33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

סיפור אמיתי - "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ"

בס"ד

אור לי"ח אייר תשע"ח

סיפור אמיתי

 

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (דברים ח, י)

 

 

×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר ×?מ×?× ×?×? ×?א×?ל×? ×?ש×?×¢×?

 

 

בבקשה תקראו עד הסוף –

מדוע מגילת אסתר מכנה את מרדכי: "מרדכי היהודי"? הרי כולם ידעו שהוא יהודי?! – אלא כדי לחדד את העובדה שהוא יהודי ולא מתבייש ביהדות שלו, בת 3300 שנה, ממעמד הר סיני - בקבלת התורה, ועד היום! – אנחנו יהודים ועל זה השמחה שלנו ועל זה הגאווה שלנו, שזכינו להיוולד יהודים. אבל להיוולד יהודי זה לא מספיק, צריך גם לחיות כיהודי! כמו מרדכי היהודי, שדרכו היתה דרך היהדות, דרך התורה! וזה מה שעושה יהודי ליהודי: חיים בדרך היהודות, דרך התורה, כי גם גוי (שלא נולד לאמא יהודיה) יכול להקרא יהודי, וזה רק לאחר שבחר וקיבל על עצמו (מרצונו) ללכת בדרך התורה ומצוותיה והתגייר כהלכה!

אנחנו לא בוחרים למי להיוולד, אבל אנחנו כן בוחרים באיזו דרך נלך! האם ללכת בדרך התורה אם לאו. הבחירה האם ללכת בדרך התורה צריכה להיות אך ורק מתוך רצון אישי של כל אחד ואחת. אי אפשר לעשות את זה בעבור השני (באונס) או במקומו (ואפילו יבקש) – רק הוא בעצמו צריך לבחור לשמוח ביהדות שלו ולבחור ללכת בדרך התורה ולקיים את כל מצוותיה.

אני בחרתי בדרך התורה, אני שמחה בתורה! לעומת זאת – לא התערבתי בבחירה של אף אחד אחר, כל אחד יבחר בדרכו שלו!

היהדות היא סמל וּמופת! שיטת חיים מופלאה, שמראה ומלמדת איך צריך וכדאי לחיות בָּאופן הנכון ביותר. ורק בורא עולם יכול היה ליצור דרך מושלמת שכזו. היהדות היא הדבר האמיתי!

ועל דרכה של תורה, על קצה המזלג, אביא את דברי הגאון מוילנא, שכותב בספרו "אבן שלמה" (פ"א ס"ב), שעיקר חיוּת ועבודת האדם, להתחזק תמיד בעבודת המידות. זהו העיקר – המידות הטובות והדרך ארץ!

 

כעת, אספר על המקרה שקרה לי: התחלתי לעבוד כסייעת בצהרון, מטעם המינהל הקהילתי, בגן של העירייה (גן ממלכתי) ובחסדי השם יתברך, לאט לאט, הצלחתי להיכנס לליבם של רוב ילדי הצהרון. בצהרון אנו מגישים לילדים ארוחת צהריים, וכדי לעודדם לאכול, אנו מתבקשים לאכול יחד איתם. כאישה שומרת תורה ומצוות, לפני שאני אוכלת אני מברכת ובסיום האוכל אני מברכת ברכה אחרונה. הילדים, שחלקם היו פעם בגן דתי, שמחו מאוד לענות אמן, ואף בפעמים שלא אכלתי, הפצירו בי, תאכלי ותברכי, אנחנו רוצים להגיד אמן.

לאחר כשלושה שבועות לעבודתי, בהגיעי בשעה 13:50 לצהרון, נגשה אלי גננת הבוקר ובקשה שאצא איתה החוצה לשיחה, (אציין שלצהרון יש גננת אחרת). באותה עת הילדים היו בפעילות של חוג. בתחילת השיחה הגננת שיבחה אותי, שאני מכניסה שמחת חיים ורוח רעננה לגן, וכולם מברכים על כך. אך מיד לאחר התשבחות הגיעה ההוראה הברורה, שלא משתמעת לשתי פנים, שהורים מתלוננים שאני מברכת בגן ליד הילדים וזה לא מקובל עליהם ולכן הנני מתבקשת, שבשום פנים ואופן לא לברך בגן! כהתעקשתי לדעת במי מדובר, הגננת הודתה, שהיה זה רק אבא אחד שהתקשר וסיפר שהילד/ה שלו אמר/ה (היא לא רצתה להגיד מי), שבזמן האוכל הסייעת מברכת והם עונים אמן. אבל העובדה שרק אב אחד התעניין לא עשה על הגננת רושם, אלא היא עמדה על כך, שאסור לי לברך!

עמדתי על זכותי הלגיטימית לחיות עפ"י דרכי, כמו שהיא חייה על פי דרכה, אבל הגננת נופפה בידיה וצרחה בכל כוחה בפאטוס: "פה זה הגן של הממלכתי, הוא שייך רק לחילונים, פה את תברכי בלב, בלי שאף אחד יראה או ירגיש, בְּסֶתֶר, בצינעה!", וכשהסברתי, שאני חיה עפ"י התורה הקדושה, שהיא טובה וישרה, ובשאלת רב שעשיתי הרב הסביר שאיש לא יכול למנוע ממני לברך (ואציין שהילדים לא ברכו), תשובתה היתה נחרצת: "כאן (והצביעה על דלת הגן) הרב שלך לא מחליט עליך!". וכשהזכרתי לגננת, כי הן כ"כ נהנות משמחת החיים שלי, שבאה דוקא בזכות התורה, היתה לה עיצה חשוּכה: כאן תשמחי בלי תורה!

לאחר שהגננת הלכה, הסייעת הרפואית דפקה באצבעה על החזה שלי ואמרה: "אסור לך לברך! אסור לך להתפלל!" (וכשאמרה "להתפלל" היא התכוונה לברכה האחרונה, כי לא ידעה שזו "ברכת מזון", אלא חשבה שזו תפילה).

נשים אלו בדרכי אונס ובזדון, תוך שימוש באיומים, שבקרוב יהיה עלי לחץ מצד ההורים, אשר יעשו פרובוקציות בווצאפ ויצאו נגדי, ובאיומים שאפוטר אם לא אלך בדרכן החילונית, פעלו לעקור ממני את היהדות, את דרך התורה הישרה והטובה, ואת השמחה שלי בתורה.

 

לפני שאמשיך, אסביר, למי שעדיין אינו יודע, מדוע יהודי מברך על המזון שהוא אוכל: הקב"ה אומר: "כל הארץ שלי, אם אתה רוצה לאכול מִטוּב הארץ, בקש רשות ממני" (בקשה אלמנטרית לחלוטין), לכן מבקשים רשות מהקב"ה ומברכים לפני שאוכלים. ולאחר שאוכלים לתאבון, צריך לומר תודה (מינמום של דרך ארץ) ולכן מברכים ברכה שנקראת ברכה אחרונה: ברכת "בורא נפשות", או ברכת "מעין שלוש" או "ברכת המזון" (תלוי מה אוכלים), ככתוב (דברים ח, י): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ". ילד שמגיל קטן מברך על מה שאוכל, לעולם לא יקח דבר שאינו שלו ללא רשות, כי תמיד ביקש רשות לפני שאכל, ולעולם יאמר תודה על מה שנותנים לו, כי תמיד אמר תודה בסיום האוכל. הוא יגדל לתוך הנהגה זו ולעולם לא יהיה גזלן, או גנב או כפוי טובה. וְאֵלוּ הנהגות טובות שהתורה מלמדת אותנו.

אנשים שמפחדים מהברכות, זה בגלל שאינם יודעים כלל מה הסיבה שמברכים, אם היו יודעים, בודאי שהיו שמחים על הנהגות טובות וישרות אלו, שיחסכו להם הרבה מאמץ של חינוך לדרך ארץ.

עכשיו תבינו מה בקשו ממני הגננת והסייעת הרפואית: תאכלי בלי לבקש רשות - כמו גנב בסתר, ותסיימי לאכול מבלי להגיד תודה – כמו אדם חצוף, כפוי טובה!

מול דרך התורה, שהיא מתוך בחירה אישית, עומדת דרכן של הגננת, והסייעת הרפואית, שתבעו ממני באונס, שאני לא אברך על המזון – ברור לָכֹּל, שהמעשה שלהן זה כפייה דתית!

איש או אישה בכל מערכת שהיא (חינוכית, ממסדית או פרטית) שנמצאים בהנהלה, בצוות העובדים או הורים ותלמידים וכדומה – אין להם רשות לכפות כפייה חילונית או כל כפייה אחרת! (וכבר הסברנו שתורה אינה כפייה).

 

אחרי האונס הרוחני הזה, הרגשתי יותר גרוע מהשואה, שמאורעותיה צויינו ימים ספורים קודם למקרה. שָם הנאצים, ימח שְמם וזיכרם, רצו להרוג את גופם של כל היהודים. אבל, מעשי הגננת והסייעת הרפואית גרועים יותר, כי הן רצו להרוג את הנשמה היהודית שלי, לקחת ממני את החיוּת הניצחית שלי!

נשים אלו הן צבועות - כי הן מהללות את העצמאות (שצויינה פחות משבוע לפני המקרה) ומתהדרות בדמוקטיה ובחופש הבחירה – אבל כמובן כל עוד בוחרים בדרך שהן בחרו – חיים ללא התורה וללא יהדות.

לא הפריעו להן הנהגות של נוצרים (ילד מביא חזיר לאכול בגן, למה לא, דמוקטיה?!) או מוסלמים (אין כל בעיה לדבר ערבית בגן), הכל מותר, רק לא יהדות, רק לא מסורת של דרך ארץ טהורה בת 3300 שנה!

מעשיהן נעשו נגד חוקי משרד החינוך והעירייה, ששייכים לכל אזרחי המדינה ולא רק לחילונים. הן פעלו נגד החוקים של מדינת ישראל, ונגד מגילת העצמאות שקבעה, שפה בארץ ישראל קם העם היהודי החופשי! (למרות שהעם היהודי קם במעמד הר סיני, והוא חופשי מיציאת מצרים, בזכות הקב"ה ולא בזכות אדם בשר ודם. לכן, אנו חוגגים את חג הפסח – זמן חרותינו, ואת חג השבועות – זמן מתן תורה). נשים אלו, באונס ובניצול לרעה של מעמדן בָּמערכת ומִכֹּח הוותק שלהן, רצו לקחת ממני את העצמאות, את חופש הבחירה ואת היהדות!

 

מיותר לציין, שאחרי דבר כזה, לא יכולתי להשאר בצהרון ועזבתי בצער רב, וכל כולי כאב וצער על הילדים הקטנים שלנו, שלא נותנים להם זכות בחירה ומונעים מהם, שלא יתקרב אליהם ולו גרגיר אחד של יהדות.

כדי שיהיה אפשר לבחור, צריך להכיר את שני הצדדים, הדרך החילונית ודרך היהדות! אבל אם ילָמדו אותם רק חילוניות, ויעלימו כל דרך יהודית, שאפילו, "חס וחלילה", לא ישמעו ברכה בקול מאדם אחר, כי לדעת צוות הגן (או גם חלק מההורים) לברך בקול זה "כפייה דתית" (וכבר ברור לנו שזה שקר ואבסורד), ילדים אלו לעולם לא ידעו, שיש תורה ושזכותם לבחור בה. היש כפייה חילונית יותר גדולה מזו?!

בגרמניה הנאצית פחדנו מהגויים וחיינו בדרך התורה בסתר, תחשבו כמה מזעזעת העובדה שפה, בארץ ישראל, אנחנו מפחדים מיהודים, שהשם ירחם ויציל, שמאלצים אותנו לא לחיות בדרך התורה ואם אנחנו כ"כ מתעקשים, אז מותר לנו רק בסתר, בצינעה! – יהודי רודף יהודי מתוך שינאת חינם, שינאה לתורה.

האמת צריכה לצאת לאור ועליה אני נלחמת פה: כאן בארץ ישראל חי העם היהודי, שחופשי לקיים את התורה ומצוותיה ללא פחד מנאצים ומצוררים אחרים ובטח ללא פחד מאחיו ואחיותיו היהודים. כאן בארצנו (ובכל העולם כולו) יש לנו את הזכות לברך ולהתפלל בגאון ללא חשש מאיש או אישה!

אין רשות לאיש/ה למנוע ממני ללכת בדרך היהדות הישרה והטובה, או לקחת ממני את השמחה שלי, שבאה אך ורק בזכות תורתינו הקדושה והטהורה!

 

אם נתקלתם במקרה דומה, שתפו אותנו, חשוב להביא את הציבור למודעות בעניין, מי יודע כמה עובדים נמצאים בשואה רוחנית במקומות העבודה שלהם ולא יכולים לעמוד על זכותם, פן יפוטרו. 

אנחנו כאן כדי להתריע - אסור לאיש למנוע מאיתנו לחיות עפ"י מסורת אבותינו, הטובה והישרה, בת 3300 שנה!

 

 

×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר ×?מ×?× ×?×? של סע×?×?×? ×₪×?

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}       

     יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת