33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

לטיף - שלום ימין

 

 

לטיף היה נסער. לפני שעה הגיע הביתה. אימו צילצלה שיגיע דחוף.

בבית הייתה אחותו הקטנה בוכיה. אימו עמדה לידה ונראתה חיוורת.

הוא הסתכל על אחותו ואחר כך על אימו. ושוב על אחותו וחוזר חלילה.

איפה הכלב ? הוא שאל את אחותו. לטיף יא חביב אלבי. עזוב את זה. לא צריך. התחננה אימו בדמעות. לטיף היה נסער. הביט על אימו ואמר :

צריך. צריך. בחיאת אללה שצריך. אני אראה לו מה זה.

אני הולך אליו הביתה ושוחט אותו. אחותו החלה לבכות.

הוא חושב שהוא יכול לעשות צחוק מהמשפחה שלנו?

אבל לטיף. זה טוב שהוא עזב את אחותך. לא חסרים בחורים טובים.

ממילא לא רצינו אותו במשפחה שלנו, ועכשיו נמצא חתן טוב.

אבל יא אימי האהובה. איך אפשר ככה לוותר על הכבוד?

לטיף היה נסער. הוא היה חייב להרוג את האיש.

נקמת דם. האיש הזה שביקש את יד אחותו והבטיח חתונה.

האיש הזה שנטע תקוות בליבה של אחותו האהובה.

עכשיו הוא עושה צחוק מהם. הוא מחליט לעזוב אותה.

זה מחייב טיפול. זה מחייב נקמה על העלבון.

נורה הייתה האחות הצעירה במשפחתו של לטיף.

כשהגיע פירקה וזמנה להינשא, פנתה אמא אל עזיזה חברתה.

עזיזה הפגישה בין משפחתה של נורה לבין משפחות של מוסא.

היו דיונים ומחשבות ולבסוף הוחלט על חתונה גדולה ויפה.

שבועות של תכנונים וחלומות ותפירה של שמלה מהודרת.

שבועות של איסוף מזון והכנה של שטח אדמה לחגיגה הגדולה.

ועכשיו הכל הכל לטמיון. ולטיף היה לנורה כמו אבא שלא היה לה.

לנורה לא היה אב. הוא נהרג במהלך קרבות שניהלו שני פלגים במחנה הפליטים שבו גרו. הוא נקלע ליריות ומת במקום.

מאז מותו עול המשפחה היה על לטיף שהפסיק את לימודיו באוניברסיטה.

לבטל חתונה זאת בושה גדולה. מה יגידו האנשים.

לטיף היה מלא כעס ורגשות נקמה. אבל שמע לקולה של אימו.

בוא יא אלבי. אמרה אימו של לטיף וחיבקה אותו.

הוא חיבק אותה חזרה והשתדל בכל כוחו שלא לבכות.

אחר כך ניגש אל אחותו, חיבק אותה ונישק את ראשה.

אני מבטיח לך חתונה שאיש לא ראה עם החתן הכי טוב בעולם.

נורה ניגבה את דמעותיה וחייכה חיוך קטן. תודה אחי האהוב היא אמרה.

לטיף חש שליבו נקרע מרוב צער. אני יוצא לכמה שעות. הוא אמר.

ותבטיח לי שלא לנסוע למשפחתו של מוסא. לטיף הביט באימו ואמר.

בחיאת אללה שלא אסע לשם. חס וחלילה. אמרה אימו. אל תישבע בשם אללה. גם ככה המזל שלנו לא כל כך טוב לאחרונה. לטיף נישק את אימו במצחה ויצא. הוא הניע את הרכב והחל לנסוע ללא מטרה.

כבר הגיע ערב ומסביב התחיל לרדת חושך .

כשעלה אל הדרך הראשית עבר ליד טרמפיאדה של חיילים ישראלים.

בטרמפיאדה היה חייל שחיכה לטרמפ. לטיף הרגיש שליבו פועם בחוזקה.

הוא לקח את הסכין הענקית שהייתה מונחת על הכיסא שלידו ושם אותו בתא הכפפות. אסור שיראו אותה. שלא יסתבך.

לפעמים היה נוסע לבדוק את השדות בשעות מאוחרות ומאחר ולא היה לו נשק, החזיק סכין ברכב. בשדות הסתובבו כל מיני אנשים שחיפשו לגנוב תוצרת. הם לא באו כדי להרוג איש. אבל הסכין נתנה ללטיף ביטחון קטן. הוא עצר את המכונית ונסע אחורנית לכיוון הטרמפיאדה.

עצר ליד החייל ופתח את החלון. לאן זה ? שאל החייל וניסה להבין מי נוהג ברכב.

מה קורה אחי? שאל אותו לטיף בעברית שלא הסגירה את מוצאו.

לאן זה אחי ? שאל החייל? לצומת תפוח טוב לך ? שאל לטיף.

סבבה אחי. ענה החייל . הוא פתח את הדלת האחורית ושם את התיק ואחר כך התיישב. הם החלו לנסוע. החייל חייך ללטיף מבעד למראה ונשען על הכיסא. בתוך שניות נרדם. לטיף נסע במהירות יותר גבוהה מהרגיל. הוא לא הפסיק לחשוב על אחותו ועל הצער שלה.

הצטער שלא יכל לעשות כלום עם העניין של החתן שביטל את החתונה.

אבל מילה לאמא זאת מילת כבוד. וחוץ מזה, בשביל מה להסתבך ?

כשהגיעו לצומת תפוח הוא עצר. הגענו אחי. הוא פנה אל החייל שהתעורר בחיוך.

תודה רבה. ענה החייל ויצא מהרכב. ביי. ענה לו לטיף. לפעמים היה מרגיש קינאה בצעירים הישראלים שכל כך טוב להם במדינה שלהם לעומת החיים המחורבנים שלו. הלוואי וגם אצלנו כבר יהיה ככה. חשב בליבו. הוא הסתובב וחזר לכיוון הבית.

 

כל הזכויות שמורות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת