44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

מסעותי עם חמותי - מאירה ברנע-גולדברג

25/04/2018

אני לא יכולה להתחיל סקירה על הספר הזה מבלי לציין שתי עובדות:
א) אהבתי את חמותי אהבת נפש.
ב) אני אוהבת את מאירה ברנע-גולדברג.

על סיפורי המאמאליגה כתבתי לא פעם - ומסעותי איתה פרוסים על הבלוג הזה כולו.
על הסיפור שלי עם מאירה אדבר לאורך הסקירה הזאת.

נחשפתי אל מאירה בפייסבוק בעיקבות הפוסטים שלה על בנה, אבישי, ילד רב מעללים ורב קסם. הסיפורים עליו גורמים לנס כפול:
 הם מצליחים להנגיש לקורא את האוטיזם של אבישי.
הם כל כך אנושיים וחמודים ואינטימיים שבלי שתרצי את מוצאת את עצמך תופסת את אמא שלו כחברה שלך.

רק כשאמא של אבישי מוציאה לאור ספר חדש את גורקת באמת, ש"החברה הדמיונית" שלך היא בעצם הסופרת מאירה ברנע-גולדברג, שהוציאה לאור שלושה ספרי מבוגרים: "כמה רחוק את מוכרחה ללכת", "משפחה לדוגמא", ו"מסעותי עם חמותי" ואת סדרת ההרפתקאות לילדים בגילאי יסודי, "כארמל", שאחיינקסם שלי מאוהב בהם. התובנה הזאת מתפוגגת ברגע שהיא מעלה פוסט חדש, ולא צריך לחכות הרבה,  כי מאירה  "קצת" מכורה לפייסבוק וחושפת את חייה, רצוי בשמלות שהיא רוכשת בהתלהבות מדבקת, בשלל מצבים ולא מותירה ברירה אלא להתאהב בה - ואצלי זה היה בעייתי - יען כי התברר לי בדיעבד שהיא בכלל אמורה להיות תחת קטגוריית אויבת - אבל זהו... נפלתי.

לספרה "משפחה לדוגמא" ניגשתי בחיל וברעדה אחרי שדחיתי את קריאתו נצח - פחדתי ממש שלא אוהב את הספר ומה אעשה אז? לשמחתי גיליתי בספר את אותה מאירה שאני מכירה - קולחת כמעט פייסבוקית וממש אהבתי.

הפעם לא חיכיתי - אני מודיעה בבושת פנים שניצלתי פירצה, ומכיוון שהמלכה האם מבקשת בימים אלה לקרוא דיגיטאלית ועדיף ספרים קלילים, יען כי ספרי נייר כבדים לה, רכשתי את הספר בדיגיטאלית (שלא כהרגלי בעלות מלאה)  - ונסחפתי אל תוך עולמן של שירה/מאירה.

כמו מאירה שירה הכי בעולם רוצה להיות סופרת. אבל שלא כמו מאירה - אין לה את הרעב לדחוף את עצמה ולמנף את הצלחתה הפייסבוקית לטובת שיווק.
כמו מאירה היא איומה בבישול (אבל יותר), סובלת מהפרעות אכילה (אבל הרבה יותר).
כמו מאירה יש לה את אורלי כמאמנת כושר וכן - כמו מאירה היא מכורה לפייסבוק.

אבל כאן שירה מתחילה לחיות את החיים שלה -
שירה הניאורטית נשואה, כבר לא באושר, לליאור - עורך דין עשיר ומצליח, אמא לשני בנים, מתוסכלת כי ספרה לא מתרומם, חיה בכמעט צום תמידי, יש לה אמא מטורפת - ולקינוח - היא זכתה לחמות האיומה ביותר שאפשר לעלות על הדעת. מהסוג שכיכב בפורום "חמותי ואני" המיתולוגי.
הספר מדבר בשני קולות - הדומיננטי של שירה, והדהוד קולה של דליה חמותה - שמנסה להראות שלכל סיפור יש שני צדדים.

"מסעותי עם חמותי" נוגע בנושאים לא פשוטים בכלל - אבל הוא עושה את זה כל כך בחן...
הוא כתוב היטב. הוא מרתק, הוא נוגע במערכות יחסים קשות בין הורים וילדים, בזוגיות ובשגרה שפוגעת בה, בהפרעות אכילה, ובקושי לחיות כסופר בארצנו. 
הספר מעלה ביקורת על עולם הספרים בימים אלה. על תרבות הריטינג, על חוסר המקצועיות של חלק מהמבקרים, על חיי המדף הקצרים ונוגעת בעוד נושאים רבים שבנפשה. 
את כל זה היא עושה בהומור כמעט קישוני. כל עוד קראתי את הספר לא הפסקתי לצחוק. מאז שסיימתי אני חושבת ומציפה עוד ועוד דברים מהנושאים בהם היא נגעה.
הוא גם קצת מתוק, הספר - אבל גם מאירה כזאת! ואם היא היתה לוקחת את הספר לכיוונים אחרים זה לא היה ספר שלה ואמרנו כבר שאני בעדה.

אני יודעת שהסקירה באה ממקום של אהבה ולא מרגישה אובייקטיבית - אבל דומני שאני יודעת לשים את הקו שבין הסופר לספר - וכאן מדובר בספר מצויין, מעורר מחשבה, מציף כאבים ועדיין אפשר לקרוא אותו כשקשה ואיכס על הנשמה.
אגב - הכריכה - שיחוק indecision

אני אהבתי מאוד:
"מסעותי עם חמותי" - מאירה ברנע-גולדברג
הוצאת כתר ז"ב 2018

 

נ.ב. גיליתי סופסוף את המינוס של הספרים הדיגיטאליים, לא זה לא הריח, גם לא התחושה - זה העובדה המצערת שלעולם לא יהיה לך עותק חתום 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת