44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אבא פולניה

למה בהכנת אוכל, כמעט שאין דברים קדושים (או "מי מפחד ממטבח").

מתכונים אני מפרסם לפעמים כאן ולפעמים בפורום המתכונים של תפוז. לפעמים מקבל מחמאות ולפעמים סופג ביקורת בכמויות. אני מודה לכל המחמיאים וגם לכל המבקרים. אלה ואלה מצביעים על נקודות חשובות. המחמיאים מראים לי "לאן נושבת הרוח" ואם נראה להם שאני עושה את הדברים נכון, או שהיה להם טעים (כלומר שהשגתי את המטרה). המבקרים מראים לי עוד כיוון או מציבים תמרור. אבל למדתי שאין דברים קדושים. זה נכון כמעט תמיד. זה לא נכון באפיה (שאין לי טיפת נסיון בה) או במאכלים מיוחדים שדורשים דרך מסויימת, אחרת לא נצליח בתבשיל. אבל אלה דברים די נדירים.

על האמירה "לא עושים כך אלא ככה" אני עונה - אתם. אתם עושים ככה - אני עושה אחרת. על שאלת "למה עשית כך וכך?", אני יכול לענות ב-למה לא? אני יכול לענות גם ב-ככה. יש חוק בענין? ברוב המוחלט של המקרים - לא.

הרי מהיכן יודעים כל הבשלנים את מעשיהם? מהבית - אמא, סבתא, אבא או השכנה וכל אחד מהם הכין קצת אחרת ונתן את האינטרפרטציות והטעמים שלו. הם למדו מהספרים שנכתבו למאותיהם והיום גם מאלפי המתכונים באינטרנט וכל כותב העלה על הניר או ברשת את הראייה שלו והדרך שלו ואחת לא דומה לאחרות. תמיד תמצאו הבדלים. אז ברור שאם כל אחד עושה אחרת ולכולם יוצא טעים (גם אם לא בדיוק אותו טעם), הרי שאין כאן תורה למשה מסיני. אפילו אני, שבמשך הזמן למדתי כמה דברים במטבח (והם באמת לא רבים) ובמתכונים שאני מפרסם, אני מקפיד להזכיר שאני לא יודע לבשל, למדתי שאם תחפשו מתכונים ברשת, לא חשוב של מה, תבדקו 500 מתכונים ותמצאו 500 דרכים שונות להכין אותו דבר. לכן, אם תבדקו את הפוסטים שלי, כאן, בפורום או בכל מקום אחר, אני תמיד אומר: שום דבר לא קדוש. לא המרכיבים, לא הכמויות, לא התיבול, כלום. אפילו לא משך ההכנה או עוצמת האש. הכל לטעמכם, לדמיונכם ולמצאי בבתיכם (ואני חוזר על כך שזה לא נכון לאפיה שמעולם לא התנסיתי בה). כך היה כשחיפשתי מתכון לדג חריף / מרוקאי / תוניסאי / ים תיכוני ועוד כמה שמות (של אותו דג) שאני כבר לא זוכר, בסיגנון כזה, בסגנון אחר, ככה היה כשחיפשתי מתכון לקובה. אחד אומר עם ביצה, השני בלי. אחד אומר קמח, קורנפלור, וקמח מצה, השני אומר בורגול וסולת בלבד. אחד אומר ג'רישה, השני טוען שזה בכלל לא ג'רישה (בורגול דק / טחון דק), אפילו שזה מה שהיה כתוב על האריזה. ככה היה כשחיפשתי מתכון לממולאים. אחד אומר להשכיב אותם, השני – להעמיד, אחד אומר למלא, השני אומר רק עד חצי, אחד אומר לבשל סופית, אחד אומר למחצא. הלווו...רגע... אנחנו לא מתכוונים לאותו דבר?! אז מתברר שיש כמה מרכיבים משותפים וכמה מהלכים בסיסיים וזהו. כל היתר – מצא את ההבדלים.

 

אז אני שמח לכל מחמאה וגם לכל הערה. לא יוצא במחולות כאשר מחמיאים לי (למרות שאני שמח על כך, במיוחד כשזה בא מהבנות שלי) ולא כועס ולא מקטרג או נעלב כשמעירים לי. שמח ללמוד מכל אחד ושמח לנסות כל מיני מרכיבים וכל מיני דרכים. לפעמים אני מצליח ולפעמים לא. סה-לה-וי (כאלה הם החיים). בטוח שיש מי שחושבים שכאשר הם מפרסמים משהו, כל דבריהם – דברי אלוהים חיים. הם הצודקים והם היודעים. בסדר, אין לי בעיה עם זה. את חלקם אני מקבל ואת חלקם לא. הסיבות ממש לא חשובות. אבל זה לא אומר שיש רק אמת אחת ולא אומר שאחד צודק והשני טועה או כל השאר טועים. זה בדיוק הענין. מעלים דברים, עושים "החלפות" בדעות ומידע, לפעמים לומדים, לפעמים מלמדים, לפעמים גם וגם – וזה בסדר ולפעמים לא זה ולא זה וגם זה בסדר.
 
בשורה התחתונה – מי ש"בישלתי" עבורו נהנה? היה לו טעים? דייני. זו מטרה חשובה בהכנת אוכל. לא ככה?! שאנשים היקרים לנו יהנו. עשיתי כך או אחרת? יקראו לו בשם זה או בשם אחר? הכל הולך.

אז המשיכו להעיר, להגיב, לבקר, להציע ולסייע. אני ורבים אחרים, נקלוט, נלמד, נמיין מה מתאים לנו ומה פחות ונעשה במטבח את מה שנראה לנו. לפעמים נצליח ולפעמים לא. הראשון משמח גם אם לא אוצר והשני מבאס אבל לא אסון.

אני רוצה לספר לכם עוד משהו על עצמי: אני חסיד של ביקורת. עזבו אותי עם השטויות של ביקורת בונה וכיוצא בזה. ביקורת זו ביקורת. לא בונה ולא הורסת. היא מצלמת תמונת מצב וכל אחד ישתמש בה כראות עיניו. כשהתנדבתי במשטרת התנועה (קרוב לחמש-עשרה שנה), אם לא באו מדי פעם לבדוק אותי ואת מעשי, יזמתי את זה. הלכתי לשוטרים וקצינים ותיקים, הגשתי להם מה שעשיתי וביקשתי ביקורת. כך לומדים (ושתבינו - נחשבתי למאד מקצועי). בקורס צבאי שבו הדרכתי, היו לפעמים קורסים להכשרת מדריכים במקצוע. הדרכתי גם בקורסים האלה. בשלב הראשון של הקורסים, היינו אנו-המדריכים הבכירים נותנים דוגמאות הדרכה של פרקים בקורס, כדוגמא למתלמדים. בכל הפסקה לאחר דוגמת ההדרכה, נהגנו להעביר בינינו ביקורת זה על זה. פעם שאל אותי ראש-סגל ההדרכה אם אני רוצה לשמוע איך הייתי. עניתי לו "רק את הדברים הרעים". הוא התפלא ואמר לי "אל תגיד לי שאתה לא רוצה לשמוע מילה טובה או דברים חיוביים". עניתי "עזוב. הרי אנחנו מכירים קצת. אתה יודע מה אני שווה ואני יודע מה אני שווה. אם תגיד לי במה הייתי טוב - לא עזרת לי. אני יודע איפה הייתי טוב. אבל אם תגיד לי היכן עלי לשפר, מה עלי לשנות, מה דעתך על תיקונים - עזרת לי מאד להשתפר. הרי זה מה שאנחנו רוצים".

זה נכון גם באוכל.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל lseugy אלא אם צויין אחרת