22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

קרולינה

הלכנו אתמול להופעה של קרולינה. אני מחבב את קרולינה ונהנה מהמוסיקה שלה, אבל לא כל כך נהניתי מההופעה. אהובה ואני הולכים להופעות הרבה פחות מכפי שהיינו יכולים. שנה עברה מאז הפעם האחרונה שהלכנו להופעה, אם לא סופרים את הבמות של יום העצמאות. וחבל, כי הופעות זה אחד הדברים שאהובה ואני אוהבים לעשות יחד. אני לא שותף לאהבה שלה לריצה, היא לא שותפה לאהבה שלי לריקודי עם, אז אם כבר יש משהו ששנינו אוהבים לעשות, מדוע איננו עושים אותו לעתים קרובות יותר? ובכן, לעתים קרובות מדי אין החוויה עומדת בציפיות. אנחנו לא אוהבים לנסוע לתל אביב, אנחנו לא אוהבים להגיע שעה וחצי לפני ההופעה כדי לתפוס מקום, ואני גם לא אוהב שמצפים ממני להזמין ארוחה בזמן שאני ממתין, כי אני תופס שולחן. כידוע לקוראיי, יש לי כמה שריטות בקשר לאוכל וציפיה ממני לאכול אותו.  ההופעה של קרולינה התקיימה במועדון בעיר יהוד, שהוא מהמקומות שמצפים ממך להזמין בו אוכל. סביר להניח שלא היינו באים לשם אלמלא החליט האח של אהובה, שגר סמוך ליהוד, לקנות לה כמתנת יום הולדת כרטיס זוגי למופע סטנד אפ. סטנד אפ לא עושה לנו את זה. ניסינו. זה לא. אהובה טרחה ומצאה, שבתאריך אחר יש באותו מועדון הופעה של קרולינה. הציעה שננסה להחליף. בתוספת תשלום, אבל מילא. זה גם היה בשבת, זמן נח מבחינתנו. הוספנו כסף והחלפנו.

כבר מזמן רצתה אהובה לראות הופעה של קרולינה, ואמרה שקשה לאתר הופעות שלה, אין הרבה מהן. זה לא מובן מאליו שאהובה השתדלה כל כך ויזמה: הטעם של אהובה במוסיקה ישראלית יותר שמרני מזה שלי. אהובה יותר בקטע של חווה אלברשטיין ונורית גלרון. דווקא אלי מדבר יותר הצליל האתני, המחוות לדיוות של הסול האפרו-אמריקאי ול"צלילי הכרם". אני יכול רק לשער, שזה קשור לאישיות של קרולינה, לסיפור החיים שלה, לדימוי הציבורי-תקשורתי שהולך איתה. עלי להודות, שגם אצלי כל אלה משחקים תפקיד. יותר קל לי להתחבר לאמן מבצע, שאותו אני תופס כמישהו נחמד, מישהו מעניין, מישהו שהייתי שמח לבלות איתו ערב. מישהו שמתייחס למוסיקה שלו כאל אמנות, לא כאל אמצעי להשגת תשומת לב, כסף וזיונים. וודאי לא זיונים עם קטינות. שאלתי את עצמי אם החיבה שיש לי לקרולינה קשורה לזה שהיא לא מאד יפה, שהיא לא מאד הצליחה עם משפחה וילדים, שדברים באו לה קשה, כמו לי. עניתי לעצמי שלאו דווקא, יש לי את אותו סוג חיבה גם לשלמה ארצי, שהוא גבר נאה, אב וסב לתפארת, מפוצץ בכסף, וגם אשכנזי. כמו לקרולינה, גם לו אני מאמין. היו תקופות שהוא הצטייר לי כאנטיפט, אבל עכשיו כבר לא. וקרולינה, היא תמיד הצטיירה לי כמישהו נחמד. היינו לפני תשע שנים בהופעה שלה עם "הבנות נחמה", והיא נראתה לי החביבה והנגישה משלושתן. תקליט הבכורה שלה הוא אחד הדיסקים האחרונים שקנינו, לפני שעברנו סופית ליו-טיוב.

אבל למרות תנאי הפתיחה המבטיחים, לא באמת נהניתי מההופעה. התאורה האחורית הכתה לי בעיניים, הצליל היה גרוע, חברי הלהקה – אורגן, גיטרה, בס, תופים, כלי הקשה וזמרת ליווי – נראו שבוזים, ונשמעו כמו להקת חתונות בחתונה השלישית לאותו יום. בכלל, יש לי אנטי לאמנים שמלווים את עצמם באורגן חשמלי, אחד כזה שנראה כמו אורגנית של ילדים. זה נותן לי תחושה של חפיף, של חארטא. לא אכפת לי אם יגידו לי שהדור החדש והכי מוצלח של האורגנים נראה דווקא ככה. לא מביסים תחושות עם עובדות. המתופף לבש חולצה מהוהה והרכיב אזניות. הלו, מה זה הזלזול הזה. קרולינה דווקא נתנה את כל מה שיש לה, שרה את כל השירים המוכרים שלה ועלתה להדרן, אבל לי זה לא הספיק. דווקא ההדרן, שאליו היא עלתה לבד, היה יפה. מה שרק העצים את תחושת ההחמצה.

למרבה המזל, אהובה נהנתה, ולא שמה לב שאני לא.

בסוף, כשיצאנו, אהובה שאלה אם נהניתי. אמרתי – "כן".

שאלה אם ארצה ללכת שוב להופעה של קרולינה. אמרתי – "כן".

וזה דווקא לא היה שקר גמור, כי אני עדיין מחבב את קרולינה ונהנה מהמוסיקה שלה. 

אולי סתם היה לה ערב רע. אולי במקום אחר, עם להקה אחרת, זה יהיה יותר טוב.

 


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת