22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חביתה

כמו בחיים, הכל בה ב"חביתה"

שׁוּם או שׁוּם דָּבָר

שוּם, שוּם, שום... ששש... הוא משומם באזני, לא, זה שום דבר, חשוב כקליפת השום, חסר ערך לגמרי, כן, אולי הקליפה, אבל לא השום.

מתי הוא הגיע אלי לראשונה, האם הגיע קודם ריחו לנחירי, טעמו לפי. 

לא. לנחיריים לא הגיע, גם לפה לא, בכלל לא הגיע, אלא חדר אלי באלימות, לאזניים, מעשה אונס.

נדמה לי, שהכל קרה תוך כדי שינה, בחלום, אבל אמא שלי העידה, שהכל היה במציאות, שלא בדיתי את המעשה. אולי תחושת הערפול מקורה בכך, שהתעוררתי למציאות הזאת מתוך חלום, שמזמן נטמן בבסיס התודעה וננעל שם, נשכח. איך אני יודעת, אני לא יודעת, נדמה לי.

הכל היה בילדות מוקדמת, לפני גיל שנתיים, זכורים לי נתזי מראות, תחושות שנצרבו בעור, מישהו מושך בגופי, מנער אותי, הכל סביב לבן, התקרה, הקיר, השמיכה שהסירו מעלי, ועדיין חומו של הגוף נסה לחזור ולהתאחד איתה. אבא שלי, פניו, עיניו עצומות, חלק גופו העליון לצידי בכותונת לבנה, אולי פניו נסכו בי בטחון, אולי המצאתי את זה כרגע, ולא היה בטחון, אבל רכות התפשטה בגופי הקטן, ואף שהחלון היה פתוח אל הכפור ואל השלג, ואף שהייתי קטנה כל כך, הבנתי, שמשהו יוצא דופן קרה, אם הניחו לכפור לחדור ככה חופשי לחדר החם.

אף שכמעט לגמרי ניערו מתוכי את החלום, המשיכו לנער אותי. אצבעות דחפו גוש נוקשה לאזני הימנית והושיבו אותי ווהפנו את גופי ופני לעבר החלון, כך  היה קל להן  יותר לאצבעות האונסות, ששוב דחפו איזה גוש מוצק, הפעם לאזני השמאלית, וראשוניות התחושה כבר פגה, הרי חוויתי אותה כבר באזני הימנית. שלחתי יד להוציא מאזני את הגוש, ועצרו בעדי. זיהיתי את  את פני אימי, והבחנתי בהתרגשות ובדאגה על פניה. גם בפני מרייאננה זיהיתי מתח. סוף סוףהניחו לי לרגע, ונהניתי מההפוגה, אבל מיד הגוף התכווץ כשהתחילו למשוך ולנער את אבא, ולקרוא לו, שיתעורר למען השם, שיתעורר כבר. הסטתי את עיני לא לראות, בטח דחפו גם לו שום לאזניים.

אחר כך טבעתי בקיא, גם אבא הקיא. ואם לא די בשום באזניים, השקו אותי בחלב דבש ושום, ושוב הקאתי.

כך לראשונה חוויתי שום.

אחר כך, בהדרגה, (לא יודעת מתי) באו ההסברים: שנרדמנו, שהיה חורף מושלג, שמשהו נשרף על הכירה, שהיתה פליטת גז, שהשום הציל אותנו, את אבא ואותי, ממוות.

לא, לא השום, אמא הצילה אותנו, כי אילולא הגיעה הביתה בזמן ואילולא דחפה לנו שום לאזניים, מי יודע באיזה גיהנום או גן עדן הייתי שרויה עכשיו. וכך כמו בכל סיפורי הילדות שלי, אמא תמיד התחרתה במישהו או במשהו, והיא תמיד נצחה, גם את השוּם.

עשרות שנים עברו מאז, זקנתי - אף שזקנתי, אני מתקשה לומר, או לכתב "זקנתי", המלה הזאת עדיין לא מתלבשת עלי, משהו מציץ מתחת, מתקומם, מי יודע מה עוד אעבור עד ששמלת הזקנה תתאים למידות תודעתי, אולי ככל שאנחנו מתבגרים כך קשה לנו יותר להתהדר בשמלה הזאת – והופ, שוב הגיע אלי השום.

Image result for images of garlic

Image result for images of garlic

אני לא מתכוונת שכל השנים האלו פסחתי על השום, ממש לא, למרות התנסותי המוקדמת, היה לו מקום של כבוד במטבח שלי, אבל שום אירוע דרמתי בחיי הבוגרים לא דמה להתגלות השום באוזניי בילדות, עד שחליתי במחלה , ששום רופא לא הצליח עדיין למצוא לה מרפא ואני מתייסרת בה, עד שלפעמים אני מבקשת את נפשי למות. אבל לא, כשהכאב מרפה, מיד אני חוזרת בי ומתרצה לחיים באיזו חיוניות רעננה ומעמיסה על עצמי עוד ועוד, וכשראשי שקט דיו לנסות למצוא לי מרפא, אני מחפשת ברשת רופאי אליל, מרפאים ומטפלים, מכשפים וידעונים וכל מיני תרופות סבתא, והנה הוא שם, שוב השום, בגדול!

תרופה ידועה, עממית, פופולרית ועתיקה מאד בתרבויות מזרח ומערב, צפון ודרום, כל עַם וגרסותיו השומיות.

אז מהו השום, או אולי "השום דבר" הזה, שהוא בעצם דבר, שהוא הוזכר לא פעם במקורות, ושבני ישראל התגעגעו אליו במדבר וכמעט נטשו בשלו ובשל עוד כמה מנעמי חיך את החזון הגדול של עם חופשי. "זכרנו את הדגה... ואת הבצלים ואת השומים (במדבר י"א, ח) ומה הוא מרפא ומה אמרו וכתבו עליו.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9D

שמו המלא של השום, שאנחנו אוכלים, הוא שום הגינה או בשמו המדעי Allium sativum . באכדית הוא SUMU, בארמית תומא ובערבית ת'ום, הוא ממשפחת השושניים כותב אבן שושן, ממשפחת השומיים כתוב בויקי, אנחנו משתמשים בפקעת השום (ראש השום) חיה או לאחר בישול כתבלין או כצמח מרפא.

האליצין הוא המקנה לשום את ריחו ואת חריפותו, והוא משתחרר עם מעיכת שיני השום. חוץ מהאליצין נמצאים בשום גופרית, זרחן, פלואור, קרוטן (פרו ויטמין A ) וויטמין B1 B3  .

אומרים שהשום מחטא, מכייח, גורם להזעה, מסלק טפילי מעיים, משפר את פעילות הקיבה, מרפא דלקות, מקל על שיעול והצטטנות, מוריד כולסטרול רע, מקטין הצטברות סיד על דפנות עורקים, מקטין שומן בטני, מחזק את מערכת החיסון ואפילו מרחיק ערפדים, מזיקים ועוד מיני מרעין בישין. (זוכרים את הסרט "ערפדים" של רומן פולנסקי).

ברשת יש אין סוף סרטונים בשבחו של השום, שמציעים רקיחה והכנה של  תרופות ביתיות משיני שום.

תארו לכם, במצוקתי כי רבה, שתיתי משך שבוע תה שום על קיבה ריקה, ברור שנמנעתי מכל מפגש עם זוג נחיריים. אחרי שבוע כזה, נשארו לי רק חברים  וירטואליים.

הוטב לי, אבל לא ממש הבראתי, אבל מי יודע, מה היה קורה, אילולא שתיתי את התה הזה.

איך מכינים אותו, מועכים ארבע שיני שום, מוזגים עליהם כוס מים רותחים ומוסיפים כפית דבש, כדי לשפר את הטעם ואת הריח, על אחריותי בלבד הוספתי לתערובת לימון, המצאה של מוחי הקודח. משאירים את התערובת עד שתתקרר מעט, מסננים השום ושותים את המים על קיבה ריקה.

ויש גרסה קטלנית הרבה יותר, אותן ארבע שיני שום כתושים וכפית דבש, בלי המים. יש יתרון לגרסה הקטלנית, הכל נגמר בבליעה מהירה של כפית אחת, מה שלא מסתייע עם כוס מי השום, אם כי טעם תה השום נסבל הרבה יותר.

עכשיו, תוך כדי כתיבה, שוב אני חוזרת לימים של ילדות רחוקה. גרנו אז בקומה רביעית ואחרונה. בקומת הפארטר גר וולודג'ה, יהודי רוסי, מזוקן (ודאי לא מטעמי דת, אין לי מושג למה עִִטר את פניו זקן שחור כמו של הרצל, יהודים בלבוש אורתודוכסי לא ראיתי אז בסביבתי בכלל). וולודג'ה היה צלם וחי בדירה לבדו. השמועה אמרה שאשתו ברחה ממנו ולקחה אתה את בתם. היום אני יכולה להבין למה.

אהבתי את דירתו האפלה של ווֹלוֹדְגָ'ה, לי זו היתה מערת קסמים. היו שם מנורות צילום ענקיות, סרטי צילום, צילומים תולים ופזורים בכל וספרי צילומים. אין לי מושג איך אסף אותם למאורתו וכמה זמן לקח לו לאסוף אותם.  ישבתי על ברכיו, לפנינו הניח וולודג'ה על שולחן נמוך, ספר ענק של צילומי פרפרים ואני רחפתי לי כמו אחד הפרפרים שם,  נתתי לדמיון להתפרע. בדרך כלל לא הרשיתי לעצמי להתעופף בחברת אנשים, לא כך עם וולודג'ה, איתו יכולתי לדהור, הרגשתי שוולודג'ה הרשה לי כמו שהרשה לי הכל, ואהבתי, אהבתי אותו בשל כך. ואולי בשל השום, כי השום כמו שאמרו  חז"ל  "משביע, משחין, ומצהיל  פנים ומרבה הזרע והורג כנים שבבני מעיים ויש אומרים מכניס אהבה ומוציא את הקנאה) "בבא קמא פ"ב, ע"א(.

בתלמוד הירושלמי, (מסכת מגילה, פרק ד') נכתב שעזרא הסופר התקין, שיהיו אוכלים שום בערב שבת, עד כדי כך האמינו שהשום מכניס אהבה ומרחיק תאווה. הנוהג נפוץ כל כך שבתקופת המשנה "אוכל שום" היה כינויו של יהודי. אגב, דווקא הרמב"ם, שהיה רופא, בטל את התקנה.

נקשתי בדלת, לקח זמן עד שוולודג'ה פתח לי, שמעתי מנעול חורק, שרשרת ברזל נעה, אחר כך נפתחה הדלת כדי סדק, השרשרת לא הותרה עדיין, אבל אד השום כבר אפף אותי, אחר כך נגלה זקנו השחור של וולודג'ה, אחר כך החיוך, אחר כך הותרה שרשרת הברזל והדלת נפתחה לרווחה וכבר ישבתי  על ברכיו, מרחפת על ענני השום והדמיון, מאחורי מנורות הצילום, מפלצות זוהרות, שתדלקו את דמיוני.

ומה אם אגלה פתאום, עכשיו, תוך כדי כתיבה, שריח השום עדיין מניע את גלגלי דמיוני.

לפני שנים קראתי, כך נדמה לי,  שפלובר (אולי לא היה זה פלובר, אלא בודלר) - כן, כן פלובר הגדול, שכתב בין השאר את "מאדאם בובארי" ואמר שאמה בובארי זה הוא -  לא היה מתיישב לכתוב, אלא אם כן הגיע לאפו ריח של תפוחים רקובים. קטונתי להשוות, כל אחד ושגיונותיו, אבל אם פלובר יכול, למה אני לא יכולה.

וכך כשאני מאליהה את השום, מצדיקה את הכתיבה עליו ונעטפת בריחו, נדמה שגם אתכם הוא  אופף, הריח...

תגידו, אתם כבר מריחים משהו?

שתהיה לנו שנת 2018 שנת בריאות ושמחה!

כתבה: באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באבאיאגה אלא אם צויין אחרת