00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקי ואני

פרפרים הם חופשיים, והציפורים מה?/ הגיגים

 

שרועה הייתי על מזרון ההתעמלות  בסלון מתיימרת לעשות תרגילים שיעירו את גופי המכווץ עד קצה הכיווץ כבכול בוקר בבוקרו בשנים האחרונות. כשידיי מושטות קדימה בכול הכוח שעדיין יש להן.ופני המכווצות גם הן עד קצה הכיווץ האפשרי והבלתי  אפשרי.מעוכות על המזרון ,

כשאני שוכבת כך – על בטני .אני נזכרת בילדותי הרחוקה .ואז בדרך כלל נוצר שיח מעניין בין ילדותי לבין אירועים עכשוויים . שיתוף פעולה מקורי ומיוחד שהיווה חממה המייצרת עבור י תובנות רבות וחשובות לחיים..

הטלביזיה כבכול בוקר בבוקרו הייתה פתוחה על ערוצי המוזיקה שמשמיעים רק שירים עבריים. וכך כ שאני שוכבת לי במצב הרחוק מחופש, כרחוק מזרח ממערב. או נכון יותר כרחוק הקוטב הדרומי מהקוטב הצפוני, חדרו ל אזני המכווצות גם הן.מילות השיר 'פרפרים הם חופשיים' והן. בבהלה מוצדקת. כי מה להן   ולחופש? זרקו אותן למוחי המשועמם ,שכרגיל קפץ על המציאה. פשפש בבויידם . מצא מה שמצא וזרק לזירה בפזיזות , ללא מחשבה , כהרגלו מימים ימימה.

'פרפרים הם חופשיים' ,עובדה זו הייתה נהירה וברורה לי מאז ילדותי הרחוקה שהייתה רוויה בפרפרים צבעוניים ששיחקו עם פרחי הבר חברי ילדותי,עם הכוכבנים  ,החרציות ,חרדל הבר ,צנון הבר, והמיוחסים יותר , הנרקיסים , הכלניות והרקפות ,הם שיתפו במשחקיהם הקלילים אפילו את פרחי פטל הבר הקוצניים שפירותיהם השחורים פיצו על קוצניותם,

. הם היו חופשיים . ידעתי זאת אף בזמן שתפסנו  אותם בשדות פרחי הבר והקוצים ברשת מיוחדת שמתחנו על מוט עץ  במהלך משחק 'תופסת פרפרים'. ללא היסוס או מחשבה אם זה מוצא חן בעיניהם או שמא סובלים הם מאד .לאחר זמן מה כשחשנו שאנחנו חופשיים  כמותם, שחררנו את הפרפרים המושפלים עד עפר , בצהלות שמחה 'פרפרים הם חופשיים ' פרפרים הם חופשים', הם חופשיים , חופשיים,

המשפט הזה  'פרפרים הם חופשיים' היה יצוק בי  מימים ימימה, כמו מטען גנטי שקיבלתי במתנה מהורי, או שאולי מזמנים אחרים מעולם אחר

.  אני  מניחה שהידיעה הזו הייתה נחלת כול ילדי הכיתה כול ילדי הקיבוץ, הוריהם,ואילו היו לנו סבים וסבתות בעולם הזה ולא בעולם הבא,  מחבקים.מפנקים .ומחמיאים , אילו הם היו איתנו כשגדלנו חופשיים כמו פרפרים . גם הם היו יודעים זאת ..

האם יתכן שהיו פיסות ידע אשר ידיעתן הייתה נחלת כול חברי וילדי הקיבוץ?, פיסות ידע המשותפות לכל  אחד ואחת מהחיים בקיבוץ הירוק , הצפוני .הבזקים של משהו משותף במראה , בצבע , בקול, בטעם ובריח. כמו למשל רחשו של נחל הדן הזורם לו חרש בשולי הקיבוץ.המקלטים האפורים שצורתם המיוחדת היוותה עבורנו כר לעשרות פעילויות חוקיות ובלתי חוקיות או תמונה של ילדים עם כובע טמבל ומכנסי חקי קצרות בשדה תירס או. חמניות.אזעקה עולה ויורדת.תעלות עפר לצידי המדרכות. ילדים המשחקים בשדה תלתן עם פרפרים קלילים,הידיעה כי הפרפרים הם חופשיים והרצון הבלתי נלאה להיות חופשיים. האם כול אלו היו משותפים לכולנו? . האם תכונה זו מאפיינת רק קהילות חברתיות כמו קיבוץ?

האם היא קיימת ב קיבוצי , ועוד הרבה יותר מכך, האם היא קיימת בקרב חברי לכיתה , או שמא יצרתי לי תאוריה שלמה המבוססת רק על מחשבותי?

ותהייה נוספת בגוון פילוסופי יותר, עולה בי ,: מדוע נבחרו הפרפרים על ידינו, ילדים בכיתה ג' או ד' לייצג את מהות החופש? בעצם הם לא נבחרו כלל זו הייתה ידיעה שתולה ואיתנה כמו עצי האלון ביערות ארצנו.היא הרגישה מאד נוח. , בטוחה ואיתנה שמקומה ניתן לה בזכות ולא בחסד,כעובדה ברורה ובהירה.

 ומדוע על ידי העולם הבוגר, שסביר להניח שבחר בהם באופן מושכל ורציונאלי .

ואולי הם הראויים לכך ביותר, אף יותר מהציפורים המגביהות עוף ומרחיקות ראות. מפני שהם באמת שהו בכלא , לא סתם כלא, צינוק אפל , חשוך ולוחץ,  כי בראשית בריאתם, היו יצורים שזחלו על גחונם ללא יכולת  להגביה מעל פני האדמה, מאוסים , דוחים ועלובי נפש, ובמועד המתאים הם משתחררים מהצינוק שבו היו כלואים שוכחים שפעם היו צמודים לעפר , לאדמה , ועתה יש להם שלושה ימים תמימים לפרפר ולרפרף מפרח לפרח, לקבל ולהעביר מטען חשוב בין פרחי השדה  לבין עצמם. והחשוב מכול . בשל אורך חייהם הקצר אין הם מספיקים לטפח את כול סוהרי החופש למינהם, הדאגות, הכעסים , הדימוי העצמי. ועוד קהילה ענפה מאד של סוהרות וסוהרים שאנחנו בראנו והגדולים  שבהם הם הפחד ובת בריתו חרדה, שני אלו הם הסוהרים הנוראים ביותר בעולם , וככל שתוחלת חיים  של יצור חי כלשהו עולה , כך עולה הסיכון שהוא יפול לידיהם.אבל הפרפרים חיים רק שלושה ימים כמה סוהרים הם כבר יכולים לייצר לעצמם ממוחם הקליל?

והציפור? מה עליה? הציפור אמנם מסמלת חופש נשגב ,אצילי.נעלה, ' כמו ציפור את חופשייה , רוצה לגעת בשמים'.הציפור מסמלת כיחיד/ יחידה את החופש היא אינה זקוקה לרבים . כמו הפרפרים ושלא כמוהם הנשרפים  באור מעשה האדם,,שואפת לאור גבוה , הרחק , אי שם בשמיים

הציפור שלא כמו הפרפרים אינה מזכירה לנו יצורים נתעבים זוחלי גחון, אולם  יש לזכור שהיא לא חווה שום פריצת דרך במעגל חייה,  בעוד שהפרפר יוצא לאויר העולם כזחל דוחה ונתעב , הופך לגולם , כלומר אסיר בבית סוהר שהוא טווה לעצמו, ופורץ את חומות הכלא כפרפר קליל ויפה, חף מדאגות ממחשבות 'מה יאמרו עלי' ודוגמותיהן,

ומדוע אנחנו בחרנו בהם כסמל לחופש? נראה לי מפני שהם היו זמינים .נגישים, וקלילים קלילים . קלילים. ועוד מחשבה הגיעה אלי בריצה מתנשפת , חסרת אויר וקצרת נשימה, 'האם אני רוצה להיות חופשייה כמו הציפור? או כמו הפרפרים? הפרפרים קלילים מדי עבורי .חשבתי , ואולי הם באמת הכי קרובים למהות החופש אבל החופש הזה לא מתאים לי, אז אולי בעצם אני מפחדת מחופש מלא , אני לא מסוגלת להתמודד עם משהו כול כך פתוח, פרוץ, חסר גבולות ואינסופי כמו הגלקסיות והיקום? ואולי זה משהו המשותף לכול בני האנוש הפחד מהחופש המוחלט . האבסולוטי?

וחשבתי לי שבכול מקרה אני מעדיפה את הדימוי של הציפור אשר יכולה לבדה לשאת על כנפיה את סמל החופש גם אם אין זה חופש מוחלט,מאשר להיות כמו הפרפרים אשר באמת שלושה ימים חופשיים, אבל הם נושאים איתם זיכרון החקוק בגופם . זיכרון של כלא צר ללא אויר ולא אור.

, 'כמו ציפור את חופשייה רוצה לגעת בשמים' ,הרצון להגביה עוף ולהרחיק ראות , משותף , כך נראה לי לרוב בני באדם. השאיפה לגעת בשמים , לראות  את האור, היא זו הנותנת  לנו את הכוח למסע החיים.

וכך כשאני מוטלת על מזרן. רגלי בטוחות שהן עמודי הבטון של הבניין וידי שלא למדו על גלילאו גלילאי ועל תורתו.מהווים דוגמא למערכת יחסים משובשת עם החופש אני מרגישה חופשייה  . זה בוודאי עוד שעון בגופי שאיבד את דרכו כמו שעון ויסות החום בגופי , שעון ויסות הנשימה עם ההליכה , עם הדיבור   וכול השעונים בגופנו המכוונים על אוטומט . אבל מה   איכפת לי , כול עוד שעון הדמיון פועל כהלכה , אני ממריאה קלה עד  קלילה , חופשייה. חופשייה . שוכחת את עמודי הבטון ואת חפות הידע על גלילאו ואת שאר השעונים  ובני בריתם בגופי. חופשייה ממחשבה רעה חופשייה מדאגה , קלה , קלה.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עמי128 אלא אם צויין אחרת