44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

מותו של אהרון אלקלעי - עידית אלנתן

לכלכתי, חטאתי, פשעתי!
שבוע הספר חלף הלך לו. כל קבוצות הקריאה שלי מלאות בפלאשים שנוצרו מעיניים נוצצות ובתמונות - המון המוני תמונות. תמונות של "שלל מלחמה" מהכיכרות המציגות ערימות ספרים עם השאלה הבלתי נמנעת "עם מה להתחיל?" תמונות של סופרים חבוקים עם סופרים אחרים, עם סוקרים, עם בלוגרים, עם ילדים ועם בני נוער נרגשים. תמונות של הקדשות אישיות, תמונות של אנשי הוצאות הספרים שעומדים מאחורי, מצידי ומלפני דוכניהם ומציגים מרכולתם באהבה. את רצף התמונות הנ"ל קוטעים אינספור סקירות ספרים שנקראו ורק כאן - קול דממה דקה. אפשר לחשוב שבעלת הבית כל כך התבסמה מהשמפניה שלה עד שהפסיקה לקרוא.

מילא ששת קוראי הנאמנים יחשבו כך - אבל תראו מה עשיתי לעופרי אילני, בעל טור דעה ב"הארץ" - "העיתון לאנשים החושבים". בגללי ורק בגללי הוא יצא בהצהרה שאנשים לא קוראים בארץ הזאת. אני האשמה הבלעדית לכך שאלפי כותבים צעירים שאורגים בימים אלה את ספרם הראשון זורקים את הנול...מממ...הנוצה ביאוש ונמלטים מסדנאות הכתיבה שבהם הגו יומם ולילה. אבוי, פתאם הבנתי שאני אחראית גם על הרס הענף הרווחי של סדנאות הכתיבה. אכן כבד המשא מנשוא.

 על כן אני מושיבה את עצמי לכתוב סקירה. בחרתי ב"מותו של אהרון אלקלעי", ספרה של עידית אלנתן. אמנם לא מדובר בספרה הראשון, הוא לא יצא בהוצאה פרטית אלא בהוצאה עם השם הכי ארוך שיש - כנרת, זמורה-ביתן, דביר - אבל בכל זאת יצא לאור השנה ורכשתי אותו טבין וטקילין. אמנם בפורמט דיגיטאלי - אבל נשבעת לך, אילני, שמכרו לי את כל 165 העמודים - ספרתי. 

 


עידית אלנתן - כל הזכויות שמורות לגל חרמוני - מהעיתון לאישה

ווידוי! אין לי מושג למה יפו והעדה הבולגרית תופסים אצלי כזה מקום מרכזי בהתחשב בעובדה שמאבקים עדתיים מעלים לי את הסעיף ואני גרה רשמית בחולון השכנה מאז שמלאו לי 21 שנים. אבל ככה זה. בולגריות ויפואיות הם חלק בולט מהזהות שלי.
לכן היה לי כל כך קשה לקחת את הספר הזה לידיים ולקרוא אותו.

נגדו עמדו השם הבולגרי, יפו וכל נבחרת מכבי יפו הישנה והמתחדשת.
בעדו עמדו השם הבולגרי, יפו והמלצתה החמה של מאירה ברנע גולדברג. 
הכריעו הסקרנות ומחירי שבוע הספר.


 אני כותבת אליכם "מהקורטמיינטו" של אהרונצ'ו אלקלעי - ככה אנחנו הבולגרים קוראים ליום שבת בתוך שבעה, כי הוא חותך את האבל. על פי המסורת אצלנו לא נותנים לאבלים לנוח גם בשבת. בני המשפחה והחברים מתאספים בצהרי היום בבית המנוח. אוכלים בורקס, חצי ביצה וחתיכת מלפפון טרי עם כוס רקייה ליד ותוך כדי בליסה מדברים בזכות המת - ובעיקר מקשיבים למה שיש לבני המשפחה - לרעיתו נעמי וילדיו לספר עליו: עופר בכורו, דניאלה צרתו וסנהדרין בבת עינו. גם לשכנים, לחברים ולבני המשפחה המורחבת יש מה לומר - כאשר מעל כולם מרחפת רוחו של המנוח, אבטיפוס של בולגרי בן הדור ההוא שגידל אצלו בבית את כל הפחדים של אבא שלי - בן חסר חוט שדרה ובת פראית, משתרללת וחסרת גבולות. את כל נשמתו, אהבתו ותקוותיו יצק אלקלעי בביתו הצעירה, סנהדרין שיושבת אבודה בין חבריה (סורי, עדיין לא קונה את השם devil).

אלנתן הצליחה להרשים אותי בכך שתפסה באמת קווים לדמותם של זקני השבט. למשל המשפט הזה: "אהרון אלקלעי היה תמיד בטוח בצדקת דרכו. למעשה, אילו היתה בידו ההחלטה מה לכתוב על מצבתו, אין ספק כי היה חורת באותיות קידוש לבנה "כאן נקבר יהודי צודק". (עמ' 9) תשאלו כמעט כל ילד בולגרי בן דורי על מי מדובר הוא יהנהן ויגיד "על אבא שלי". wink

איש חזק הוא אהרון אלקלעי ומשול למגדלור שניצב בבטחה אל פתח נמל הבית. אורו הבוהק נשלח בכל עוצמתו אל צעירת הבית ועוצמתו כל כך מסנוורת עד שהיא מתעוורת ולא מסוגלת לעשות צעד לבד. האחרים שנותרים בצל מגיבים אל החושך כל אחד על פי אופיו. עופר מתמזג עם הצללים. אוסף, משמר ונצמד אל מה שהיה. דניאלה נכנסת בכל כוחה בריק ומנסה להאיר אותו באור משל עצמה ונעמי היא כבר מזמן הפסיקה להסתכל עליו ומסתכלת על האחרים.

אל תוך קולותיהם של בני המשפחה מסתנן גם קולה של יפו - הגיבורה הלא אנושית של הספר הזה. אלנתן מטיילת עם הקורא ברחובותיה, בשווקים, בסמטת המזלות בעיר העתיקה, בנמל, במסעדות החדשות ובמסעדות שלנו  ומנסה לתאר את המורכבות שלה על שלל תושביה הססגוניים, הוותיקים והחדשים כאחד.

ספר מסע על שלושה בני משפחה אחת המחפשים את דרכם בעיר אשר איבדה את דרכה. 
אלנתן מספרת לנו סיפור מורכב על הורים וילדים, על יחסים בין אחים, על חסד וחטאים, על דילמות וקשיים בחיים המשותפים - על יחסי יהודים וערבים, חילוניים ודתיים - כל אלה והרבה יותר קוראים מול הנוף של העיר הכי מיוחדת שיש.

מה אומר. אני מאוד שמחה שהחלטתי לקרוא אותו בסופו של דבר.
היידה בה - דו סקורו וויז'דנה, אי סיצ'קו חובבו wink (להתראות והכל טוב)



 

נמה יפו - כי בכל זאת מת
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת