33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

אגדה של אביב

אגדה של אביב

יולה הגיעה אל בית החווה ההוא שוב.

ההכלבים באו לרחח את שמחתה.

מביאה אתה ניחוחות, בשמים ורוח עליזה. הצטרפה לשולחן הסעודה שאליו הוזמנה. ישבה יחד עם בתו שבגרה אך העדיפה לשמור על סממני נערותה ואמו ששיערה כמו נוצות לבנות סודר בקפידה, ישובה  היתה בכסא גלגלים ויציבתה מזכירה לכולם את מעמדה אף שכמעט לא נשמע קולה חוץ מהמהומים קטנים כתשובות לשאלות קטנות הדואגות לרווחתה.

הסבו לשולחן ארבעתם, אוכלים מעשי ידי הבת, אוליב, שאולי בזכות שמה אהבה את שמן הזית שבהן טובלו מאכליה בנדיבות רבה. שיחה קטנה התקיימה בין השלושה.

האם, כמעט אפשר להגיד המלכה האם, נראתה כמקשיבה או שקועה בעולמה, קשה היה להבחין.

יולה ישבה זקופת גוו, השתדלה להתאים את עצמה לאווירה, למשפחה, לבית החווה השקט והמבודד.

התאמצה לא להבליט את עליזותה על שהוזמנה לסעוד על שולחנם בפינת האוכל הכפרית, הכהה, העגמומית. שוחחו על דברים פשוטים, מה עשו במהלך היום, מה התוכניות לימים הקרובים, שאלו על עיסוקיה, נראו  מתעניינים מאוד בתשובותיה שהיו מלאות כמו התיק שלה בניחוחות ותבלינים.

בכל מנה נשאלה אם המשפחה האם היא מעוניינת לאכול את המנה והיא היתה מהמהמת בהסכמה והוא בנה, ז'אן קלוד, היה ממלא באדיבות ובהשפלת מבט את מבוקשה, מגיש כף אחר כף לידה כך שתוכל לאכול באופן עצמאי ומכובד, יחד אתם את הארוחה.

יולה התרשמה מאוד מגילוי הסבלנות והכבוד שז'אן קלוד רוכש לאמו.

והוא היה מידי פעם מציץ בה, מציצה בו.

היין נמזג שוב ושוב אל הכוסות יחד עם המנות שהוגשו.

כשהארוחה הסתימה ולפני שהוגש הקפה נשאלה האם אם תרצה להישאר ליד השולחן או לחזור למיטתה והיא בחרה לשוב למיטה, אוליב, נכדתה, קמה וגלגלה את הכסא  ואת סבתה אל חדרה.

ז'אן קלוד ויולה נותרו לבד. יולה שתקה וז'אן קלוד ניגש אל מכונת הקפה הזקנה, זו השמיעה קולות מצמוץ ואנחה, סחטה את טיפות הנוזל החום מלא הניחוח אל הכוסות הקטנות שאספו אליהם כל טיפה.

 ז'אן קלוד עמד עם גבו אל יולה ושאל: איך את? ואיך היתה הדרך לכאן?

:ארוכה, ענתה יולה, ארוכה אבל אני שמחה לחזור לפה, כל פעם. ותודה על ההזמנה והארוחה. יש פה במקום שלך משהו שמביא לי שקט.

כמו כשאני יושבת בכנסיה גדולה כשאני לבד, ואתה יודע, אני ממש לא נמנית על המאמינים, אני חפה מאלוהימים ואלוהימיות, כאלה או אחרים ובכל זאת יש שם משהו שקט וכשאני יושבת שם לבד הוא עוטף אותי.

ז'אן קלוד הסתובב אל  יולה כששתי כוסות בידיו, הניח אחת לפניה על השולחן, נשאר לעמוד עוטף את השנייה בידו ולוגם לגימות קצרות תוך שהוא מדליק את הסיגריה בידו השנייה.

אוליב חזרה אל המטבח ואמרה: זהו היא נרדמה, מדהים איך ארוחה מעייפת אותה כמו היתה תינוקת קטנה. ולחשוב שהאשה הזו הרימה את כל החווה הזו על כתפיה במשך שנים, לבד...

 

ז'אן קלוד התבונן בבתו באהבה גדולה. הוא לא ראה איך היא מסרבת להתבגר הוא רק שמח שהיא בסביבה, נשענת עליו, זקוקה לו. בתו הקטנה.

הם נשארו השלושה עוד לשיחה קצרה, ז'אן קלוד הציע ליולה להישאר לישון בבית החווה אך היא סירבה ואמרה שהשעה עוד מוקדמת והיא בהחלט יכולה לצאת לדרך.

יולה הודתה להם שוב על הארוחה, נפרדה מז'אן קלוד ואוליב הציעה לוותה אל המכונית.

כך יצאו שתיהן, ז'אן קלוד נשאר מתבונן בהן בצאתן ואחר התחיל להדיח את הכלים.

כשאוליב סגרה אחריה את הדלת היא פנתה אל יולה ואמרה, יש לי בקשה, אני לא יודעת איך יתפתחו הדברים בינך לבין אבי אבל בבקשה תדאגי לא לשבור את לבו, זה גם חלק מהלב שלי.

יולה הסתובבה חיבקה אותה ואמרה: לילה טוב לך והמון תודה. גם על האמירה הזו.

נכנסה אל רכבה, התניעה ונסעה.

בפעם הבאה שיולה הגיעה לבית החווה, בשעות אחר הצהרים של אביב, כשהאוויר היה צלול ונקי כמו כובס ורוכך במרכך ריחני, הבית היה ריק.

האוויר המבושם היה מסחרר.

אם המשפחה, הלכה לעולמה מזה  מכבר,  הבית העגמומי והישן, דמם.

אוליב נסעה לבקר חברה, ז'אן קלוד  לא היה בבית אך כהרגלו השאיר את הדלת פתוחה. יולה נכנסה, נכנסה אל המטבח, הוציאה מתיקה שקית בד קטנה וריחנית, שפתה קומקום על הכירה, הכינה לעצמה כוס תה, התישבה וחיכתה.

אחרי זמן מה היא שמעה את צעדיו מתקרבים על השביל, נשארה לשבת אך גבה הזדקף, נדרך, כיצד יגיב לביקורה.

כשנכנס וראה אותה יושבת, לא ניכרה הפתעה על פניו. חיוך קטן טיפס ועלה לו לעיניים

"באת" אמר

"כן, התגעגעתי לשקט"

"רק?" שאל

חייכה.

ז'אן קלוד התיישב, חלץ את נעליו, הוציאם אל המבואה של הבית חזר ואמר:

"אני הולך להתרחץ, את תצליחי להסתדר עם השקט עוד קצת לבד"?

הנהנה.

יולה נשארה יושבת. השקט התיישב בה.

עצמה עיניים נותנת לעצמה להקשיב לפעימות ולהתרגשות ששכנו בתוכה להירגע.

כשז'אן קלוד יצא מהמקלחת לבוש בבגדי בית רעננים הוא נגש אל יולה אחז בשתי כפות ידיה והרים אותה אליו,

"אפשר?" שאל בקול שקט ומרוסן "חיכיתי"

"חיכיתי" ענתה

הולכת אתו לאט אל מחוץ למטבח, הוא נוגע בה ברכות, בעדינות, הלכו צמודים כמו צעדי ריקוד קטנים.

לחש באוזנה מילים שרק היא היתה יכולה לשמוע.

היא נישקה אותו בנשיקות קטנות רטובות, כששבעו, נשארו אחוזים כמו אוחזים לא רק בגוף אלא גם בחיים.

יולה הרגישה איך ליבה גואה וגדל ומתעצם עד כי חלל בית החזה קטן מהכילו והצלעות סוגרות עליו פן יפרוץ עוד רגע מכלאו.

היא ששכבה על צידה ראתה דרך החלון איך מסכי החשיכה יורדים בחוץ ועוטפים את השמים המתכהים עד שלאט לאט,

אחד אחד החלו אורות קטנים להציץ בהם וחיוך גדול ירד עליה כשאמרה לו:

"ראה, כל הכוכבים כולם באו לראות אהבה".

אם תרצו.... אין זו....

אגדה רק של אביב

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת