00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Daniellecity

חיתי בחיטה

ביתא – בית 

דירתא – דירה 

חיתי יושב בחדר ליד שולחן הכתיבה, שעות על גבי שעות, שוקד על שבעת הספרים. עם מילון עברית ארמית, מותח קווים, ממרקר, מתרגם. 

 

סיטרא – צד

אחרא – אחר 

 

הוא הולך הלוך חזור מרחק קבוע של קילומטר וחצי באותו המסלול, מגיע, עולה במדרגות, נכנס לבית מספר אחד, מדליק את האור, פונה למטבח, מכין כוס קפה, מדליק את הגז, עושה סיבוב בבית, נכנס לאחד החדרים, רוקד קצת, יוצא מהחדר, יוצא מהבית, הגז נשאר דלוק. שב וחוזר את כל הדרך לבית מספר שתיים. 

 

דרגא – מדרגות

 

עולה במדרגות, נכנס לדירה, מדליק את האור, מכין כוס קפה, עושה סיבוב בארבעת החדרים, עוצר באחד מהם להדליק סיגריה, ואז יוצא ומתחיל את דרכו חזרה לבית מספר אחד. 

 

לא מתעייף, לא ישן, לא מתקלח, לא מחליף בגדים. לא רואה בכלל את מה שקורה מסביבו, לא שומע כשמדברים אליו. עונה כל כמה זמן, מה? אבל לא ממשיך את השיחה. העולם קיים כמו הצעה, והוא הולך ומשוטט בו בלי דאגות. 

 

סיוטא – פחד    

עלמא – עולם 

 

בשני הבתים פאניקות משני סוגים. 

בבית מספר אחד פאניקה מכבשית, בלונדינית, כזו שרואים מרחוק. היא מצלצלת אליו חמש עשרה פעמים ביום. מנסה לכוון את עצמה לפעולה אבל אין שום כיוון לשום פעולה. 

הפאניקה הזו נצמדת לכל מה שסביבה. היא נמצאת בבית מספר אחד כבר מדלת הכניסה הכבדה והפרוזדור הצר עם הווסטייר העתיק ומראת האיפור הגדולה. היא ממשיכה להתקיים בדלתות הויטראז הצבעוניות, היפיפיות, שבמסדרון, נכנסת לשלושת חדרי השינה, למיטות ושולחנות הכתיבה העתיקים, לארון הספרים, ולארון הבגדים ומבוך המראות שלו. היא בסלון הענק שנראה כמו חלל תצוגה במוזיאון; פסל ברונזה, פסנתר שחור, ספסל עתיק עם שלושה מושבים, שולחן סלון נמוך מעץ מצויר, שטיחים כבדים עתיקים וכהים, ארונות עץ עם דלתות זכוכית ובהם כוסות ועוד כוסות ועוד כוסות מסוגים שונים, בשלוש ספות ענקיות מרופדות בקטיפה בצבע כחול, בורדו וירוק, במרצפות המצוירות, ובתמונות הגדולות התמונות הקטנות התמונות הענקיות, הצילומים הממוסגרים, הפוסטרים הלא ממוסגרים. 

מתיישבת במטבח בשולחן האבן הצבעוני, ליד תנור האפיה, ארון הממתקים והמקרר גדול. יוצאת, ומסיימת דרך המרפסת שמקיפה את הכל ומלאה בעציצים. לאן שלא מרימים את המבט היא שם, מכפילה ומשלשת את עצמה, נתלית על משהו אחד וצצה מאחורי משהו אחר, שמישהו קנה והביא ותלה, כמו שכבות שפכטל של איפור צבעוני, כבד, מעץ, עמוס ודחוס. 

 

תותב – דייר, תושב 

 

חיתי עושה בה כמה סיבובים ויוצא שוב החוצה. כל צעד שלו במורד המדרגות ובהמשך הרחוב הופך אותו ליותר שברירי. הוא מסיים את מסלולו באלנבי, פונה באחד הרחובות הצדדיים ונכנס לבית מספר שתיים. 

 

הפאניקה בבית מספר שתיים מתפרסת בחלל אחד פתוח וגדול, בו הכל עומד חסר תנועה. היא היפיפייה הנרדמת, שכובה על גבה במיטה, מנורה דלוקה מעליה, מכוסה כמו מומיה בשמיכת פיקה דקה. 

חיתי נכנס, מגיע עד לדלת החצי פתוחה של חדר השינה, עוצר ורואה אותה, אומר משהו, לא מחכה וחוזר חזרה, נכנס לחדר שלו, לוחץ על פליי ומשמיע את השיר שלו, מחייך, שורץ חיוכים, רוקד. 

 

הפאניקה קמה ממיטתה, מתיישבת בסיקול רגליים ומחכה. העיניים הכחולות שלה אדומות מעייפות, ומרוכזות בנקודה אחת על הקיר. 

מה שעליה לעשות - לשבת, לא לזוז, לחכות, לקוות. 

שהמיים השקטים יחדרו עמוק, שקצת אי עשיה של ישיבה על כורסא תצליח לנצח ככה את מה שקרה. 

 

נפק – יצא   

נהור – אור 

סגי נהור – עיוור    

 

אני חיתי ואת חיטה, תות ענך אמון הלך 

חיתי יושב עם פאניקה מספר שלוש, במרפסת שלהם. הוא מבקש ממנה עט, היא מביאה לו מסקרה. 

החיתי עכשיו כמו עטיפה בלבד, ובפנים נמצא שם מישהו שהיא עוד לא מכירה. 

היא מנסה לחצות את הגשר להגיע אליו לדבר ת’שפה. יורדת לים ועושה עמידות ראש של חצי שעה. 

 

חיתי חיטה, חנוך נלקח, קרישנה קאיה ותות ענך.

היא רושמת על הקיר. 

 

חיתי יושב בבר. הגוף שלו רזה, הבגדים קצת מסריחים. השיער פרוע והעיניים מטורפות. אני חיתי ואת חיטה, תות ענך אמון הלך. הוא מדבר על הנביא דניאל על אגו ועל חלום. חבר ישן אבל רחוק מגיע ואומר שלום. הוא עונה בהיי אחי מה קורה הכל טוב? אסף כוחות כדי לעזוב את הנביא, ולבוא לפה לרגע אחד של שתי שורות שיחה. הם נפרדים והוא נראה תשוש.

 

 

הקפה של החיתי מוחלף בנטול קפאין, ומוגנבת אליו כנגד רצונו תרופה אנטי פסיכוטית שמושכת אותו חזרה אל תוך הדירה. 

 

חוכא – צחוק 

חוכא ואיטלולא – צחוק וצהלה, צחוק ולעג. 

 

הוא נמשך חזרה לדירה, ומגלה שבבתים שורצים אויבים. הוא רואה את הפאניקה בעיני שני הוריו, ומפחד מהם פחד מוות. 

 

לא שותה יותר קפה, נכנס לחדר שלו ומתיישב ליד שולחן הכתיבה, לא זז, שוקד על שבעת הספרים. עם מילון עברית ארמית, מותח קווים, ממרקר, מתרגם. ימים שלמים הוא יושב ויושב ומשהו מתחיל להתאסף מחדש. הקוים שהוא מותח מתחת לשורות כמו חבלים שמחזירים אותו לאט לאט חזרה, מארמית לעברית, מעברית לאלנבי, תל אביב. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קולדון אלא אם צויין אחרת