33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אבא פולניה

אולי תתחילו לדבר עברית?

אני מודה, יש לי מחלה כואבת. מוציאים אותי מדעתי אנשים שמדברים עברית שגויה. זה גובל בתיעוב ממש. אני לא מדבר על שימוש בסלנג. זה לגיטימי. אני אמנם לא מרבה להשתמש בסלנג אבל יכול לקבל את השימוש בו. אני לא מדבר על שימוש במילים ומושגים לועזיים. גם זה בסדר ולדעתי לפעמים זה אפילו עדיף על ההמצאות המטופשות שממציאים במוסד המגוחך והאידיוטי שנקרא "האקדמיה ללשון עברית". אני אפילו לא מדבר על היווצרות "שפה מדוברת" ושימוש בה, דוגמת השפה הערבית. למי שאינו יודע, הערבית המדוברת לעומת הערבית הכתובה (שלא לומר "הספרותית"), אלה שתי שפות די רחוקות זו מזו. כשלמדתי ערבית באוניברסיטה, מיד לאחר סיום שני הסמסטרים הראשונים – הבסיסיים להכרת יסודות השפה וכתיבתה, החלו להצטרף לסמסטרים הבאים של קורס זה, סטודנטים ערבים. שאלתי אותם מה הם עושים כאן. הם צריכים ללמוד ערבית? הם? ענו לי שהשפה שהם יודעים זו ערבית מדוברת. הערבית הכתובה שהם יודעים זה ברמת בית-ספר לילדים וגם שם משתמשים בעיקר בערבית מדוברת. לצורך אקדמי זה לא מספיק. אני חושש שהעברית של ימינו צועדת בדרך למצב זה. אבל כשהשפה המדוברת הופכת לשפה קלוקלת ושגויה, זה מרתיח את דמי.
 
קחו, למשל, את הפרסום הבא מהדף הראשי של "תפוז אנשים" שצילמתי ב-17.2.18 (שבת). אני מצפה מאתר ששואף להיות אתר מוביל ברמה זו או אחרת, שיקפיד על שפה נכונה. לא, אין צורך בשפה עגנונית או ביאליקית. רק נכונה ברמה הכי בסיסית.
                                           
לילד "שמים מעיל"? לא. לילד מלבישים מעיל. אפשר לשים לילד את המעיל בתיק. אפשר לשים את המעיל בארון (למרות שבדרך כלל תולים אותו שם), אפשר לשים מעיל בתא המטען ברכב, או על המושב האחורי שבו. גם כובע לא שמים לילד. כובע חובשים. גם משקפיים לא שמים. משקפיים מרכיבים, אלא אם התכוונתם להניח אותם על המדף, או לשים אותם במקומם. נעליים נועלים וטבעת או סמל עונדים. לא "שמים".  גם חולצה לובשים ולא שמים (אלא אם שמים אותה בארון).
 
לא, גבירותי ורבותי. אני מרשה לעצמי לצפות ממי שעומד בפני ציבור – שיקפיד על העברית שלו: מורים (ירחם השם, איזו רמת שפה יש להם) ומרצים, עיתונאים, פרסומאים ומפרסמים, קריינים ואנשי תקשורת, וכן... גם מפרסמי פוסטים, מאמרים ושאר פובליציסטים, דוגמת "תפוז אנשים" (מוואלה! כבר התייאשתי). כשראיתי את הפרסום הנ"ל, חיפשתי בעמוד ובפורום שמתייחס לכיתוב הזה. אולי זה ציטוט ממישהו. לשוא. לא היה שם כיתוב כזה. לפחות לא משהו שאני מצאתי.
 
אינני מסוגל לתאר לכם במילים מה עשיתי למרצים שלי באוניברסיטה. את המוות עשיתי להם. ישבתי תמיד בשורה הראשונה ואת הנשמה הוצאתי לכל מרצה שדיבר עברית שגויה. הלו... היי... אתה עומד בפני קהל. בפני עשרות ולפעמים מאות סטודנטים שנושאים אליך את עיניהם ואזניהם. קצת כבוד להם. אתה יודע מה? עזוב, לא להם - לעצמך, למעמד שלך, למקום בו אתה מלמד. זו אקדמיה, לא גן חיות, לא שוק ולא חוף הים.
כמו שאני מצפה ממי שעומד בפני קהל, שתהיינה נעליו מצוחצחות, שיהיה מלבושו ראוי ולא מרופט או קרוע (בין בכוונה ובין מסיבה אחרת), אני מצפה ממנו לשפה תקינה ונקיה משגיאות – לפחות משגיאות גסות. מי שמדבר עברית שגויה ועילגת, בסגנון "שלוש תפוזים" ו-"לשים חולצה", הופך בעיני להיות אדם קטן ועלוב, נמוך מעשב השדה, גם אם הוא דוקטור ל...השד יודע מה.
 
הנה כמה דוגמאות. אל תגידו לי "אבל האקדמיה ללשון אמרה ש..." כי זה אחד המוסדות המטומטמים שיש לנו במדינה. אם לא ידעתם, יש רק עוד מדינה אחת בעולם שיש בה מוסד כזה: צרפת. ההמצאות השערורייתיות והמטומטמות של היושבים במוסד זה, גורמות לי צמרמורת והרגשת קבס. הן ראויות רק לפח האשפה.
 
דוגמא א': אצלנו החלו לדבר בצֵירה או בסֶגול ׁ(ולא בסָגול - שזה שם של צבע). החיריק הודחה. משום מה החלו לומר, בעיקר בתחילת מילים, צירה או סגול במקום חיריק. החלו לומר "הֶצלחתי", "הֶגעתי", "הֶדלקתי", "הֶפסקתי", תחת אשר יאמרו כמו שצריך – "הִצלחתי", "הִגעתי", "הִדלקתי", "הִפסקתי". למה? שמעתי שאפילו האקדמיה המטומטמת אישרה את זה. אידיוטים כבר אמרתי?
 
דוגמא ב': הִפסקנו לומר תנועה שוַאית (ניקוד "שוַא"). במקום לומר "אודישְן" כמו במקור, אנשים אומרים "אודישֶן". למה לא מדברים עברית ולא אומרים "מבחן במה", "מבחן בד", "מיון", "מבחן מיון", או "שלב מיון", לא ברור לי. במקום לומר "פופ-קורְן", אומרים משום מה "פופ-קורֶן". אבל הוא לא קורֶן, לא ראיתי שיוצאות ממנו קרניים. הוא "קורְן" – תירס (באנגלית).
 
כל שאמרתי, נכון לא רק בדיבור או בכתב. גם בשירים המושמעים בתקשורת, בקריינות החדשות והרשימה ארוכה. למה כל כך קשה לומר מילה נכון. ובתחנות השידור – משדרים. לא אומרים לעלובים האלה – תקליטו מחדש. הם משדרים. וזה מה שהילדים והנוער שומעים, סופגים, לומדים ומתרגלים ולבסוף זה בכלל נראה להם נכון. אוי ואבוי. זה מה שהעתיד צופן לשפה שלנו?
 
ומשרד החינוך והאחראים על תחנות השידור - ישנים בשמירה.
בושה וחרפה.
המשך יבוא. מבטיח.
 
המשך ראשון: http://lseugy.bloger.co.il/275229/
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל lseugy אלא אם צויין אחרת