1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

עוד הרהורים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

עוד הרהורים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

בדרך כלל בימי חמישי אני מפרסם סיפור לשבת. בדרך כלל הוא הומוריסטי, או לפחות מתיימר להיות כזה.

כמובן שביום הזיכרון לשואה ולגבורה אין בכוונתי לפרסם סיפור משעשע. הכוונה המקורית שלי הייתה לחכות עם הסיפור ליום שישי ולהעביר את יום חמישי בשקט.

אבל לא הייתי בטוח שאוכל להניע את עצמי לכתוב סיפור משעשע במוצאי (או במהלך) יום הזיכרון.

פתאום עלתה בדעתי מחשבה מעניינת: אני לא חייב לפרסם סיפור לשבת. אמנם אני לרוב מרגיש מחויב לכך, אבל להרגשה הזאת אין כל סיבות אמיתיות. זכותי המלאה לכתוב או לא לכתוב, לפרסם או לא לפרסם, לקרוא או לא לקרוא, להגיב או לא להגיב.

וכל זאת כי בעצם אני אדם חופשי. נכון, יש לי לא מעט מחויבויות. אני מחויב (בשמחה) למשפחתי, מחויב (קצת פחות בשמחה) למקום העבודה שלי, מחויב (עוד פחות בשמחה) לשלם מיסים ומחויב (לרוב בלי בעיה) לציית לחוקים רבים. אני כבר לא מחויב לעשות מילואים...

אבל למרות המחויבויות האלה, אני חי במדינה דמוקרטית ובתקופה מתקדמת בה יש לי גם הרבה זכויות והרבה חופש ועל כך אני צריך להודות בעיקר כנראה למזלי הטוב.

לא בחרתי להיוולד יהודי, לא בחרתי להיוולד ישראלי, לא בחרתי להיוולד זכר ולא בחרתי להיוולד למשפחה ממוצא אשכנזי. לא בחרתי להיוולד.

בשינויים קטנים שכלל אינם תלויים בי יכולתי היום להיות רב בקהילה חרדית בארה"ב, מבקש מקלט/מסתנן/מהגר עבודה מרואנדה, אזרח לא שווה זכויות במדינה דיקטטורית או אולי חתול רחוב.

ואיכשהו זה מביא אותי לחשוב על השואה. ליהודים שנרצחו בשואה או הצליחו לשרוד אותה לא היו הרבה מהזכויות שיש לי. למעשה לא היו להם זכויות כמעט כלל. והם לא בחרו כמובן להיוולד יהודים בתקופה ההיא ובמקומות ההם. אתרע גורלם למצוא את עצמם בסיטואציות מחרידות ובלתי אפשריות שאני בקושי מסוגל להעלות אותן על דעתי.

אני קורא כעת את הספר "חיים שלמים" של אהרן אפלפלד ז"ל. זהו לא "ספר שואה קלאסי" אבל כמו רבים מספריו של אפלפלד הוא עוסק בשואה. המספרת היא נערה צעירה באוסטריה בזמן מלחמת העולם השנייה, בת לאמא יהודיה (שהתנצרה) ואב נוצרי. בתחילת הספר היא אפילו לא מודעת לכך שאמה יהודיה. האם נשלחת למחנה עבודה (או השמדה...) והבת מתחילה לחפש אחריה ולאט לאט מתחברת לצד היהודי שלה.

הרבה מהפעולות של הגיבורה לא הבנתי. חשבתי לעצמי שאני הייתי עושה דברים אחרת. אבל אז נזכרתי בעובדה הפשוטה (והמשמחת) שאני לא הייתי במצב הזה או דומה לו ואני לא יכול באמת לומר מה הייתי עושה או לא הייתי עושה.

 

אז מה אני רוצה להגיד? לא הרבה. שיחסית מאוד טוב לנו ושאני מקווה שימשיך ככה (ואפילו ישתפר).

 

יהי זכרם של הקרבנות ברוך.

 

והרשומה המומלצת היא -  יום השואה - בבלוג הבית

 

התמונה באדיבות ויקיפדיה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת