00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רוצה להיות אמא

"יש חלומות שמופעים שאנו ישנים, ויש חלומות שמונעים מאיתנו לישון עד שהם מתגשמים"

לא פוחדת נקודה

לא פוחדת נקודה

מותר לי לא לפחד, ואני לא פוחדת, לא פוחדת מסכין המנתח אם וכאשר החליט ללכת על ניתוח

שכולל בתוכו פתיחת בטן, כאבים, הרדמה, התאוששות, לחץ, צלקות,  תסכול ושאר סיכונים.

זו תחושה  טבעית לפחד אני חושבת, כי פחד מגן  מפני סכנה, אז למה אני לא פוחדת, למה כולם

סביבי שוללים את הרעיון של ניתוח.  כולנו פוחדים מדברים מסוכנים שקורים לנו, אבל רובנו לדעתי

פוחדים מדברים שרק עשויים לקרות לנו, החשש הזה  שלהם מונע וקצת עוצר ובולם אותי, אבל אני

לא פוחדת נקודה. כל האמצעים כשרים למטרה שלי ועל גבולות עוד לא חשבתי, למה בעצם צריך

גבולות, למה צריך לתחום ולגדר חלום.  אז אבחר את המנתח הכי טוב שיש, אומר בהתרגשות להת'

לכולם, אעצום עיניים והרדם לי לכמה שעות, הרחק הרחק מכולם גם מהחלומות שלי, הפחדים  או

הלא פחדים שלי.

 

שכותבת על הלא פחד שלי מבינה גם שאני אולי אגואיסטית, חושבת רק על עצמי, לא מתחשבת

בפחדים של האוהבים שלי, לא מבינה  את החשש והיראה  שלהם. תמיד שאני  מחברת  לי תחושות

עם רגשות אני נעצרת, נלחצת. אך הסביר להם שזה שלי הלא פחד. שאני לא יכולה לתת לפחדים

שלהם יותר מידי חשיבות, לתת להם ולפחדים שלהם להשתלט עליי, שהפחד שלהם משתק אותי

הוא אפילו לא מאשר לי להמשיך  לחלום זה משתק.

 

זה נשמע קצת מצחיק אולי אבל לא פחד עושה אותי מאושרת יותר, זה מכניס אותי למצב של המשך

עשייה, מקום של צמיחה התבוננות על עצמי בגאווה. עד לא מזמן קצת ריחמתי על עצמי, פחדתי

להביט לעצמי בעיניים, קצת כעסתי על כל הכישלונות שלי, אבל הוא, גופי, זה אני, אנחנו יחידה אחת

ועם רחמים עצמיים לא ניתן להתקדם ולעשות כלום, אז היום אני מביטה על עצמי במראה ורואה את

עצמי, עצמי האמתית, זו שלא חוששת להמשיך קדימה ולא לוותר לא לוותר, כי היום השמים הם כבר

לא הגבול.

 

עוצרת לרגע מתבוננת על הכתוב, מחפשת שגיאות כתיב, שלבטח יש, קוראת לעצמי בקול רם, מה

בעצם הקלידו כאן האצבעות מסתכלת עליהן ונדהמת,  כבר רצה ומחפשת את מקש הDelete

למחוק הכל ומהר, קשקוש אחת גדול, מה אני לא פוחדת? אני הפחדנית הכי גדולה שיש בעולם, אז

מאיפה פתאום לעזאזל  הגיעו השורות שממלאות דף זה אני שואלת את עצמי. מחליטה להשאיר את

הכתוב, להבין אותו, לתת לאצבעות על המקלדת לסלול לי דרך חדשה לעצמי להחזיר את עצמי

לעצמי עם החלומות בלי גדרות וחומות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רונדה15 אלא אם צויין אחרת