00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

SilentMike ניוז

צינורות עליך ישראל.

טוב, אז יש מלחמה. וזה די מעצבן כי נופלים כל מיני דברים שנראים כמו צינורות מהשמיים ולנו כאזרחים אין ממש מה לעשות בקשר לזה. את המלחמה עושים בשבילי ובשבילכם כל מיני טייסים עם שמות כמו צח שניר, ברק נשיא ושחק גבע (אני מקווה שאלה לא שמות של טייסים אמיתיים. לא הייתי רוצה לחשוף סודות מדינה). זה די נחמד -מרגיש כאילו יש לי עובדים זרים אשכנזים- אבל זה משאיר אותי ואתכם עם אדרנלין בדם ובלי שום דבר לעשות. תושבי קו העימות ישנים במקלטים, תושבי קו חיפה-טבריה ספונים בבתיהם סמוך לקיר פנימי. ואני, אני אמור להיות ערני.
 
מה זאת אומרת להיות ערני? אני כבר ערני. אדרנלין וזה זוכרים? הבעיה היא שאין לי מה לעשות עם כל הערנות הזו. כלומר יש לי. אני יכול להיכנס לפניקה. לי ולתושב חיפה היפותטי שיושב ליד קיר פנימי אין מה לעשות מול החיזבאללה חוץ מלשבת ולחכות שהם יחליטו לזרוק עלינו את אחד הצינורות הפתטים שלהם, חוץ מלהיכנס לפניקה כמובן. וזה לא רעיון כל-כך טוב.
 
אנשים מאוד לא אוהבים להיות תחת סיכון -זעום ככל שיהיה- שאין להם שליטה עליו. במצב כזה הם נוטים להיכנס לפניקה, וזה לא טוב במקרה הזה. גם כי זה לא עוזר, וגם כי זו בעצם כל המטרה מאחורי השימוש ברקטות האלה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני בטוח שהיתקלות עם אחד "הצינורות הפתטים" האלה הוא חוויה מאוד בלתי נעימה לכל אחד. וכמובן שזה נורא עבור הפצועים ומשפחות ההרוגים (ויש גם מחיר כלכלי לא מבוטל). אבל אם מסתכלים על זה מהצד של המדינה כולה לרגע, ממוצע של 5-3 הרוגים ביום, לא משהו לכתוב עליו הביתה. החיזבאללה היו משיגים יותר אם הם היו פשוט באים לפה ומעשנים לידנו. ככה לא מנצחים מלחמות, ביחוד כשצה"ל עסוק ביצור עמק חדש במקום בו עמדו פעם השכונות השיעיות של בֵּירוּת. הרקטות הן נשק טרור ולא נשק מלחמתי אמיתי, המטרה שלהן היא להפחיד, להכניס לפניקה. ככה הן מנצחות, בעזרת פחד, ולא בעזרת הרוגים.
 
אז גם להיכנס לפניקה אסור לי. אני פשוט חייב להשאר במקום סגור ולהיות עירני להחריד כדי שאני אוכל להפחית את הסיכוי שלי לההרג מצינור מגוחך שחבורה של בועלי עיזים שיעים עשויים להחליט לזרוק עלי. להפחית את הסיכוי, אבל לא לבטל, ואני יודע את זה. אז בזמן מחכה לצינור מעופף עם השם שלי עליו ולא עושה שום דבר פרודוקטיבי, אני צריך לעשות משהו לא פרודוקטיבי, פשוט כי אני צריך לעשות משהו. ובדיוק בשביל זה יש הומור ציני/סרקסטי. טוב או לא טוב, מתוחכם או "נסראללה ההומו", זה מעביר את הזמן ונותן לנו מה לעשות כשאנחנו לא עושים כלום. אז עכשיו אני מסיר כל שביב של רצינות מפוסט זה (שכמו שאולי שמתם לב חדרה אליו כבר לא מעט אי-רצינות גם ככה), ומציג לכם, בבכורה חגיגית בצבע השני החדש של הבלוג שלי, את הקטע הבא:
 
צינורות. הם יורים עלינו צינורות. כולם, הפלסטינים, הלבנונים. ואלה שלא יורים עלינו, כמו האירנים והסורים, מאיימים עלינו בצינורות שלהם. זה הרי כל-כך מגוחך. נראה שאין בזה שום הגיון. אבל לדעתי דווקא יש, ונראה לי שעליתי עליו. מדובר בסך הכל במשבר שנובע מתסביך פסיכולוגי פשוט.
 
הסיבוב הזה התחיל כשהחמאס ירה עלינו את הצינורות שלו. ירה וירה והגדיל את הצינורות ושיפר את הטכניקה, והחיזבאללה החליט שנמאס לו שאף אחד לא זוכר שהם היו אלה שירו עלינו את הצינורות שלהם קודם. היה להם מאוד חשוב משום מה שנזכור שהם ירו עלינו צינורות. בעיקר הם רצו שנזכור שהצינורות שלהם בעצם הרבה יותר גדולים מהצינורות של החמאס. בכלל הגודל נראה כמו ענין מאוד חשוב בצינורות. לחיזבאללה יש צינורות בקוטר של 122 מילימטר, וגם צינורות גדולים יותר בקוטר של 220 מילימטר. נראה שהגודל של הצינורות מאוד חשוב, חשוב עד כדי דיוק מילימטרי. את האורך לא מציינים. כנראה שבצינורות העובי הוא שבאמת חשוב (כדאי שתזכרו את זה).
 
וזה לא הכל. חשוב לנסראללה מאוד שנדע שיש לו צינור גדול. למעשה הוא רוצה שנדע שיש לו הרבה צינורות גדולים אפילו הרבה יותר מהצינורות שהוא מראה לנו. והיום שמעתי בחדשות שיש בלבנון צינורות עוד יותר גדולים ועבים מהצינורות של נסראללה שהוא לא מראה לנו, ושהם מופעלים ע"י כוחות של משמרות המהפכה האירנים. מענין איך הם מצליחים לעולל את זה בהתחשב בכך שהם נשבעים שאין אפילו חייל אירני אחד על אדמת לבנון. בכל מקרה חשוב שתזכרו. לאירנים יש בלבנון  צינורות שהם לא יורים עליכם, ואלה עבים וגדולים יותר מהצינורות שנסראללה לא יורה עליכם. זה הסדר. זכרו אותו.
 
כל הענין הזה עם הגודל של הצינור מאוד משונה. גם מרכז אפריקה היא מקום לא יציב, אבל דברים כאלה אף-פעם לא קורים בניגריה. יש פה בעיה חמורה של חוסר ביטחון באשר לדעתם של אחרים בנוגע לצינור שלך; ובפרט באשר לגודלו של הצינור שלך. תראו אפילו אותנו, אנחנו אומנם לא יורים צינורות, אבל תסתכלו על קני התותחים שלנו שכותשים כעת את דרום לבנון וצפון רצועת עזה. שוב, צינורות. "אל תדאגו אזרחי ישראל, גם לנו יש צינורות גדולים", אומרת הממשלה, ואנחנו לא דואגים. זה מגוחך. כל כך הרבה רעש, נזק, פניקה וצנרת מבוזבזת; זה מספיק כדי לגרום גם לשרברב ותיק לבכות.
 
ואני אומר, אפשר לפתור את זה בהידברות. זו המאה ה-21, אנחנו מדינה מתקדמת. אפשר לדבר עם נסראללה. בטח יש איזה טיפול רפואי מתאים בשביל הבעיה הקטנה שלו. נפתור לו אותה, ונסגר הענין.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל SilentMike אלא אם צויין אחרת