22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חביתה

כמו בחיים, הכל בה ב"חביתה"

תגיד לי מי הצפור שלך - רשימה מצולמת

ג'וק, עטלף  עכבר מעופף, ואולי איזו רוח רפאים שהתכּדרה, השחירה מנְדוד, נכשלה בהפחדת הבריות והיא עושה את נסיון האיום האחרון  - עליי, בי תלוי קיומה, לכבודי שינתה צורה, התכסתה נוצות, ועכשיו היא פה, עפה מולי, נחבטת בקירות הפרוזדור שלי, הצליל כמו חובט בראשי... פחד, או, טו, טו תחָבֵּט בי,  תנקר, "הצפורים" של היצ'קוק מתגשמים, קמו עלי, לברוח, איך לברוח....

למעלה  "הצפורים" של היצ'קוק' , טריילר

מה קורה פה בבית שלי. נים ולא נים, פקחתי עיניים לרגע, ירדתי מהמיטה, פתחתי דלת לפרוזדור, אולי הרוח המעופפת הזאת הובילה אותי לשם, גררה באף, בחוש השביעי או השמיני, והדבר הזה, הכדור השחור איננו ג'וק, הוא גדול ממנו, גם עטלף איננו, עד כמה שזכור לי, העטלפים גדולים יותר, חומים, כנפיהם פרושים כמו מִצנח, והכדור החג, שממשיך להחבט בקירות, שחור משחור.

לאט על סף הכרה אחרת, אני מבינה שזו צפור קטנטנה, מה היא עושה אצלי בדירה, איך עלתה לקומה השלישית. איך הגיעה. האם עלתה במעלית, נכנסה מבעד לדלת,  חדרה מבעד לחלון, חורף עכשיו, החלונות בירושלים אינם פתוחים לרווחה בחורף. אם אחת הגיעה, בטח תבואנה עוד, גם אצל היצ'קוק, אחת היתה הסנונית, אחר כך התחילה ההתקפה, הניקור, הדימום.

בוא אלי גוזל נחמד..

עץ אנפות, אינדונזיה.

מערת עטלפים שהפכה למקדש, באלי, אינדונזיה

בינתיים, הכדור השחור ממשיך לחבוט בקירות, להתכוונן אלי. אני ממהרת למטבח, בזכות כוס מים, אני חוזרת לעשתונות, מבינה שמדובר בצפור. אני מתיישבת על הכסא, טוב שחם בבית, לא  כיביתי את ההסקה, המחשבה  שטה, מתכננת, אפתח חלון בסלון, במרפסת, בחדר השינה, איך לכל הרוחות, אשתחרר מהרוח ההמתעופפת הזאת.

עטופה בשמיכה, אני פותחת את כל החלונות, חוץ מחלון חדר השינה, שם אני מסתגרת מפני הרוח הקטנה שבפנים והרוח הגדולה בחוץ, נראה מתי היא תתעופף עם הרוח, הרוח הקטנה.

אני נגשת לחלון חדר השינה, לצפות קצת בסערה שבחוץ, להרגע, והנה היא שוב הקטנה, השחורה, המסכנה נחבטת בשמשת החלון, אני מבחינה שיש לה מקור ארוך, צבעה אינו שחור, אלא טורקיז. אני נזכרת שבשבוע האחרון, שמעתי בבית אלו  ציוצים מוזרים, טעיתי לחשוב שמדובר במוזיקה שבוקעת מהרדיו,  טריק מוזיקלי חדש, עוד  ממעשי החבלה של מירי רגב, נסיון להתנקל למאזיני קול המוזיקה, ואולי איזה תרגיל חדש של עורכי המוזיקה להסב תשומת לב, השד יודע אותם, פתאום אני מבינה, שהקטנה צייצה את ציוציה החנוקים, קראה  "הצילו", נסתה לחמוק מכלאה, ואני לא ידעתי לתרגם את הציוצים.

אני פותחת את חלון חדר השינה וזו מזנקת החוצה, איזו אנחת רווחה. שתינו השתחררנו זו מכלאה של זאת.

למחרת אני מוצאת חריוני צפור על המגפיים שלי, צפור מביאה מזל, אומרים לי. אולי.

בינתיים צריך לצחצח את המגפיים, אני דוחה את הצחצוח, דוהרת לחווית צפרים אחרת,  רחוק מכאן, באינדונזיה: "תגיד לי מי הצפור שלך ואגיד לך מי אתה".

 

כל גבר והציפור שלו, אלה גדולים במיוחד, מלוטפים לקראת קרב התרנגולים הגדול, אינדונזיה

נכון, זה נשמע כמו לקוח משיר של חנוך לוין, על הצפור המטפורית ההיא.

אבל לא, לא מדובר בצפור חנוך לוינית ולא בשום מטפורה, אלא בצפור כפשוטו, צפור בשר ודם , כנפיים ונוצות, בדרך כלל צפור שיר.

לפי יופיה, נדירותה, קולה ומחירה של הצפור שבבעלותו, נקבע מעמדו החברתי והסוציו - אקונומי של הגַ''וונֶֶזִי באינדונזיה.

די בסיור באחת מסמטאות  גוג'קארטה, למשל, בשכונות  המבוססות יותר, כדי להיווכח שבכניסה לכל בית תולה כלוב צפורים. בעל הבית מטפח את הצפור שבכלובו יותר מאשר את אשתו וילדיו. על הצפור גאוותו של הגבר.

צפור בכלוב בפתח כל בית, ג'וג'קארטה, אינדונזיה

למעלה, שוק הצפרים, ג'וג'קארטה, אינדונזיה

צובעים את המסכנות

ואם צפרים, אז צריך גם אוכל

מענין, שדווקא האינדונזים שמעריצים את הצפור  ומקדשים אותה בשל יכולתה להגביה  עוף, הם שכולאים אותה בכלובים ומונעים ממנה לעוף. אולי אפשר ללמוד מזה איזה דבר על האופי האנושי.

"ברוך לך היותך, צפורה נחמדת,

בעיקר בכלובך, מעל דלת ביתי" כך, בהברה אשכנזית, אולי היה משורר ביאליק ג'וונזי, אילו היה כזה.

אגב, לא רק צפרים, גם בעלי חיים אחרים , עצים, אורז, סלעים, אדמה, ים, הרים ונהרות קדושים ומקודשים בעיני האינדונזים וזוכים במנחותיהם, בתפילותיהם ולא אחת גם בהקמת מקדשים לכבודם.

של חנוך לוין

תוך כדי חיפוש "הצפרים" הגעתי לסרטון שלמעלה, על ביקורו של היצ'קוק בירושלים לפני מלחמת ששת הימים. הרעיון היה להזמין את היצ'קוק המפורסם לירושלים, כדי לקדם את התיירות לעיר, בסרטון ירושלים כפי שהיתה אז, ושני אריות היצ'קוק וטדי קולק, שווה צפיה

כתבה וצלמה: באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באבאיאגה אלא אם צויין אחרת