00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רוצה להיות אמא

"יש חלומות שמופעים שאנו ישנים, ויש חלומות שמונעים מאיתנו לישון עד שהם מתגשמים"

ניתוח

ניתוח
חצי לילה לא ישנתי, מחובקת עם עצמי, רחוצה היטב  שכבתי על מיטת בית החולים, הדמעות יורדות ללא מעצור, מנסה לנגב אותן בשמיכה עם ריח לא מוכר, הן ממשיכות זורמות בביטחון גולשות ויורדות מרטיבות לי את הפנים, את פוחדת שואלת את עצמי - בלי מחשבה ועם אומץ רב עונה לעצמי לא פוחדת אני מתרגשת, אצבעותיי על בטני מטיילות, כמו מציירות גלים קטנים, מנחמות מרגיעות. עוצרת בתחתית הבטן אומרת לרחם, שאני אוהבת אותה, מלטפת אותה ללא הפסק, את הולכת להבריא אני אומרת לה בלחש. המחשבות באות הולכות, מה יהיה איך יהיה, מנסה לדמיין חדר ניתוח. רוצה את הרגע של אחרי  -  עוד מספר שעות תכריז האחות מעל
 
מיטתי "הסניטר בדרך את יורדת לחדר הניתוח". כמעט בוקר, קרן קטנה של אור מאירה קצה מיטה שלידי, אור נדלק במסדרון, אחות נכנסת לחדר מחייכת יהיה בסדר היא אומרת לי, האישה לידי בצד ימין כואבת, בוכה מבקשת להרגיע את כאב, אני שומעת אותה בוכה, האחות מרגיע מוסיפה נוזל לאינפוזיה תוך שניות לבטח זה כבר יזרום לה בדם יעצור לה את הכאב אני מנחמת את עצמי,  כואב לי בשבילה, הפלה היא חוויה  כואבת אני נזכרת. מסתובבת במיטה מנסה לגרש מחשבות לא נעימות, עוצמת עיניים נושמת עמוק.
 
המיטה דוהרת במסדרון בית החולים, אני מובלת לחדר הניתוח, ערומה עם חלוק שמכסה חצי גוף שוכבת ללא תזוזה, עיניי פתוחות, רועדת מעט מתחת לסדין לבן הזרוק על גופי, רגע האמת, שלט של חדר ניתוח מנצנץ, הסניטר עוצר, זה הזמן לפרידות אומר, אני דומעת, אהובתי נושקת, מחזיקות ידיים אני רועדת, ניפגש בקרוב אני מחייכת, היא אומרת שאוהבת ומתרחקת נעלמת  מעבר לדלת הענקית. קררררר לי מאוד אני אומרת לאח המתקרב, ככה זה בחדרי ניתוח הוא מחייך, פעם ראשונה בחדר ניתוח הוא שואל? אני עונה בלחש בערך, תוך שניות אני מעוברת למיטת חדר הניתוח, אחות נעימה מלטפת ומנגבת לי את הדמעות, סדין חמים מונח על גופי הקר והרועד, הרופא כבר כאן היא אומרת, תשמרו לי על הרחם אני מבקשת, מרגישה דקירה קטנה ואט אט אני נרדמת שוקעת  לתוך עולם של שינה עמוקה, בלי מחשבות, תחושות ודמעות.
 
יד עדינה נוגע בי, אני פוקחת עיניים בקושי, מציצה סביב, גופי ערום ועוד רדום, "כואב לי, כואב לי" אני מנסה לצעוק, אך קולי בקושי נשמע, האישה אהובה שלי נוגעת בי קלות, אני שומעת את קולה, "את אחרי הניתוח אל תנסי לזוז". "הרחם הרחם" אני מלמלת, "הניתוח עבר בהצלחה" היא לוחשת לי באוזן, הוסרו המיומות, הרחם נקיה בריאה לחלוטין, אני מנסה לחייך, אך נכנעת לכאב, עוצמת עיניים נותנת לדמעות לזרום, אני שומעת קולות ברקע, לבטח איימי משפחתי רופאים אחיות, אך העיניים שלי כבדות כבדות. השעות כמו נצח זוחלות , זזות בצעדי צב, תקרת החדר כנוף לעיני. מתקשה בתזוזה, מנוטרת עם משככי כאבים פה ושם נרדמת, לעיתים בוהה בחלל התקרה מנסה לשחזר עבר, מדמיינת עתיד, השפתיים שלי יבשות זוכרת שנרדמת.
 
יום... לילה... בוקר... שעות עוברות, בת זוגתי היקרה  כמעט שלא זזה ממיטתי, הכורסא הענקית הפכה לה לבית. אני מרגישה מעט טוב יותר, מבקשת לרדת להתרחץ להתרענן להלביש על גופי את בגדי להרגיש ריח של בית. המשפחה מבקרת, ביקורי רופאים ואחיות מחליפות משמרות, מאושפזת ממיון לחדר נכנסת, "ברוכה הבאה" אני אומרת בהומור והיא מחייכת. עייפתי מלשכב ולשבת, מחליטה להתחיל ללכת, להזיז את גופי הכואב, צעד ועוד צעד אני כבר מטיילת במחלקה, פוגשת נשים, בעלים ומבקרים. נעים לי להרגיש חופשיה ולא תלויה באדם.
 
 
כמעט שבוע עבר, ואני אורזת רוצה הביתה, "הניתוח שלך היה יפה יפה" אמר הפרופסור בגאווה כמו אומן שזכה בפרס נובל, אני במבוכה מחייכת לוחצת לו את היד, אומרת תודה לבטח עוד ניפגש בחדר לידה ממלמלת בקול חלש אבל בטוח, הוא מחייך ברור לי הוא אומר, חצי שנה ולא יותר את ממשיכה, הדרך לחלום שלך פתוחה הרחם מוכנה נקייה. רטט עובר בי ואושר ממלא אותי, אהובתי תומכת בי, יד ביד אנחנו יוצאות לכיוון החניה על הרכב שיוביל אותי הביתה, לדרך חדשה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רונדה15 אלא אם צויין אחרת