33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

קרטון - שלום ימין

 

למה הם מקבלים קרטונים ואנחנו לא..
המחשבה הזאת עברה בראשו של מוטי.
הוא בסך הכל רצה גם לקבל מתנה.
מחלון ביתו ראה שני אנשים יוצאים ממכונית,
מרימים שני קרטונים שנראו כבדים למדי.
הם ניגשו יחד לבניין ממול.
בניין ארוך בן שלוש קומות שנראה נקי ומטופח.
מוטי המשיך לעקוב אחרי שני האנשים.
כאילו היה מכושף. עיניו נצמדו אליהם כמו רדאר.
הם נכנסו לתוך הבניין אחרי שלחצו על האינטרקום.
מוטי ידע שרפי, חברו לכיתה גר שם.
הפעם הקינאה כאבה לו תרתי משמע.
הוא הרגיש את הבטן שלו בוערת. הוא כעס כל כך.
למה ? למה רפי מקבל מתנות ואני לא..חשב רפי.
כשיצאו מהבית אחרי כמה דקות, נכנסו למכונית ונסעו.
רפי החליט לא לשתוק על העניין. שיהיה כאן סדר.
למחרת כשהגיעו לבית הספר עמדו בחצר לפני הצלצול.
רפי ניגש למוטי ופנה אליו בקול. מה קיבלתם אתמול בערב?
מוטי הביט עליו ולא הבין. למה אתה מתכוון ? הוא שאל.
אתמול באו אליכם שני אנשים עם קרטון בערב.
אמר רפי בקול כדי שכל הילדים ישמעו מסביב.
לפתע הוריד מוטי את ראשו למטה ואחרי כמה שניות החל לבכות.
הוא הרים את ראשו והביט לכיוונו של רפי. ואז ברח.
הוא יצא מהשער בריצה ולא עזרו צעקות החברים.
כולם יצאו בריצה אחריו. מנהלת בית הספר ראתה ויצאה.
היא קראה לכולם לחזור ומשלא נענתה, נעלה את השער.
רק מעט ילדים נותרו בחצר. כל אלה שנבהלים ולא עושים כלום.
מוטי רץ ורפי אחריו. לאחר כמה דקות עצרו כל השאר.
רק מוטי ורפי רצו ורצו ורצו ואז הגיעו אל ביתו של מוטי.
חכה. צעק רפי למוטי שלא ענה לו ורק המשיך לרוץ.
מוטי נכנס אל תוך הבית ואחריו רפי. הם הגיעו לדלת.
מוטי דפק עליה כמו משוגע. אימו פתחה לו לאחר כמה דקות,
הוא נבלע בתוך הבית ואילו רפי נשאר בחוץ.
מי אתה ? שאלה האם. אני ..אני..אני חבר של מוטי. ענה.
בוא היכנס פנימה. היא אמרה לו.
רפי היה בהלם מוחלט. הבית היה ממש ממש ישן ודל.
בקושי היה ריהוט. חדרים סגפנים ומשונים.
כן...כן צרח לו מוטי. בשביל מה היית צריך לעשות לי בושות?
יכולת לשאול את השאלה שלך בשקט. הוא המשיך להגיד לרפי.
רפי שאל אותו מה יש בקרטונים.
מוטי הוריד את ראשו ושתק. דמעות החלו לרדת מעיניו.
זה... אוכל. הוא אמר. רפי הרגיש שהדם אוזל לו מכל הגוף.
אתה מבין...אמר מוטי. אבא שלי פוטר מהעבודה לפני שבוע.
בעוד שבוע חג הפסח ו...הוא לא יכול היה להמשיך. הדמעות חסמו אותו.
רפי הרגיש שהוא הולך לקבור את עצמו אילו רק היה כאן בור.
איזו בושה. והוא קינא במוטי. על מה הוא קינא. אילו רק ידע.
הוא הביט במוטי והתבייש. סליחה לחש רפי בשקט.
מוטי לא ענה לו. רפי החל לצאת החוצה מהבית ומוטי קרא לו.
בוא בוא רגע. זה בסדר אחי. לא ידעת. עכשיו אתה יודע.
אז בבקשה שאף אחד לא יידע מזה. גם ככה קשה לי עם זה.
רפי חזר וחיבק את מוטי. אני לא אספר לאיש. מבטיח.
בערב פתח רפי את הארון בחדרו והחל להוציא פריטי לבוש.
חולצות במצב מצויין שלא היה צריך ומכנסיים.
הוא פתח את הקופה שבה חסך כסף לבזבוזים בקיץ ושלף את השטרות.
היו שם אלף ש"ח. מטרה יותר טובה מבזבוזים. הוא חשב.
לאחר שהכין חבילה ובה בגדים כסף וחטיפים ארז את הכל טוב טוב.
הוא שם את החבילה ליד דלתו של מוטי. כדי לא לבייש אותו.
כשחזר הביתה עמדה אימו של רפי בכניסה.
היא חיבקה אותו בקשט ונשקה לראשו. מוטי טמן את ראשו בחיקה.
דמעות אושר זלגו מעיניו.

כל הזכויות שמורות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת