעם שאני רק מרשה לעצמי להגיד בכלל דבר כזה, מעיזה להעיר מרבצו את הרגש ולתת לו קיום, דואגים רגשי האשמה להזכיר לי: היי, תעצרי - את אמא אומנת. לא את ילדת אותו. והוא אינו שלך. את צריכה להיות שם כמה זמן שהוא יצטרך, ואחר כך לשחרר אותו לאמו.

מערבולת.

 "אמא, נכון שאת תהיי איתי לנצח - ולעולם לא ניפרד?" הוא שואל לפעמים. וואו, מתוק שלי, לו היית יודע שאני שואלת את עצמי בדיוק את אותו הדבר. 

 

יש ימים של כאב, פחד תהומי, חרדה קיומית אפילו. יש ימים שאני לא מבינה איך בחרתי לעצמי חיים שכאלה, ולמה. איך חשבתי שאני מסוגלת להתמודד עם דבר כזה, מה עבר לי בכלל בראש?

 

ומי מציל אותי מתוך הגלים הגבוהים האלו, אם לא דווקא היא, אמו הראשונה, שנמצאת שם כמוני?

היא שחווה את אותו הפחד, מהצד השני של המטבע (מה אם הוא לא יחזור אליי? מה אם אאבד אותו לטובת אמא אחרת?), היא - באופן מפתיע - גם היחידה שיכולה להבין.

 

היא מחייכת, מחבקת, עוטפת, מחזקת אותי  - שאני היא אמו, לנצח. בדיוק כמו שהיא אמו, לנצח נצחים. שאיש לא יפריד בינינו לעולם. שאנחנו שלושה - גוזל, היא ואני - לאן שלא נלך... ואני ממקומי עושה את אותו הדבר בשבילה.

 

שתינו אמא, שתינו לנצח, אף אחת מאיתנו לא תקרע אותו מהשנייה, אנחנו אומרות זו לזו... ויחד, נתגבר על כל הסערות.

 

אני חושבת שבזכות שיתוף הפעולה שלנו, גם הוא מתגבר.

 

וכך, הגלים שוצפים קוצפים סביבנו, בעוד שלושתנו בסירה אחת, שממשיכה לשוט...

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל katanchikit אלא אם צויין אחרת