22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ברקיע החיים

אין כבר משמעות לשמות

אחותי ובעלה הגיעו בספונטני לשבת
אחותי שעד לפני שהתחתנה לא חשבה בכלל על ילדים ועכשיו בתחילת הריון,
בוכה לי על עד כמה זה קשה והיה לה בחילות ואסור לה חומוס...

"אוף, אני רק סובלת מההריון הזה וכל הדברים הכיפים והטובים של הריון אין לי"

אז אני מעודדת ומספרת על הדברים הכיפים שעוד צפויים לה... על התמונות באולטראסונד, גילוי המין, להרגיש תנועות לראשונה, ליטופי הבטן שגדלה..

 

דברים שאני לא מכירה

לא חוויתי

אבל אני נושמת עמוק וממשיכה לעודד אותה, אין בררה היא לא תבין ואין לה למי עוד לבכות

בעלי באיזה שהוא שלב זרק "צרות של עשירים" הוא יודע שאני בתפקיד האחות הטובה ולכך על עצמו להגיד את האמת

היא לא קלטה...

גם בעלה לא....

יצאנו לטיול ואילו אחותי נשארה בבית לנוח ("אני חלשה, ועייפה... אתם לא מבינים כמה זה קשה!") גיסי הסביר לנו אך צריך לעשות סקס כול יום

רק ככה עובד

הרי הם עובדים על זה חודשיים

ולא ציפו שיעבוד

ואז הצליח

לא עזר שאמרתי לו שגם ככה כול חודש רק 30% סיכוי, אז חודשיים לא ממש נחשב

ואז הוא סיפר על אחיו שגם לכך לו המון זמן- מעל שנתיים!

איפו גיסי היה ב7 שנים האחרונות

בעלי ניסה לעקוץ, לסיים את השיחה

"מה זה חודשיים? תנסה מעל 80 חודשיים!"

גיסי לא הבין שאנחנו לא מעוניינים להמשיך

אני סובבתי את הראש, מחכה שהשיחה תיגמר

מתוך הרגל כבר, שתקתי

 

"הם לא קולטים" בעלי אמר אחרי שהם הלכו

"זה מעייף" אני מוסיפה

כול הזמן אחותי הייתה עוקצת אותי שאני עצלנית ואני ספגתי למרות שהביסוס שלה היה סוציומטי לחלותין הרי היא לא באמת ראתה מה אני עשיתי או מי אני ועכשיו שהיא ישנה עד הצהרים ועייפה כול הזמן אני לא יכולה להגיד כלום

כי הרי מה אני יודעת על להיות בהריון

כמו החברות לשעבר שהיו מבטלות תוכניות כי "את לא מבינה כמה זה קשה עם ילד"

אולי אני לא מבינה, אבל החברות שנשארו הן אלו שהילדים שיפרו להם את החיים ולא עקבו אותם

וההריון לא היה תירוץ להתעצל 

אבל זאת אחותי... ככה זה תמיד היה...

ואני אוהבת אותה... וסופגת כי זה לא שווה את הריבים והעצבים ואז את הבכי שלה... וההתנצלות שלי

מתרגשת מההריון שלה? לא יודעת אם זה אמיתי או אני כבר כול כך מתורגלת לזייף

 

יושבים כולנו בערב עם כוסות תה

מתחילים לזרוק רעיונות לשמות

בעלי מדקלם את השמות שסגרנו והחלתנו מזמן

ואני מגלה שלא אכפת לי

לא משנה לי

לא משנה כמה שנים חלמתי על השמות האלו, כמה רשמתי אותם בגיל 18 ביומן, כמה קשקשנו אני ובעלי שנים לפני החתונה על איזה שמות נרצה, לא משנה שבדיוק לפני 3 שנים רשמתי בבלוג שיש לילדי כבר שמות, לא משנה כמה לילות לחשתי את השמות שלהם בקריאה נואשת שרק יגיעו כבר....

לא משנה לי כבר... זה רק שמות... העיקר שהשם שלי בסוף תהיה אמא...

 

מעין

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מעין686 אלא אם צויין אחרת