11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ניבה-רשימות מצרפת

"נסיעה חורפית" בסוף מאי "Winterreise" , תיאטרון גורקי מברלין בפריס

06/06/2018

נסיעה חורפית במאי "Winterriese"

תיאטרון גורקי מברלין בפריס

 

כתבתי כבר על אהבתי לרובע השמונה עשרה,על כך שהוא רובע שוקק ומלא חיים ויש בו מגוון דברים שאפשר לעשות אותם.,הם נמצאים זה על יד זה ובלי מאמץ רב אפשר לעבור מאחד לשני. ובין בית קפה קלאסי או טרנדי  לחנות פרחים או ספרים ישנו גם תיאטרון חשוב ומעניין בסמיכות למטרו "Abesses " במורד הגבעה קרוב למונמארטר. התיאטרון שייך ל"Theatre de la ville" הוותיק שקיים כבר מזה שנים ברובע הראשון. זהו סניף נוסף שלו,ובעל תוכנית מגוונת ועשירה לא פחות. התיאטרון הזה מארח לאורך כל השנה מופעי מחול והצגות מכל העולם.

כמו למשל פסטיבל שמתקיים בימים אלה שנקראchantiers d'Europe  בעברית המילה Chantiers "אתרי בנייה" ואפשר להסיק מכך שזהו פסטיבל המזמין הצגות ומופעים שהם כמו יצאו ממעבדת עבודה תרבותית. .

במקרה ראיתי את הפרסומת להצגה "נסיעה חורפית" המוצגת בימים כסדרם בתיאטרון גורקי בברלין,ביימה אותה יעל רונן שהיא גם חלק מצוות הבית של תיאטרון גורקי.והצוות של השחקנים הם מהגרים ברובם מסוריה,מהשטחים ואפגניסטן הנקראים ביחד "Exil Ensemble" שם המשקף את ההוויה של ההצגה  ושל היוצרים מאחוריה,ובכלל את פועלם העכשווי. "גלות ביחד" 

שם ההצגה והנושא שלה כפי שהיו כתובים בתוכנייה סקרנו אותי. בנסיעת אוטובוס שבועיים ברחבי גרמניה,כולל עצירה לא צפויה בשוויץ המהגרים יבחנו את הארץ בה הם יבנו מחדש את חייהם. איך הם יתמודדו במהלך הנסיעה עם המראות אליהם הם יחשפו?.עם ההבדלים המנטאליים המנוגדים כמו למשל עם הנהג הגרמני שהוא גם המדריך שלהם. רקמת היחסים העדינה שתיווצר ביניהם,האם הנסיעה תקרב אותם אל המטרה שלהם, הקליטה במדינה החדשה? או להפך ומה יעלה בגורל יחסיהם זה עם זה. ההתמודדות עם הזר והשונה והקבלה שלו.

ברגע שהחושך נפל על האולם וההצגה התחילה,נוצרה החוויה התיאטרלית. עשן לבן מלא את הבמה והשחקנים בזה אחר זה עלו עם המזוודות. התמונה הראשונה הייתה חזקה ומעניינת. הם מחכים על יד מה שנראה על מסך הווידיאו כיער מעורפל. מזג האוויר חורפי והם מצפים בחשש לנהג שאמור לקחת אותם לנסיעה. הוא מתמהמה בכמה דקות. האם הוא יגיע בזמן,האם יאחר? התמונה הזאת שהזכירה לי קצת את "מחכים לגודו "של בקט  מעין אבסורד קיומי ,בישרה המשך מרתק,מותח וקצבי.

ההצגה הזאת מורכבת מכמה שכבות מעניינות,מאתגרות,מרגשות ואף מצחיקות לפרקים את המתבונן בה.

יש שילוב מצוין של סרטי הווידיאו הערוכים היטב ונותנים עומק חזותי למתרחש על הבמה. המוזיקה נהדרת. מאוד אהבתי את השיר האופראי שפתח את ההצגה יחד עם המקצבים המגוונים שבאו בהמשך. השחקנים דברו רוב הזמן באנגלית,לפעמים בגרמנית (בעיקר דמות הנהג-מדריך הגרמני) כשעל המסך למעלה היה תרגום לצרפתית

השחקנים פנו אל הצופה כאילו הם מדברים ישירות אליו.באופן טבעי ואינטימי במונולוגים שנשברו מידי פעם בדיאלוגים ביניהם.

מה שעבד בעיני מאוד,אלה השילובים בין סוגי המדיות בצורה מתוחכמת וזורמת. כמו גם האקטואליה בה מתרחשת ההצגה. נושא הפליטים המהגרים,הפלשתינאים והסורים לגרמניה הטקטסים היו פיוטיים ואנושיים, נעים בין פשטות לעומק. צוות השחקנים הגיש אותם בצורה אמינה ומשכנעת. אם בחיי היום יום המילה פליטים או מהגרים מעוררת תחושת חוסר נחת  או אפילו התנגדות הרי בזכות מדיום התיאטרון יש את פילטר הריכוך וההתקרבות ובאמצעות האמנות השואפת לנצח את הקונפליקטים מושגת ההבנה. ונוצרת קרבה ואמפטייה. מדובר בבני אדם הצמאים לחיים שקטים נורמאלים,ללא איום,ופחד מתמיד. יבשת אירופה עדיין מסמלת את התקווה עבור אותם פליטים שבארצות שלהם אין סוף למלחמה ולאלימות בלתי פוסקת.

היש תיאטרון טוב ללא אמירה נוקבת? התשובה היא בגוף השאלה. תיאטרון לא יכול להיות נחמד ובסדר. טקסט חזק המוגש באופן נגיש לצופה.מוכנות לקחת סיכונים ולא ללכת על הבטוח, הם הכרחיים להצגה דרמטית טובה! החיים בחוץ גועשים,והמחזה והשחקנים ב"נסיעה חורפית"ממחישים את הסערה באופן מדויק ופוגע. 

הקסם שנוצר בהצגה זה האווריריות שעטפה את כל המטען הכבד הזה.הדיאלוג הקיים בין הקלילות לכאב.המפגש החזיתי עם גרמניה מעמת אותם עם הסביבה,ועם עצמם ועם זהותם. כמו  בסצנת הביקור שלהם במסע הלילי במחנה הריכוז בוכנואלד .למה הם צריכים להיחשף לזה,לטראומת השואה? היא לא שייכת אליהם. נזרקת השאלה לחלל הבמה והאם אפשר אחרת? אולי גרמניה בעלת העבר האכזרי והמדמם יכלה הייתה להשתקם מהריסותיה רק בקבלת הזר לחיקה. יש שיטענו שתחת שלטון מרקל  גם באופן לא מבוקר.יש שיבקרו בציניות ויאמרו שמדובר באינטרסים כלכליים ודמוגרפים בלבד ולא מדובר בכפרה על רגשות אשם. כך או כך ההיסטוריה בעלת משמעות כבדה כי ההשלכות שלה ממשיכות להדהד בהווה.הקבוצה מתמודדת עם סוגיות שונות בדרכה.כמו גם ההיתקלות של הקבוצה הזרה עם הפגנה של פלג ימני קיצוני המתנגד לפליטים בגרמניה בביקור שלהם בדרסדן.

על ההצגה שורה רוחו של  המחזאי ברטולד ברכט. נאמר טקסט מכתביו ויש דיאלוג מעניין בין הגלות של הפליטים העכשוויים לגלות של הגרמנים האמנים שהתנגדו לנאצים ועם עליית היטלר לשלטון הגלו את עצמם לארצות אחרות. ברכט שעזב לדנמרק ואחר כך לקליפורניה בארצות הברית,שם גם כתב ממיטב מחזותיו.

"תמיד מצאתי שזה מזויף השם הזה שניתן לנו ,מהגרים.זה אומר על אלה שעזבו את ארצם.אבל אנחנו לא עזבנו מרצוננו החופשי ולא נכנסנו למדינה אחרת כדי להישאר אם אפשר שם לתמיד. הוציאו אותנו.אנחנו מוחרמים.לא בית,כי אם גולה תהייה הבית שתיקח אותנו אליה."

אפשר לשמוע בסיפורים של האנשים הצעירים האלה שעזבו את ארצם את הכאב מהניתוק. את הגעגועים הקיימים השזורים בדבריהם למה שעזבו מאחוריהם. לנוף לריחות ואפילו ליונים יש משמעות אחרת. אומר אחד השחקנים. הם נזכרים בפרטים הקטנים שקשורים לחייהם הקודמים .וזה הרבה יותר כבד ומורכב למי שעזב מציאות מסובכת לא מרצונו.

המשחק של הצוות היה כובש. היה משהו רענן ונכון בשילוב ביניהם. השחקנים היו דינאמיים ונעו בזרימה תנועתית  ומלאת חן בין מצב לשני.הטקסטים שהיו טעונים דרמטית היו מתובלים  לעתים בהומור פיקנטי ושעשעו את הצופים. ניכר היה שהייתה כימיה בין הבמאית יעל רונן לשחקנים. וההצגה הסוחפת שביימה היא פרי עבודה הדדית המבוססת על אמון בינה לבין השחקנים. סוף ההצגה היה מרגש במיוחד.

אחרי ההצגה התקיימה שיחה עם שני שחקנים  מההצגה עם עיתונאית צרפתייה ומתורגמנית.

השיחה הבהירה את הדרמה המתחוללת בחייהם גם אחרי ההצגה. האם אפשר יהיה יום אחד  להפטר "מהשק הכבד" הזה ששמו מהגר על הגב והם יוכלו לשוחח לא רק על " הגלות ביחד" אלא על היותם שחקנים של הצגה כמו "אליס בארץ הפלאות" כפי שציינה השחקנית מרים אבו חאלד,שהתחילה לשחק כבר מגיל חמש עשרה,היא למדה את אמנות המשחק בתיאטרון שנקרא "Freedol"במחנה פליטים בג'נין,אחד הפרוייקטים האחרונים שלה בו נטלה חלק הוא "אמנות,אלימות"בהשראת סיפורו של השחקן ג'וליאנו מר  שנרצח ב2011. 

היא הביעה משאלה  ואף כמיהה לשחק שוב בהצגות שאינן קשורות בהכרח לזהות שלה. והשחקן איים מאג'יד אגהה מסוריה על ידה הביע עמדה זאת בצורה אפילו יותר נחרצת. הוא ענה שוב ושוב בנחישות לעיתונאית הצרפתייה שכיוונה את שאלותיה לזהותו כמהגר מסוריה שזה לא הכיוון שאליו הוא שואף לקחת את הקריירה שלו כיוצר ושחקן. אחרי שסים את הבית ספר לאמנות היוקרתי בדמשק ,המשיך את למודי התיאטרון בארצות שונות באירופה באיטליה ואנגליה ,הוא שיחק במחזות שונים בדמשק,ביירות ומאנצ'סטר. הוא רוצה לגלם תפקידים  מגוונים בלי קשר לזהות שלו ולמקום ממנו הוא בא. 

על הבמה אפשר היה לראות חבלים דמיוניים הנמשכים בעקשנות  ובכוח בין השחקנים חדורי הלהט לעיתונאית המאופקת. שהייתה עסוקה מאוד בלנסח בקפידה את שאלותיה בלי להרגיש באמת את האנשים מולה. הן רק הקצינו יותר את שני העולמות המנוגדים כל כך.  המקובעות המחשבתית החברתית הרוצה למקם את האדם במסגרת כובלת ואילו היוצר האומן הרוצה לפרוץ אותה ברוחו החופשית חסרת הגבולות.

אחרי השיחה היה קוקטייל שהתקיים בתיאטרון. שוחחתי עם השחקנית מריים אבו חאלד. "חששנו בהתחלה שיהיו יותר מידי קלישאות. את יודעת, גרמניה, פליטים.. אבל איך אפשר להימלט מהן,מהקלישאות.?"הסכמתי אתה. צריך לעבוד אתן ולא להתחמק מהן כאילו הן לא קיימות  כי הן שם הרי בכל מקרה ולגלות תוך כדי התמודדות אתן בתהליך היצירה  אמת פנימית מפתיעה שבוקעת ומתעלה מעליהן.

 

ובנושא אחר לגמרי בימים אלה מתקיים בפריס בגני טולרי המרהיבים יריד גינות ביתיות מידי שנה לקראת הקיץ מזה כבר חמש עשרה שנה. הגנים היפים והמלכותיים הנודעים מארחים גינות קטנות שמייצגות מבחר טעמים בסידור גינות. מי שמאוהב בירוק ובפורח ייהנה מאוד בטיול בין הגינות הקטנות המסודרות בסגנון ייחודי. אפשר אף לקנות עציצים שונים ועוד כל מה שקשור לריהוט גינה בכל מיני סגנונות. מזג האוויר הנאה והאביבי מזמין גם את האנשים להתיישב על כיסאות הנוח הממוקמים בין העצים ולעשות רגע הפסקה מפריס הסואנת והקצבית, אולי אפשר יהיה לכבות את הנייד כדי לא לעקוב אחרי החדשות הזורמות כל הזמן ומבעבעות בעולם.להניח לפריחה היפה  לשטוף את המחשבות בצבע ירוק חולמני.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ניבה יוסף אלא אם צויין אחרת