כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת (יחזקאל יח לב)
העולם הזה, עולם השקר ניקרא גם עולם המוות. למה עולם המוות? פשוט. משום שכל דבר זמני בסופו של דבר ניגמר ומתכלה כמו הגוף כמו העולם ולכן באופן מסוים אנחנו נקראים מתים מצד הקשר שלנו עם כל מה שזמני אם זה ענייני העולם או ענייני הגוף כאשר אנחנו נקשרים איתם יתר על המידה.
הנשמה שבנו היא נצחית ולכן כאשר אנחנו קושרים עצמנו עם הנשמה אנחנו נקראים חיים כי חיים זה כל מה שנצחי ולעולם לא מתכלה.
יכול להיות מצב בו אנחנו כבר באופן רעיוני ואפילו מעשי קושרים עצמנו עם הנשמה אבל מצד המשיכה שיש מהעולם ומהגוף שזו משיכה טבעית לנו אם עניין של תענוגי העולם ותאוות או טרדות הפרנסה אנחנו לא ממש מכניסים חיות ושמחה בעבודת ה' שלנו. אם אנחנו מתפללים ומקיימים מצוות, לומדים תורה והכל עושים בצורה טכנית וקרה באופן של מצוות אנשים מלומדה זה גם סוג של מוות כי בפועל אנחנו בעצמנו לא ממש נמצאים שם במקום החיים.
אז איך אפשר להיכנס למקום החיים ובאמת להקשר עם הנשמה הניצחית? צריך כל הזמן הוספה והתחדשות בעבודת ה' בדיוק כמו שכל דבר חדש מרגש ומשמח אותנו בגשמיות כך גם הנשמה צריכה כל הזמן התחדשות ושינוי והוספה. המפתח בקדושה הוא הוספה על הקיים ובאופן של התחדשות. אם שיעור חדש או לימוד חדש או הסתכלות חדשה על איזה עניין שבקדושה שמעורר.
וזה לא אחפוץ במות המת. הקב"ה לא רוצה אותנו "מתים" בלי חיות בלי שמחה הוא רוצה אותנו רעננים גם ובעיקר בקדושה.
הוספת תגובה
תגובה אחת