44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

שורת המקהלה - הקאמרי

10/06/2018

אתמול הגיעו אלי הביתה נציגי "פינוי בינוי". השכונה המנומנמת בפאתי יפו, במרחק פסע מאחד החופים המקסימים בארץ, הופכת מסתבר להיות חלקת נדל"ן נחשקת. פתאם יזמים, עורכי דין ובעלי עניין מציפים את הרחוב כשהם מגובים בדיירים הנוכחים, כאלה שלא ידעו את יוסף, במטרה למחות את שכונת ילדותי מעל פני האדמה.

במקום שורת הבלוקים המרוטים והמתפוררים יקימו 'פרויקט!' היום אין שכונות יותר, רק פרויקטים. שורות מסודרות של בנינים הפונים לים אל מול הבריזה. בקצהו יעמוד מגדל "שמירה" שיחלוש על הנוף. בסמוך לכביש יקום לתפארת הפרויקט מרכז מסחרי חדש, כזה שיהיה שווה לדיירים החדשים שיבואו לגור כאן לעצור בו לאספרסו (אולי אפילו יחזיקו שקית טורקי לטובת שאריות הדור שהולך ונכחד). 

תכל'ס יש הגיון בשגעון . בתים מסוף שנות החמישים אשר עשויים מחול וצדפים וחשופים שנים לאוויר ים - הם לא בדיוק מועמדים טובים לשרוד את רעידת האדמה הבאה או סתם נפילת סקאד טועה. אבל כל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא על "המרפסת בה נופפו לי לשלום" (חווה אלברשטיין) על רחבת המשחקים, ועל חדרי המדרגות שהיו עבורנו "היכל התרבות" ו"בנייני האומה" גם יחד. בהם הפכנו לשעה קלה להיות שירלי טמפל, דני קיי, ג'ין קלי והמלכה הבלתי מוכתרת ג'ולי אנדריוז. שרים בג'יבריש ועושים תנועות כמו שראינו בטלווזיה בכל שבת בבוקר.

ולא לזלזל - היו אודישנים נוקשים מאוד לתפקידים בהפקות הנ"ל - הרי הורינו העסוקים אולצו לצפות בנו אחרי שעות שהקדשנו לחזרות. ככל שטיפסת בשנים יכולת להתקדם בליהוק. מתפקיד ניצב לתפקיד ילדה מס' 7 - ולמרפקנים ולמתמידנים שבינינו היתה בסוף עדנה - והם זכו להתעטף בסדין ולשיר בזרועות פרושות לרווחה, על הרים שממלאים אותך במוזיקה - כאלה שראיתי רק על טפט הנוף האלפיני  שאבי הדביק בפרץ יצירתיות על קיר הסלון.

כאן התחיל והסתיים הניסיון שלי באודישנים - מהר מאוד הבנתי כי - לא ניחנתי בהתמדה, במרפקים ו"לעומת זאת" גם לא בכשרונות הנחוצים שבזכותם ההפוך לאנני החדשה - בקיצור NOP.
 

"שורת המקהלה"
 

 

"שורת המקהלה" הוא סיפורם של אלה שנשארו מפוקסים על החלום, אלה שרצים מאודישן לאודישן, לא משנה לאיזה תפקיד, העיקר להיות על הבמה. חלקם צעירים רעבים בראשית דרכם, כמו ואל (דנה פרידר) ומוראלס (שמרית ששון), חלקם כבר רואים את קצה הדרך כמו שילה (רוני שיינדורף) ומתחילים להשלים עם כך שהם כבר לא יפרצו. הגיל מביא איתו אחריות - ילדים שצריך להחזיק, משכנתא והריצה למרחקים ארוכים שבכל פעם מתחילה מחדש הופכת קשה יותר ויותר.

המחזמר הזה הוא לא מהמפוארים והנוצצים שבמחזות הזמר, הוא מאפשר לצופה הצצה אמיתית על האפרוריות שמאחורי הזוהר. על אלה שלא הצליחו לכבוש מעמד של כוכב. על הקושי והתסכול הכרוך ברדיפה הבלתי פוסקת אחר תפקיד.  המחזמר נכתב בשנות השבעים על פי סיפורים אמיתיים שסיפרו שחקנים באודישנים. למזלם אליהם לא התייחסו 'כאל מי שנקלע לסיטואציה' והם מקבלים קרדיט ותמלוגים על סיפוריהם עד עצם היום הזה.

שמונה מקומות פנויים יש לזאק (יחזקאל לזרוב שלטעמי היה ההפתעה האמיתית של הערב). 'בקורוס' - שורת מקהלה. זה מה שצריך. שמונה רקדנים/זמרים שהכשרון הנדרש מהם מלבד שירה וריקוד - הוא הכשרון שלא לבלוט - שורת המקהלה חייבת להיות מכונה משומנת היטב חדה ומדוייקת. התפקיד ב'קורוס' הוא למעשה כל מה ששחקן לא רוצה באמת, אבל כשאין ברירה - גם תפקיד כזה הוא נחשק. לצורך זה הוא מקיים אודישנים אינטנסיביים כאשר הקהל יושב לצידו וצופה. לאחר הניפוי הראשוני אנחנו נשארים עם 18 שחקנים על הבמה. זאק מבקש מהם לשתף אותו ואותנו בסיפורם האישי - כל אודישן הוא שיר, חלום, כאב, סיפור האמיתי של מישהו.

  

אני אוהבת את המחזמר הזה כי הוא נותן כבוד לאלה שאינם כוכבים ביומיום. הקאמרי עומד במשימה בהצלחה מרובה. הוא מלהק שורה של שחקנים כמעט אלמונים. אני מאמינה שרוב הנוכחים באולם (כמו החתומה מטה) לא יידעו לייחס פנים לתפקיד ללא התוכנייה, (כמובן מלבד מיה דגן הבלתי נלאית שמשחקת את קאסי, בת זוגו לשעבר של זאק, אשר מגיעה להתחנן לאודישן אחרי שכבר נגעה בזוהר. לטעמי זה הגליץ' היחידי בקאסט. אישה, את שחקנית נהדרת, אבל תני לנו להתגעגע אליך קצת, בחיאת.

הקאמרי מעלה הפקה מקצועית ומהוקצעת - הבימוי של צדי צרפתי נהדר ומדויק - הכיריאוגרפיה של עוז מורג יפה ונקייה ממאניירות התפאורה, הבגדים, התאורה כולם מרהיבים להפליא - הסאונד הפתיע לטובה, ומעל הכל, הקאסט נתן הופעה נהדרת כך שיכולנו להתרווח לאחור, להתרגש ולהנות מכל רגע. באמת שיחוק.

 המחזמר נפלא, אם אתם מכירים אותו ואוהבים - רוצו!  
אבל לאחר שהגיע אלי תגובתה המאוכזבת של חברה יקרה אני חייבת להבהיר...
מדובר במחזמר למיטיבי לכת - הוא ארוך, ללא הפסקה באמצע ומלבד קטע הסיום אין בו זוהר ונצנצנים. זה מחזמר על עבודה אפורה וקשה. הוא לא מושלם לכולם, קחו את זה בחשבון. 

 



"שורת המקהלה"

בימוי: צדי צרפתי,  תרגום: אלי ביז'אווי, ניהול מוסיקלי: אמיר לקנר
מילים לשירים: אדוארד קלבן, לחנים: מרווין האמליש, כוראוגרפיה: עוז מורג
תפאורה: ניב מנור, תלבושות: יובל כספין, תאורה: קרן גרנק

משתתפים: מיה דגן, יחזקאל לזרוב, דנה פרידר, גלעד שמואלי, שמרית ששון, שני שאולי, רוני שיינדורף, שהם שיינר,
ספיר יצחק, ליאור גלרון, אלה רוזנצויג, אור דנון, לירון ויגדור, שחר פרץ, מתן בן שימול, דניאל סטפן,
אדיר בובליל, מתן און ימי, מאור לוי, תום אפלבאום, נופר לוינגר,

רקדנים: רותם יהודה, מעיין טרביש, ליאם פינטו, יובל הבה, אלונה טננבאום, גל טופולסקי,טל אליאס, נויה שלמה.


וקצת מהסרט

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת