11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

אתונאית ליום אחד

הכל בנסיעה הזאת היה חדש וראשוני עבורי. פעם ראשונה שאני נוסעת ליוון. פעם ראשונה שאני נוסעת לבד ללא אנשים מוכרים מהבית. פעם ראשונה שאני נוסעת לחו״ל לכנס מקצועי ולא לטיול, ופעם ראשונה שלא תכננתי כלום כמעט...

הוספתי רק יום אחד לימי שהותי באתונה לשם טיול, כי לא ידעתי איך ירגיש לי לטייל לבד בעיר זרה. בסוף היה כיף! אתונה מרגישה עיר מוכרת. משהו במבנה של הבתים, במראה של האנשים ובמזג האויר מאד מזכיר את הבית. האנשים נראים חביבים ולבביים.העיר לא היתה יפה בעיני, אבל היה לה סוג של אישיות. ממה שהצלחתי להתרשם לאתונה יש 2 תחומים מרכזיים להציע לתייר: ארכיאולוגיה ובילויים. בחלק מהזמן, תוך כדי שיטוט ברחובות, היה נדמה שהאתונאים מבלים את יומם בישיבה נינוחה במסעדות ובבתי קפה. העיר מוצפת מסעדות, בתי קפה וברים, וכולם עמוסי סועדים ולקוחות. 

בבוקר יום הטיול לא התעוררתי מוקדם מדי (כיאה ליום טיול בעיר ים תיכונית. וחבל... כי מהר מאד נעשה חם, ואולי עדיף היה לצאת מוקדם יותר...)

לינה: לנתי במלון Tiare הממוקם יחסית במרכז העיר. המלון פשוט היה ברשימת בתי המלון המומלצים לבאי הכנס שבו השתתפתי. מלון נחמד מאד. נקי ושקט. חדר נעים. ארוחת בוקר בסיסית אך משביעה שכללה מזנון ובו ירקות, גבינות, נקניקים, יוגורטים, קורנפלקסים למיניהם, מאפים שונים (בורקס וקרואסון), לחמים טריים וגם לחם פרוס לעשות טוסט, חביתות וביצים קשות, שתיה וקפה. דבר נחמד נוסף שיש במלון, הוא מכשיר טלפון נייד חינמי שנמצא בכל חדר. המכשיר מאפשר גלישה חינם באינטרנט, וחיוג חינמי בטלפון. אני השתמשתי בו בעיקר לגוגל מפס, כדי לא לבזבז את הסוללה של הטלפון שלי, אבל נראה לי שלמי שמתארח במלון, בהחלט אפשר להסתמך עליו ואין צורך בחבילה לטלפון מהארץ. 

החדר:

הטלפון:

 

חשמל: החשמל ביוון הוא אותו דבר כמו אצלנו. עם זאת, התקעים בנויים מוזר. הם כוללים רק 2 חורים, אין אפשרות לחור שלישי, וצריך תקע ארוך מאחר והם עמוקים. התקע של האיי - פון היה מצוין. למחשב שלי יש תקע עם 3 פינים, והמתאם לשניים שהבאתי עבורו לא התאים לתקע האתונאי. כך קרה ששלושה ימי כנס הייתי בלי מחשב וחזרתי לדרך הישנה והטובה של כתיבה במחברת...

הסעה משדה התעופה למלון: בקבוצת הפייסבוק ״אתונה למטיילים״ מצאתי המלצה גורפת לנהג בשם ניקוס. מיד יצרתי עמו קשר והזמנתי מונית. הוא היה מאד אדיב וענה מהר יחסית. לפי הקבוצה, ניקוס גובה 28 יורו לנסיעה, לא משנה מה גודל הקבוצה. אני הייתי אחת ושילמתי מחיר מלא. כשנחתתי באתונה הסתבר לי מהנהג שהסיע אותי, כי ניקוס אינו נהג מונית ״חוקי״ אלא חאפר. הוא מעסיק מספר נהגים. הוא סימס לי כי הוא מחכה לי באחד ממגרשי החניה של השדה. לקח לי פרק זמן למצוא אותו. הוא ונהגיו החנו את רכבם בחניון לטווח קצר. אז גם הסתבר כי אנו מחכים לעוד אנשים. חיכינו כחצי שעה כשבזמן הזה הנהג עבר מספר עבירות תנועה (נסע הפוך לכיוון התנועה) כדי לצאת ולהיכנס לחניון על מנת שלא לשלם עליו כסף. זו היתה חוויה לא נעימה ומפחידה. גם הנסיעה לאחר מכן לא היתה נעימה במיוחד. הנהג דיבר בטל׳ הנייד בלי דיבורית וגם סימס תוך כדי נהיגה כשעיניו לא על הכביש והרכב משייט בין הנתיבים. הוא הסביר לנו תוך כדי נסיעה כי הם לא חוקיים. כי עד לא מזמן השתייכו לאובר, אבל אובר יצאו מחוץ לחוק ביוון, כך שאם תתפוס אותנו משטרה... אחר כך הסתבר שעם הקבוצה שהצטרפה לנסיעה סיכמו מחיר נמוך מהמחיר שסיכמו איתי. ואותם, למרות שהמתנתי להם חצי שעה, הוא הוריד ראשונים. לקינוח, הוא עצר לי במרחק מהמלון ומלמל איזה הסבר מדוע אינו יכול לעצור לי ממש בפתח המלון בשעה 23:30 בלילה בעיר זרה... בקיצור, לנסוע עם ניקוס בזול זו אפשרות קיימת וזולה, אבל... אני בחזרה לשדה התעופה לקחתי מונית רגילה, שיצאה בול בזמן, הגיעה לשדה התעופה בזמן סביר, נהג אדיב שנהג כמו שצריך ובבטחה. נסענו 4 ושילמנו 40 יורו (בברור שבררתי עם ניקוס כמה יעלה לי לחזור עמו לשדה התעופה עם עוד 3 חברות הוא רצה 56 יורו לנסיעה. 28 יורו עבורי, כי הגעתי לבד אז אחזור לבד ועוד 28 יורו עבור חברותיי). לא יודעת, כל אחד יעשה את החשבון שלו. אני חושבת שמונית ״רשמית״ היא בסופו של דבר הפתרון הבטוח ביותר, גם אם הוא עולה עוד כמה שקלים. 

אז אחרי ריצת בוקר בחדר הכושר של המלון וארוחת בוקר משביעה יצאתי לתור את אתונה. זה היה יום חם ושרבי. המרחק מהמלון לאקרופוליס כולל הליכה של כ 20 דקות. הלכתי לאורך רחוב Atinas רחוב ארוך ורחב מלא בדוכני שוק הכרמל וטיפוסי מהגרים שונים. האוירה תוססת ועירנית. 

   

בקצה רחוב Atinas ניצבת כיכר מונסטיראקי. כיכר מאד ידועה ומרכזית באתונה. בכיכר תחנת מטרו מרכזית. כמו כן בצידה של הכיכר ניצבת הכניסה לשוק מונסטיראקי שבימי א׳ אף הופך לשוק פשפשים. מסביב לכיכר מסעדות ובתי קפה רבים, וכן דוכני ממכר למזכרות לתיירים ודוכני פירות. 

אחד הדברים המקסימים באתנה הוא שכמעט מכל פינה ניתן לראות את האקרופוליס. מראה מפעים ומרגש. 

חציתי את הכיכר ועברתי ליד הפורום הרומאי ומקדש הרוחות. כאשר הרומאים שלטו באתונה, הם העבירו לכאן את ה״אגורה״ - כיכר השוק, כדרכם של הרומאים, תוכננה וקושטה בפאר והדר. 

  

אני לא נכנסתי אל האגורה הרומאית כי רציתי קודם כל להגיע אל האקרופוליס, ואחר כך כבר הייתי שבעה קצת מארכיאולוגיה, אבל שוכן בה מבנה מעניין שנקרא ״מגדל הרוחות״ , מדובר במבנה מתומן ומרשים שנבנה ע״י אסטרונום סורי בשנת 50 לפנה״ס, ולו היה לי זמן הייתי נכנסת לשם כי זה נשמע מעניין.

אבל אני המשכתי בדרכי, עוקבת אחרי google maps לעבר האגורה. אגב, מאז שיש לי גוגל מפס חיי נעשו קלים מצד אחד, אבל איבדתי את מיומנות ההתמצאות מצד שני. האפליקציה מביאה אותי די בדייקנות ובמהירות מאתר לאתר בחו״ל. יחד עם זאת, העינים שלו נחות זמן רב מדי על האפליקציה, במקום על הדרך. ככה, אני גם מפסידה מראות יפים בדרך וגם לא זוכרת אותה אחר כך, אם אני צריכה לחזור...

אז גוגל מפס היקר לקח אותי אל האקרופוליס דרך שכונה יפיפיה (אבל תלולה מאד, כשאני הייתי בכיוון הטיפוס למעלה...) שנראית כמו כפר יווני קטן. השכונה נקראת Anafiotika ויש בה בתים קטנים, לבנים ופסטורליים שנותנים הרגשה כאילו מעבר להם משתרע ים כחול. בשכונה הפצפונת ראיתי כמה בתי קפה, והיא יפיפיה לטיול וצילום. אצלי, השעה היתה 10:00 והטמפרטורה הגיעה ל 30 מעלות, ולא ידעתי עוד כמה זמן יקח לי לטפס למעלה, ולכן לא צילמתי, וחבל...

תמונה מתוך ויקיפדיה לשם הדגמה על יופיה של השכונה:

אז אחרי הטיפוס המפרך בחום הנורא גיליתי ש:

1. אל האקרופוליס משתרך תור של תיירים ארוך כאורך הגלות.

2. אין שם מים. 

3. אין שם קליטת wi fi ולכן אין סיכוי שאפגוש את חברותי שמחוברות רק כשיש wi fi. 

אז עמדתי בקצהו של זנב התור הארוך והמשתרך עם המוני תיירים שמחים מכל העולם. האמת היא שבסופו של דבר זה לא היה כל כך נורא כמו שזה נראה מרחוק. לא יודעת כמה זמן עבר, אבל בסוף נכנסתי אל האקרופוליס. המקום ששמעתי עליו כל כך הרבה, ושלמדתי עליו כל כך הרבה בשעורי ההיסטוריה. 

האקרופוליס הוא אתר ארכיאולוגי הכולל כמה מבנים ולכל מבנה סיפור. אם היה לי זמן, הייתי לוקחת הדרכה במקום, כי אני מאד אוהבת להעמיק ולשמוע הסברים וסיפורים ולהכיר לעומק את המקום שאני נמצאת בו. האקרופוליס, כאמור, הוא סלע ענק החולש על כל העיר אתונה, ונראה כמעט מכל פינה. המקדשים שבאקרופוליס מרהיבים ביופים ומעוררים צער בעת ובעונה אחת. מרשימים מבחינת הדיוק והיופי והעובדה שבנייתם ותכנונם השפיעו על האדריכלות המערבית שבאה אחריהם. הפאר, ההדר, הדיוק, היופי והתכנון מרשימים מאד. הצער נובע מההרס. מכך שמה שנשאר זה מעט מאד. מהידיעה שדורות על גבי דורות של כובשים ושל סתם תושבים בזזו, הרסו או סתם זלזלו ביצירת הפאר, המורשת העולמית הזאת. את עיקר הנזק גרמו האנגלים שנציג מטעמם בזז פסלים, עמודים ומקדשים שלמים מהאקרופוליס. רובם ככולם מוצגים היום בפאר והדר במוזיאון הבריטי. היוונים ניסו פעמים רבות לדרוש מהבריטים להחזיר את הרכוש שנבזז, אבל הבריטים, שיודעים יפה מאד להטיף מוסר לאחרים, לא ממהרים להחזיר. 

התחנה הראשונה בסיורי היתה תיאטרון דיוניסוס:

אני מאד מאד התרגשתי. בתור מי שלמדה בתיכון 5 יחידות ספרות וכמובן את ״אדיפוס המלך״ ואחר כך למדתי את המחזות היווניים שוב בשנה האחת שבה למדתי תיאטרון באוניברסיטה, התרגשתי מאד לעמוד במקום שבו הוצגו לראושנה מחזותיהם של סופוקלס ואייסכילוס. מדובר בתיאטרון שנבנה במאה ה 4 לפני הספירה ושימש ערש הדרמה והתיאטרון. מרגש מאד! מהמקום נשקף נוף יפה של העיר אתונה. 

ממשיכים עם השביל לכיוון הפרתנון, המבנה המפורסם ביותר באקרופוליס והסמל של אתונה. האתר עמוס עמוס תיירים, ואנחנו עוד לא בשיא עונת התיירות. אני לא רוצה לחשוב מה הולך פה בקיץ...

זו הפרופיליאה: הכניסה המפוארת למקדשי האקרופוליס (או מה שנשאר ממנה...):

אחרי שמטפסים וצולחים את נהר התיירים הגועש, נראה לנגד עיננו הדבר עצמו. הפרתנון - מקדש שנבנה לכבודה של האלה אתנה:

במקור נקרא המקדש ״מקדש הבתולה״ (פרתנוס) ומכאן שמו. הוא נבנה במאה ה 5 לפני הספירה (לפני כ 2500 שנה!)

העין לא שבעה מלראות ולצלם:

  

מהאקרופוליס יש תצפית עוצרת נשימה על אתונה. כאן בתמונה נוף של גבעת ליקאביטוס. גבעה אליה ניתן לעלות ברכבל ולצפות מפסגתה גם כן בנוף העוצר נשימה של העיר. 

   

הירידה מההר היתה מאד צפופה וקלסטרופובית. במעבר צר היו צריכים לעבור די הרבה אנשים בחום הכבד, כשאין שום קיוסק או ברזיה לשתות מים. אני הייתי על סף התייבשות. ולכן, לקח חשוב לכל מי שמתכנן ביקור באקרופוליס: הביאו בקבוק מים! אין שם איפה לקנות או לשתות, או שמרוב החום והצמא אני לא ראיתי מקור מים. 

ההמון:

לאחר שיצאתי מהאתר המדהים (אך המצמיא) של האקרופוליס, חשבתי להמשיך למוזיאון האקרופוליס על מנת לראות חלק מהפסלים והמוצגים שנלקחו מהאתר עצמו. הגעתי אל המוזיאון, ראיתי את התור המשתרך בכניסה אליו, והרגשתי שאיני מסוגלת לעמוד בעוד תור. אני ויתרתי על המוזיאון והיה לי מאד חבל. אם אחזור יום אחד לאתונה, ללא ספק אבקר במוזיאון האקרופוליס ובמוזיאון הארכאולוגי המפורסם של אתונה. 

מתה מצמא, המשכתי עם השביל שהוביל אותי אל השכונה המופלאה: הפלאקה. מדובר בשכונה ובה סימטאות שהזכירו לי מאד את יפו העתיקה. השכונה מאד תיירותית והיא מלאה בחנויות עם מזכרות לתיירים ועם מסעדות לרוב. קודם כל קניתי בקבוק של ליטר מים (יורו) וגמעתי אותו כמעט בלגימה אחת. עכשיו, מאוששת, יכולתי לתור קצת את הפלאקה על שלל חנויותיה היפיפיות. קניתי לי פסלון של חתול מתוק בחנות שמוכרת יצירות של אמנים מקומיים, והצצתי בעוד חנויות מעניינות. אחת מהן היא חנות שבה מייצרים ומוכרים בוזוקי וכלי נגינה / פריטה מסורתיים נוספים. המוכר זיהה כבר בכניסה שאני ישראלית, בירך אותי לשלום וממש הכריח אותי להיכנס. הוא סיפר לי שמוסיקאים ישראלים רבים פוקדים את חנותו או מזמינים ממנו כלי נגינה אונליין. הוא הראה לי את מחברת ההזמנות שלו ואת רשימת ההזמנות מישראל. מרשים! בחנות אין סוף סוגים של בוזוקי בגדלים וצורות שונים. 

עכשיו הרעב כבר התחיל לנקר ועשיתי את דרכי לעבר דוכן סופלקי מומלץ שרשמתי לי את כתובתו עוד מהארץ: דוכן הסופלקי של קוסטס . אגב, המוכר בחנות הבוזוקי המליץ לי על דוכן סופלקי קרוב יותר וידוע מאד בפלאקה, אך הייתי צריכה לרוץ להספיק ולהגיע לפני שסוגרים, ולא התחשק לי לרוץ. גם לדוכן הזה קוראים קוסטס

דוכן הסופלקי של קוסטס נמצא במרכז העיר, וקצת נחבא מן העין. הוא פתוח מדי יום מ 12:00-18:00 בלבד (למעט יום א׳). מדובר בדוכן קטנטן, המוציא סופלקי מופלאים. התפריט ביוונית ואני פשוט אמרתי סופלקי, והצבעתי ידנית על סוג הבשר שאני מעוניינת בו :). בחוץ יש שולחנות קטנים לרשות הסועדים. המחיר ממש מצחיק בין 1.5-2.5 יורו לסופלקי... היה טעים ועסיסי בטירוף!!! משביע ומומלץ ביותר!

אחרי שסעדתי מהסופלאקי העסיסי, הגיע זמן הקינוח. במרחק הליכה של כדקה מהכיכר הקטנה בה ניצב דוכן הסופלאקי של האדון קוסטס, נמצאת מסעדת סופגניות קטנה, המוכרת את סופגניות הלוקומדס, קינוח יווני מסורתי למיטב הבנתי. ניתן להזמין את הסופגניות בטעמים ומילויים שונים וטעימים. אני הלכתי על הקלאסי עם הדבש והקינמון.

 

Lukumades Athens

זהו, אחרי סופלאקי טעים ולוקמדס מתוק, הייתי מוכנה לעוד מנה של ארכיאולוגיה, וצעדתי לכיוון האגורה, לראות במו עיני את המקום שבו הסתובבו הפילוסופים והמחזאים המפורסמים. 

האגורה הוא אתר ארכיאולוגי ויש בו בעיקר שרידים. צריך להפעיל מאד את הדמיון כדי לדמיין מה היה שם, איך נראתה אתונה של ימי האימפריה האתונאית ואיך נראו חיי תושביה. ממליצה לקרוא קצת על האתר לפני שמגיעים. 

  

המבנה הגדול ביותר במתחם האגורה. הסטואה של אטלוס, מבנה ששוחזר בשנות החמישים, הפך למוזיאון ומציג ממצאים ארכיאולוגים שונים מהאתר:

מדהים איך אפשר לחצוב באבן הקרה והקשה גוף בתנועה, עטוף בבד, כשפיסול הבד נראה כה רך ובתנועה ועושה חשק לגעת. 

ממוזיאון האגורה נשקף נוף יפה המשקיף על מקדש הפיסטוס הנמצא ממול על גבעה נישאה. הצמחיה מזכירה כל כך את הבית. עצי הזית בעיקר. 

וכמובן שכמו מכל מקום באתונה, גם מהאגורה אפשר לראות את האקרופוליס המרשים. 

בשלב מסוים הרגשתי כבר מוצפת ממראות ארכיאולוגיים, והחלטתי לפרוש. מן האגורה המשכתי לכיכר מונסטיראקי דרך מסעדות, חנויות ודוכנים. 

 

בכיכר דוכני מזכרות ופירות. הצצתי קצת לשוק של מונסטיראקי, אבל לא ראיתי שם משהו מושך. היתה לי הרגשה שזו עוד אטרקציה לתיירים, אז המשכתי לשוטט.

התחנה הבאה: חנות לסנדלי עור יווניים, חנות ותיקה וידועה מאד בשם: Melissinos Art. החנות נמצאת במרחק דקות הליכה מהכיכר. בחנות ניתן לרכוש סנדלי עור קלאסיים בסגנון של פעם, ובהתאמה אישית, ממש למידת כף הרגל שלך. לאחר דקות ארוכות של התלבטות, התחדשתי בסנדלים יפים ונוחים ממש כמו פעם. שימו לב לתמונות המפורסמים באתר האינטרנט של החנות שרכשו סנדלים בחנות הקיימת מאז שנות ה - 50. 

מכאן הכיוון היה כיכר סינטאגמה, בית הפרלמנט וצפיה בחילופי המשמר של החיילים בקבר החייל האלמוני. בדרך עברתי ברחוב הקניות Ermou ובו סניפים של כל רשתות האופנה הגדולות, לחובבי הקניות שביננו. הצצתי בחנות של Folli Follie רשת חנויות אקססוריז יוונית, אבל זה לא היה ממש ה cup of tea שלי, אז יצאתי משם. יותר מזה לא ממש היתה לי סבלנות לקניות. 

כיכר סינטאגמה היא כיכר מרשימה, כשברקע שלה ניצב בית הפרלמנט היווני. 

 

גם בית הפרלמנט עצמו הוא מבנה מרשים למדי:

בחזיתו של בית הפרלמנט נמצאת אנדרטה לזכר החייל האלמוני היווני. על האנדרטה שומרים חיילים במדים ייצוגיים של צבא יוון. מדים שעוצבו כנראה אי שם מי יודע מתי לפני הרבה זמן. 

החיילים מקיימים מדי חצי שעה טקס חילופי משמרות טקסי ביותר שבמהלכו הם צועדים בצורה משונה ביותר וחוזרים על ריטואל טקסי כלשהו. זה מאד מעניין לצפות ומעלה כל מיני שאלות ותהיות על נחיצותם של ריטואלים קדומים בימנו אנו, על מסורת ועל גאווה לאומית. 

 

לאחר הטקס, מה רבה השמחה, נוצר קשר ביני לבין חברותיי, והתאחדנו סוף סוף. cheeky

מכאן בחרנו לחזור לאזור הפלאקה ולתור ביתר יסודיות את החנויות, כשהשקיות שבידנו הלכו ורבו. לאחר שעות רבות של הליכה, החלטנו גם לפנק את עצמנו בטבילת רגלנו באקווריום של מים בהם שוחים דגיגונים שמנקרים את העור היבש. חוויה מדגדגת, מצחיקה, מרגיעה ונעימה. 

את היום העמוס קינחנו בארוחת ערב באחת המסעדות באזור פסירי, הידוע כאזור בילויים ומסעדות. ברבות מהמסעדות הארוחה מלווה בנגינת מוסיקה יוונית:

זהו, תם ונשלם יום טיול בעיר אתונה. כל כך הרבה דברים לא ראיתי ועשיתי. לא הייתי בפיראוס, לא נהניתי בטברנה יוונית, יש למה לחכות בביקור הבא. 

אך בינתיים, עייפה, ולקראת יום לימודים שחיכה לי מחר, צעדתי לי למלון עמוסה בשקיות הקניות ובחוויות נעימות מהיום הכיפי באתונה. 

האקרופוליס מציץ גם מהמסעדה שנמצאת בגג המלון של הכנס:

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת