55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להתמודד עם פסיכופתולוגיה

קוד חופשי

הסבל אינו המטרה הוא בן הלוויה של ההתמודדות  שהיא אמהּ הגדולה של הצמיחה להרצאות:  054-5753522

על צדק ועל זעם ועל תינוק באמבטיה

על צדק ועל זעם ועל תינוק באמבטיה

מחילה אם אכפור בעיקר או במה שנחשב לעיקר; יש נטייה להעריך ואף להעריץ מי שמחזיק באמת ובתמים בתכונת הענווה הנעלה. גם אני מוריד את הכובע בפני מצניעי הלכת שהצליחו להכניע ולכופף את האגו כמו שגלר כופף כפיות. עם זאת, בני האדם כולם נולדו עם נתוני פתיחה שונים ואין אחד דומה למשנהו. ויש כאלה שגם אם יעבדו כל חייהם על עצמם בניסיונות סיזיפיים לכווץ את גאוותם הטבעית, לא יגיעו אפילו לאותה מדרגה של צניעות וענווה שבני אדם מסוימים פשוט נולדו אתה, קיבלו אותה במתנה בלי לנקוף אצבע. אז מה לדעתכם יעשו אותם בעלי גאווה, האם יתייאשו מלעבוד על עצמם? ונראה לי שיש להם תקווה לא קטנה בקצה המנהרה גם אם לעולם לא יצליחו לכופף שום פריט של סכו"ם, גם אם לא יהפכו ענווים וצנועים.
ונכון בעיניי שהצניעות והענווה ממקומן הנמוך הן מעלות גדולות ועצומות, אך מנגד הן רק כלים לעשות בעלמא הדין ולא תכלית הבריאה. וטוב שכך! שנאמר: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". כלומר, אם התכלית היא לעבוד את האלוה אז האם רק בלוויית ענווה יתירה אפשר לעובדו כדבעי? או שאולי אפשר לעבוד את האל באינספור דרכים שמן הסתם הענווה היא אולי אחת הטובות שבהן אך אינה הדרך היחידה. ובוודאי שגם לא תתאים לכל מצב ולכל מטרה.
ועל עצמי יכול אני להעיד שאיני אדם צנוע במיוחד, אך בכל זאת הצלחתי לעשות פה ושם כמה דברים דווקא מתוך חלקים בולטים ומתריסים בממלכת האגו (שסלדתי מהם כבר מאז שעמדתי על דעתי עד שהפכו לכלים ללא תחליף). לפיכך נהיר לי שהאגו הוא צרור 'אנרגיה' אנושית. לכן בהתאם אולי השאלה הכי חשובה אינה מהו מקור האנרגיה אשר האדם מפעיל על העולם החיצוני ו/או הפנימי אלא לאן אותה מסה של אנרגיה הולכת. וליתר דיוק לאן אנו בוחרים להוליך אותה.
בהתאם, אפשר ואפשר להועיל לעולם גם באמצעות אגו גאה, סוער, כזה שאינו קרוב למחוזות הענווה. כי גם בו גלומה מידה רבה של אנרגיה פוטנציאלית אשר אם תרתום עצמה ותפנה חודה למטרות נעלות, עשויה להטיב.
ואולי הדילמה הגדולה לפעמים היא דווקא זאת שדורשת להחליט עד כמה דרך מסוימת היא טובה או רעה בסופו של דבר. ולא מדובר בכך שהיא טובה באופן מוחלט או רעה לגמרי, אלא שחשבון הרווח וההפסד מורכב ורובו נסתר מהעין. בבחינת, שלא כל ארגומנט שנבחר לשאת את דגלו, לחתור אליו בכל כוחנו והרגשת צדקנו, הוא אכן יעשה טוב ויהיה מטיב. 

משל החרב החדה - אם נדמה את ההתמודדות הנפשית לווקטור, מונח ששאלתי מהפיזיקה, אזי הייתי אומר שעל מנת להתמודד דרוש גם כוח להתמודד וגם ידע, שהוא למעשה הכיוון בו יש להשקיע את האנרגיות. משל לאדם שתעה במדבר ויודע שהישוב הקרוב ביותר אליו מצוי במרחק מאה קילומטרים, ונניח אפילו שגלומים בו כל הכוחות לצעוד רגלי את כל מאת הקילומטרים, אך מה יהיה גורלו אם אינו יודע כלל את הכיוון?

 

ולפעמים דווקא באמצעות כלים שהסטיגמה עליהם היא אך ורק שלילית: לעתים דווקא באותן תחושות צדק בסיסיות וקמאיות המפעמות בנו בעצמה, פרימיטיביות בעיני הנחשבים למפותחים, נוכל להזין במשך עשרות שנים את אש המשמעות יקרת הערך. ויש שאפילו הזעם הנורא שמאיים על התנהלותנו כל חיינו יוכל להביא תועלת אם יפרנס טיפין טיפין אנרגיות יומיומיות. ומאישיות היסטריונית במידת מה נוכל להפיק יכולת רטורית כמו גם יכולת משחק שתסייע למימוש מטרות.
אכן, יש אפשרות לא פשוטה ולא שכיחה לעשות מהלימון לימונדה. להפוך את קיללת קווי האישיות הבעייתיים לברכה. ואפשר למצוא משמעות בסבל שלנו. לרתום אותו לטובת הכלל. לא לפחד מכרטיס ביקור שכתוב עליו בפירוש "מאניה דפרסיה" אלא לשאת אותו בראש מורם ובגאון. בלי להכחיש ובלי להתכחש, ולעשות בו את הישר והצודק והטוב כפי שאנחנו רואים וחווים למען מאות אלפי אנשים בישראל שסובלים מסטיגמה ומהדרה. כן, אני גאה להיות אדם שחלה במחלת נפש פסיכוטית והחליט לפעול בכל כוחו ויכולתו ולאורך שנים רבות למען שבירת הסטיגמה שהיא אם כל הרעות החולות. רק שבצד כל זאת אני שואל בייחוד בימים אלו - איך אפשר לשפוך את מי האמבט בלי שהתינוק יינזק?!


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל צביאל רופא אלא אם צויין אחרת