33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

באש ובמים - שלום ימין

באש ובמים – שלום ימין

 

באש ובמים אלך איתך. באש ובמים לעולם. המשפט הזה נותר חקוק בליבו של גיל. בחור כבן עשרים וחמש. צנום וגבוה. ברוב הזמן לבוש בגדים לבנים הגדולים עליו בכמה מידות. הוא שותק רוב הזמן וראשו מוטל כלפי מטה.

אולי זה בגלל המכות. אולי זה בגלל התרופות. הוא מסתגר בפינה ואינו מדבר עם שאר האנשים ששוהים שם איתו. הם פוחדים ממנו והוא לא מעוניין להיות איתם. הוא כועס ועצוב. הכל יחד. מאז שאשפזו אותו בבית משוגעים לפני עשר שנים ועד היום המצב לא הולך ומסתדר לטובתו.

כולם כבר אספו עצים למדורות, התארגנו בקבוצות, קנו אוכל ושתיה ואירגנו לעצמם מקום לל"ג בעומר. לכולם תהיה השנה מדורה ענקית עד לבוקר. הנערים לא מדליקים אף פעם את המדורות לפני תשע וחצי בערב. ככה המדורה נשארת עד הבוקר. הקטנים יותר מדליקים בסביבות שבע בערב וההורים לוקחים אותם בתשע וחצי לישון. ככה זה. שכונה ענקית ומסביבה פרדסים . לפני הפרדסים יש קרחת ענקית של אדמה פנויה שבה אין עצים ולידה יש מנחת מסוקים גדול ויש המון מקום לעשות מדורות. מסביב לפרדסים יש שטחים חקלאיים גדולים וגם הם מנוצלים בקצוות למדורות. בבוקר, אחרי ל"ג בעומר, מגיעים בעלי השטחים ומתפוצצים מעצבים על הבלגאן מסביב. אבל אין מה לעשות. ככה זה כל שנה.

גיל שכב על המיטה והאזין לקסטה החדשה של שימי תבורי. לילה בלי כוכב הוא שר והדרך הלנה. ובכל פעם שהצד של הקסטה נגמר, גיל מסובב את הקסטה ומפעיל מחדש. מדי פעם הוא נזכר בענתי אהובתו. הם חברים כבר שלושה חודשים והוא מאוהב עד התקרה. לומדים באותה כיתה יחד. גיל כל כך אהב את ענתי שאמר לה יום אחד כשאספו עצים למדורה שהוא ילך אחריה באש ובמים. משפט ששמע באיזה סרט או משהו כזה. ענתי לא ממש הבינה למה הכוונה ואמרה לו שעדיף בלי אש ובלי מים רק חיבוקים.

הוא כבר אסף עצים יחד עם ענתי וכל שאר החברים. הם איזה עשרה חברים שאספו יחד עצים וקנו בשר ואוכל. השנה תהיה מדורה מטורפת. וליד המדורה, בצד, ככה שאיש לא יבחין, הם יתנשקו בפעם הראשונה. "חיפשתי שירים לצאת לעולם".....שר שימי תבורי בקול המחשמל שלו וגיל שר איתו..."אבל לא היה לי מסלול להמריא..."  שר שימי תבורי. בכל המקומות שומעים אותו. אחד הזמרים הכי פופולאריים בארץ. אין תכנית של להיט בראש בטלוויזיה שהוא לא מופיע. ובכל תכניות האירוח של יום שישי בערב.

גיל !!! גיל !!  נשמעו צעקות בחוץ. גיל פתח את החלון. מה קרה ? הוא צעק חזרה. הוא ראה את אבי עומד בחוץ וצורח את השם שלו. בוא..בוא מהר. צעק אבי. אני חייב להגיד לך משהו. בערב. בערב. ענה לו גיל. לא. לא צעק אבי. נראה שהוא מתרגש. אבי וגיל שני חברים מהגן. החברים הכי טובים בעולם שמרו אחד על השני מאז הגן. אי אפשר היה לפגוע באחד מהם כי השני תמיד בא לעזור. עכשיו הם שני נערים חזקים וגדולים שעולים תיכף לתיכון. ובכל זאת שומרים אחד על השני. גיל יצא החוצה. שכונה של בתים פרטיים עם חצרות וגדרות. כולם מכירים את כולם. מה העניינים ? שאל גיל את אבי ששתק לפתע והוריד את הראש. אבי. מה קרה ? שאל גיל. אל תכעס. אבל אני חושב שראיתי את ענתי מדברת עם משה. נו...ענה לו גיל. אז מה? לא סתם מדברים. מדברים וצוחקים קרוב קרוב וממש נהנים . גיל הרגיש חום גדול במרכז הבטן אבל החליט לשתוק. אתה סתם מדמיין הוא אמר לאבי ובקושי הצליח לשתוק. אני אשאל אותה. אבל אל תגיד לה שאני ראיתי אותם. גיל צחק בעצבנות. מה פתאום.

ענתי נשבעה שהם סתם דיברו וצחקו כי אבי סיפר לה משהו על חברה שלו שהיא גם חברה שלה במקרה. היא הסתכלה על גיל וחייכה חיוך מתוק. אני ממש שמחה שאני חשובה לך גיל. גיל חייך וחיבק אותה. הוא כל כך רצה להתנשק איתה, אבל העדיף לחכות לעוד יומיים למדורה. אני חייבת ללכת. אמרה לו ענתי. ניפגש בבית ספר. היא החלה להתרחק. בבית שר שימי תבורי על הלנה את השיר העצוב ההוא. " הדרך הלנה נמשכת בלי די, איפה את הלנה הקשיבי אלי..."

יאללה תדליקו כבר את האש מה יש לכם? צחק משה וכולם צחקו ואמרו שהגיע הזמן להדליק את המדורה הכי גדולה בארץ. ובעולם אמר גיל ומשה צחק. גיל ניגש והדליק את הניירות ודחף אותם בין העצים. בתוך כמה שניות נדלקו כל הזרדים שהיו תחת העצים ואש גדולה פרצה. הבנים שמו עצים כל הזמן והבנות הכינו פיתות עם נקניקיות וחומוס ומדי פעם שתו קולה וקינלי. אבי הוציא בקבוק וודקה מהשקית שלו. כולם נהיו רציניים פתאום. מה קרה ? צחק אבי. כל אחד ישתה כוסית ונהנה בכייף. לא יקרה כלום. מאיפה השתיה ? שאלה שני, אחת הבנות. גנבתי מהארון של אבא שלי. צחק אבי. הוא לא ירגיש בחיסרון של שני בקבוקים. שניים? צעקה שני. כן כן ענה אבי. יאללה יאללה כולם לבוא לשתות. גיל שתה את הכוסית והרגיש שהבטן שלו נשרפת. עוד עוד. אמר לו אבי. ומזג לו שוב. יאללה שתה. גיל שתה והבטן בערה. די. הוא אמר לאבי. לא צריך. הוא ישב על אחת האבנים והרגיש סחרחורת. בואי שבי לידי. הוא אמר לענתי שהייתה מבוהלת. למה שתית ? היא שאלה. כי ככה בא לי. הוא ענה לה. אני לא אוהבת. היא אמרה לו. זה מה שיש אהובתי . הוא ענה לה וצחק. היא ישבה לידו. הוא חיבק אותה והתקרב אליה. אבי הסתכל וציחקק. גיל ניסה לנשק את ענתי בפה והיא זזה לאחור ונפלה. השתגעת ? היא שאלה. כולם רואים. אזה מה? הוא ענה. אני אוהב אותך. אתה שיכור. היא אמרה. ואת מה ? הוא צעק. את הולכת עם משה מאחורי הגב שלי. ענתי הסתכלה אליו והתחילה לבכות. איך אתה מדבר? שאל משה בכעס. אתה תשתוק. ענה לו גיל. משה דחף את גיל וגיל נפל לאחור. כשקם בקושי הוא התקרב למש ודחף אותו בכוח. משה עף לתוך המדורה וקיבל מכה בראש. הוא החל לבעור. גיל החל לברוח וכולם החלו לצרוח ולנסות להוציא את משה מהאש. הנערים הצליחו למשוך אותו והאש עדיין בערה על כל גופו. אי אפשר היה לעשות כלום. מישהו מאחת המדורות הסמוכות הביא שמיכה וזרק על משה כדי לכבות את האש. הנערים התחילו לשפוך מים עליו.

כשהגיע האמבולנס לשם כבר אי אפשר היה להציל אותו. הם קבעו את מותו. המשטרה חיפשה את גיל במשך שבועיים. הוא נמצא לבסוף כשהוא ישן בתוך לול סמוך לאחד המושבים באזור. משהו קרה לו. אי אפשר היה לדבר איתו או לחקור אותו.

הפסיכיאטר קבע שהוא נמצא במצב של טראומה עמוקה ושלח אותו לטיפול בבית חולים לחולי נפש. מדי פעם היה מתנגד ונקשר בכוח ומקבל זריקות הרגעה אך לעולם לא הסכים לדבר עם איש שום מילה.

 

בוקר טוב גיל. האחות האימהית באלה אליו עם הכדורים והמים. הוא לקח את הכדורים ובלע אותם ושתה את המים. איך אתה מרגיש היום ? שאלה אותו האחות שהייתה לפחות בגילה של אימו. גיל הסתכל עליה ושתק. היא נאנחה. הלוואי ויתחיל לדבר יום אחד. היא חשבה בלב. כל כך רצתה לדעת מה עובר עליו בראש.

 

כל הזכויות שמורות.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת