44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

הרשומה ה- 222 - חדר בריחה מקדונלד'ס

221 רשומות נכתבו בבלוג מאז שחנכתי אותו בדצמבר 2011 - שנייה אחרי ששכך הבאז הגדול של הבלוגיה בתפוז - אבל כזאת אני - תמיד קצת מאחור. 7 שנים סיקרתי, היגגתי, קיטרתי, דיווחתי, שיתפתי - ואז הגיעה הרשומה ה-222 וזהו - נחסמה באר יצירתי.

מחזות, ספרים, סרטים, הופעות, שרביטים בבלוג, אפילו שיפוצון נוסף בבית המלכה האם - שתכונה מהיום "הקיסם האם" לא הצליחו להוציא אותי מבלוק הכתיבה - או נכון יותר, להשיב לי את החשק לכתוב. לשם כך היה נחוץ סוג של קסם - והנה הוא קרה סוף סוף - האמנם קסם?
הנה העובדות - תחליטו אתם.

פסח הוא זנב עונת הטיולים שלנו. העולם הופך צהוב. החרדל והחרצית לוהבים בשולי הדרכים, אחירותם החורש משכר בריחו  המתוק, שדות התבואה מוכנים לקציר. העשביה הולכת ונפרדת מירוק החורף ומתייבשת לאיטה, גם אנחנו מתייבשים איתה.
חום הקיץ מניס אותנו אל מאחורי מזגן ובריח וכמו הנחליאלים אנחנו נעלמים עד שרוחות הסתיו יתחילו לנשוב ולקרר את ארצנו הקטנטונת. פסח זה הזמן האחרון לנשום את האוויר המתוק של האביב ולאגור נשימה ארוכה לימי הקיץ הבאים עלינו - לא כל כך לטובה.

 

כמובן שלא לקחתי בחשבון כמה עובדות מצערות:
את העובדות הפיזיות: מצב השרירים שהתרככו - ומצב הישבן שהתרחב בניגוד למושב האופנוע המתעקש שלא לבצע התאמות.
את אלוהי מזג האוויר: שמחליט להנפיק לנו חמסינים מהגיהנום בדיוק בימים היחידים שניתן לרכב בהם.
את המוני עם ישראל: שגם הוא רוצה לנצל את הימים האחרונים של האביב ובעיקר להעסיק את ילדיו המחורפנים משלושה שבועות בבית, מתודלקים במצה ונוטלה או שוקולד למריחה.

וכך מצאנו את עצמנו, קצת לחוצים על פופאי, בחום שאמור לטפס על פי התחזיות ל- 32 מעלות - עומדים בדרך לצפון במדינת ה"מכונית לכל פועל", מחשבים קיצינו לאחור.
עקב ערימות המזרנים שנערמו על גגוני הפחיות שסביבנו הסקנו שכולם יורדים לכנרת, ומכיוון שרכיבה באופנוע מחייבת לבישת מעיל אנחנו שואפים להרים. הוחלט שהדרך ההגיונית למצוא הרים ללא פקקים היא לוותר על הגליל לטובת הגלבוע ומשם להעפיל לרמת הגולן. זגזגנו בין שול לשול עד צומת אליקים - חתכנו אל כביש עין השופט המשגע ביופיו ובסיבוביו, משם דרך צומת מגידו, רכבנו אל התענכים ואחרי הסתימה הקבועה ברמזור המטופש של צומת יזרעאל, התחלנו לטפס על הגלבוע. ההימור התברר כמשתלם - בגלבוע ממש נעים, ריק יחסית ממטיילים ולצערי גם מפרחים - אבל פה ושם ניתן עדיין לראות פרג אמיץ שנאחז בכוח. עמודי חוטמיות זיפניות סגלגלות, ועשבייה פרועה בשלבים שונים של הצהבה - נסענו כאשר מצד אחד שלהי האביב ומהצד השני פרוס מתחתנו פאזל עמק יזרעאל על שלל שדותיו ובריכות הדגים המעטרות אותו - נוף שאף פעם לא נמאס לראות. אחרי עצירה קלה, התחלנו לרדת מהגלבוע דרך מירב ומלכישוע. דרך יפיפיה ומפותלת, שבשוליה "החיטה צומחת שוב".

ירדנו אל עמק המעינות הרותח, עצרנו כמיטב המסורת לקפה קר בצמח ועלינו אל חמת גדר בואכה רמת הגולן לחפש טמפרטורות אביביות. גם כאן ההימור מתגלה כמצויין. הטמפרטורות נשארות למטה על יד הכנרת, וכאן ממש נעים. אנחנו רוכבים לנו בשירה ומתענגים על פריחת הדובדבן והתפוח, אחרי שתפרנו את הגולן לאורכו ולרוחבו. עוצרים במסעדת "השלום" לארוחה טובה המלווה בבקבוק זירו גדול (תזכרו אותו). הישבן אומר מספיק, הגיע הזמן להתחיל לחתור הביתה.
אנחנו נוסעים דרך יער אודם ששומר עדין על מראה אביבי מושלם ומתחילים לרדת לעבר כביש 90 בדרך הארוכה הביתה

כבר בגונן החום מתחיל לחלחל אל מתחת למעיל, בגדות הוא כבר צורב. אני פותחת את רוכסן "סיר האידוי" - סליחה, המעיל - עד לפתיחה מלאה ועוברת במהירות ממצב של אידוי בוואקום, לבישול באש פתוחה.
אני הולכת ומאדימה, מאבדת נוזלים בקצב מפחיד, ומתחילה לחוש בעירפול מה של חושיי. אני לוחשת לאופנוען "תשמע חייבים לעצור איפשהו - אני מתייבשת - חייבת לשתות ולצאת מהמעיל". האופנוען עושה כמעשה "הנהג של מיז חלי" ועוצר בתחנת הדלק הקרובה. אני מורידה את המעיל והחולצה ונשארת בגופיה בלבד. שנינו "מפרקים" בקבוק מים מינרלים (תזכרו גם אותו). אני מפסיקה להראות כמו נצר למשפחת 'ילידים אמריקאים' וחוזרת לגוון העור הטבעי שלי. האופנוען הנפקד חוזר עם שתי כוסות קפה ומקופלת. אנחנו שותים גם אותם ועוד קצת נוזלים לקינוח וממשיכים בדרכנו.
ובכן, לא עובר זמן רב וכל כבודת המשקה הזאת מתחילה להתדפק בשעריי. באומץ רב אני מתאפקת אבל במחלף קיסריה אני מבינה שאנחנו חייבים עצירה נוספת. אני מודיעה לאופנוען שיש צורך למצוא "חדר בריחה" בדחיפות כי אם לא נמצא יברח לי (תכל'ס זאת היתה הברקה של האופנוען אבל משתלב סיפורית )
האופנוען מהמר על המקדונלדס באולגה. עוצרים, אני משאירה לו את הכפפות, טסה לעבר חדר הנחיצות - מבט חטוף מבהיר לי את גודל הקטסטרופה - תור משתפל במורד המדרגות. אני מתחילה לרקוד בזהירות את ריקוד הגשם - הריקוד שנועד לעצור עצירת גשמים... מקומיים!
בתור מתחילים להעביר חוויות - כל אחד מספר עד כמה דחוף לו, מאיפה הוא עוצר אוצרותיו - עד כמה השירותים הנוספים של התחנה מטונפים כולל תיאורים פלסטיים - נו שיחת רעים שכזאת. זאת שלפני בתור - מתחילה להתקרב לארץ המובטחת - מסתבר שזה שאחריה הוא בעלה - והוא לא צריך - פחות אחד בתור. ישששש!!!!

מתוך החדר יוצאת אישה, גבר נכנס - ההיא שלפני בראש התור - אני מתחילה להתפלל שחדר הנחיצות יפתח בזמן. אוקיי - גם הוא יצא. זאת שלפני בפנים, אני מחכה ברחבה שלפני - הריקוד הופך לתפילה. מחכה ואף אחד לא יוצא... אני נכנסת אל חדר הנחיצות ומוצאת את קודמתי בוהה בדלתות - נייר טואלט בידה והיא מנסה מעדנות לפתוח את שתי הדלתות שסגורות לפנינו.
הן נעולות - היא אומרת בבלבול. אבל איך זה יכול להיות ?אני מקשה - הלא ראינו שמישהו יצא משם.
אני "דוחפת" אותה הצידה. דלת ימין ללא ספק נעולה - הדלת שמאלית מתנגדת. מישהו עוצר אותה כנראה עם הרגל. אוקיי , לא ברור איך זה קרה אבל כנראה היה בפנים מישהו נוסף. אנחנו מחכות ומחכות ומחכות וכלום - דופקות על הדלת אין תגובה. המצוקה גדולה. מנסות לפתוח שוב - הדלת ממשיכה להתנגד בתוקף. זאת שלפני בתור נכנעת היא תמשיך לתחנה הבאה - אני יודעת שאין מצב שאני מרימה את הרגל על פופאי ומחזיקה נוזלים בו זמנית. דופקת שוב על הדלת ומנסה לפתוח - כלום. אני מתה כאן - פשוט מתה - בינתיים נשים באות, נשים מקטרות, נשים הולכות -  ורק אני נצמדת לדלת כאילו חיי תלויים בה. אחרי חצי שעה נשברתי - התחלתי לדפוק על הדלת בהיסטריה ואז אני מנסה שוב לפתוח אותה  - והופ... היא נפתחת בקלילות - אף אחד לא נמצא בפנים - אף אחד לא יצא - אני מתבוננת בהלם מוחלט אבל הטבע קורא - ומי שלא יודע שמחת בית השואבה לא ידע שמחה מימיו.

מה בדיוק קרה שם? היה או לא היה? אני מכירה רק מקום אחד שאנשים נכנסים לשירותים ויוצאים במקום אחר...

האם מצאנו את הכניסה אל המיניסטרי לענייני הקסם בישראל והוא נמצא במקדונלדס אולגה?.... אמרתי קסם - או שלא....

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת