33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

אהבה - שלום ימין

אהבה

אישה זקנה. נמוכת קומה, יושבת ליד מצבה בבית קברות צבאי. יושבת על כיסא קטן מתקפל שנכנס לה לתוך התיק בקלות. היא יושבת ומדברת. ולידה אין איש. פשוט מאד וברור מאד. אין איש. היא מדברת לעצמה. מסביב פסטורליה שקטה של בית קברות צבאי. מצבות עם שמות החללים שנפלו ברבות השנים ונטמנו כאן. בבית הקברות הצבאי הקטן הסמוך לבית הקברות הרגיל הגדול.

האישה מדברת ופניה מופנים כלפי האוויר שמולה. היא זזה ומדי פעם מלטפת את האוויר. כאילו שהיא מלטפת את פניו של מישהו. אני הגעתי כדי להכין כתבה עבור תכנית טלוויזיה שעסקה באחד החיילים ומשפחתו . חייל שנהרג במלחמת יום כיפור. כבר מהכניסה הבחנתי בזקנה ובשיחה המוזרה שהייתה לה עם עצמה. עבורה זה לא נראה מוזר שהיא משוחחת ומלטפת. היא באה לבקר את היקר שאיבדה כנראה באחת המלחמות. עבור המביטים מהצד זה היה מחזה מוזר מצד אחד אולם גם עצוב מצד שני כשחושבים על כך.

יכולתי לשמוע שהיא מדברת אל האוויר כמו אל בן. היא אומרת בני היקר אחת לכמה מילים. היא כל הזמן דואגת בקשר לאוכל ולמנוחה. שואלת שאלות ומקשיבה לתשובות דמיוניות. הוא שם לידה. בדמיון. והמחזה ריתק אותי. נעמדתי שם ולא יכולתי לזוז מהמקום. ואז בפעם אחת היא סובבה את הפנים וראתה אותי. היא חייכה והזמינה אותי להכיר את הבן שלה. אמרה לי שהוא בחופש והוא צריך לחזור לצבא. חייכתי לה והנהנתי בראש. "אתה לא מאמין לי " אמרה לי "אתה חושב שאני משוגעת. מדברת לעצמי" "לא. לא. לא". אמרתי לה. מה פתאום מדברת לעצמך. "אז באיזה צבע השיער שלו? " היא שאלה. "שחור "עניתי ללא היסוס. היא צחקה ואמרה שהוא קרח. התנצלתי ואמרתי שלא שמתי לב. היא הפסיקה לחייך ושאלה אם אני צוחק עליה. אמרתי לה שלא. היא שאלה אם אני באמת ראיתי את הבן שלה. אמרתי לה שלא. היא צחקה ופנתה לאוויר שמולה. "אתה רואה " היא אמרה לו . "רק אני יכולה לראות אותך . כי רק אני אוהבת אותך"

היא פנתה אלי. רק מי שאוהב אותו יכול לראות אותו. אם אתה לא מצליח לראות אותו זה סימן שאתה לא אוהב אותו. במקרה שלך אפשר להבין את זה כי אתה לא מכיר אותו אפילו. אז בואו תכירו. היא אמרה "עוזי" והצביעה כלפי האוויר שמולה. "ואתה" שאלה אותי . "שלומי " עניתי . "יופי שלומי. עכשיו יהיה לו יותר קל. גם המזג אוויר הזה לא נורמלי . חילופי עונות והוא יכול להתקרר "

הורדתי את הראש לקרקע. חשבתי על כמה שהיא מסכנה ועל שאר האימהות והאבות והאחים והאחיות שאיבדו בן משפחה יקר בצבא. על כמה שהם מסכנים אומללים. "אתה לא בסדר שלומי." אמרה לי לפתע . "עוזי מחכה שתדבר איתו " "אה. לא." עניתי "אני חייב לחכות לעוד מישהי בחוץ" הזקנה עשתה פרצוף כועס. אתה עוד אחד מאלה שאין להם לב. היא צעקה. ישר ראיתי שאתה לא אוהב את עוזי. עכשיו תלך ותעזוב אותנו. היא ליטפה את האוויר. "לא נורא מותק " היא אמרה "יבואו עוד המון אנשים לכאן. תראה שיהיו לך הרבה חברים "

יצאתי מכיוון אזור המצבות וחיכיתי מחוץ לבית הקברות לשאר הצוות שיגיעו עם המצלמות. "צדקה תציל ממוות. צדקה תציל ממות " עבר איזה רב אחד וצעק. הסתכלתי עליו וחשבתי "אם זה היה נכון... "

כל הזכויות שמורות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת