11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

לקראת חנוכה: נמאס מרודני התזונה והשמנופוביה! צאו לנו מהפה באמא׳שלכם

חנוכה מתקרב ועמו האזהרות החמורות בכל מדורי הדיאטה מאכילת סופגניות. בכל מקום אליו אני הולכת אני פוגשת נשים שנשבעות לעצמן שאין בכוונתן לטעום סופגניה, או להתקרב או להסתכל... ולבי נצבט בשבילן. כל כך חבל... שבמקום לשמוח לקראת החג האהוב עלי מכולם הן עסוקות ברגשי אשמה וכפיית איסורים עוד לפני שהגיע. 

וידוי: אני אוהבת לאכול. מאד. אני אוהבת אוכל. אני אוהבת לאכול ואוהבת לבשל ואוהבת לראות ולהריח אוכל. אני אוהבת כל סוג של אוכל. בריא ומושחת, עממי ואליטיסטי, בשרי וטבעוני, יקר וזול, מתוק, מלוח, חריף, חמוץ, ערבי ויהודי, מרוקאי, תימני, צרפתי, איטלקי, אסיאתי, אנגלי ואפילו פולני. אוהבת. מה אפשר לעשות. 

אוכל, הטעמים שלו, המראה שלו, הריחות והניחוחות שלו, זמינותו, ההנאה המיידית ממנו, המראה שלו בסיר או בתבנית התנור - תמיד משמחים אותי. 

ועוד וידוי: אני אוהבת אנשים באשר הם. (חוץ מרעים ומרושעים. שבמקרים רבים, גם אותם, אם מכירים לעומק, מגלים שיש שם איזה פצע שגורם להם להתנהג כמו שהם מתנהגים. כך שרעים אמיתיים ממש יש מתי מעט, מה שואומר שאני שונאת די מעט אנשים. בעיקר את אלה שהיו מרושעים אלי אישית). ומכך משתמע שלא אכפת לי בכלל איך האדם נראה, לאיזה עדה או עם או דת הוא שייך או שמשייכים אותו, מה הג׳נדר שלו, מה הדעות הפוליטיות שלו, מה ההשכלה שלו, גודל חשבון הבנק שלו, באיזה בית הוא גר וכו׳. מתוך כך, ברור שממש לא אכפת לי אם האדם שמן או רזה. מידות גופו של האדם, באופן שכנראה מאפיין רק אותי ואולי עוד כמה כמוני, לא גורמות לי לחשוב עליו דברים, על אישיותו וכד׳. הן גם לא הופכות אותו לפחות סקסי או יפה או מושך בעיני. מן דפיקות כזו. להיפך. אני ממש מעריכה אנשים שיודעים להנות מהחיים, לבלוע אותם בביסים גדולים ועסיסיים. חלק מהנשים הכי יפות וסקסיות שהיכרתי היו שמנות. וממש חבל לי שחלק מהן לאחר שנואשו מלהילחם בדיאטות ולנסות לדחוק את עצמן למידות היופי שקבעה החברה, ולדחות את עצמן כשהן מסתכלות במראה, הלכו ועשו ניתוח לקיצור קיבה דבר שהפך אותן לפחות מיוחדות וסקסיות בעיני. (כנראה שדעתי לא ממש משנה, ואין ספק שחלק מהן מאד מאושרות ויותר מחוזרות והכל בסדר). 

ולכן, האג׳נדה שלי אומרת: שצריך להנות מהחיים ולהנות מאוכל. לאכול טוב, משביע, בריא וטעים, בלי רגשי אשמה. זה לא אומר לאכול כמו חזיר. זה בכלל לא מתייחס לכמויות, אלא לטעם. אני יכולה להנות באותה מידה מסלט ירקות טרי שזה הרגע נקצץ וריחות הגינה שלו ממלאים את החדר ברעננות מגרה, ואני יכולה להנות מסופגניה של רולדין בחנוכה, ממולאת במילויים מתוקים ומפתיעים שעושים חגיגה מתוקה בפה בכל ביס. 

מעצבנים אותי כל מחמירי התזונה ומגביליה. הטבעונים אוסרי הבשר, אוסרי הגלוטן, אוסרי הפחמימות, אוסרי החלב, אוסרי הסוכר, כוהנות הדיאטה אוסרות הטיגון והבצק והמתוק, סופרי הקלוריות ומגביליהן (הידעתם שבסופגניה יש 450 קלוריות???? לא ידענו, אבל עכשיו כשאנחנו יודעים...), אוסרי צבעי המאכל והטרטזין והסוכרזית, מגבילי הפירות, מגבילי השתיה החריפה והאלכוהול ודומיהם, שנכנסים לנו לפה ואוסרים ומטיפים ומזהירים ומגעילים (פעם, בחיי, ראיתי סרטון שמישהו עשה על התהליך המגעיל שקורה לסופגניה בתוך הבטן שלנו לאחר שאכלנו אותה. וחשבתי לעצמי, שזה באמת מגעיל מה שקורה לסופגניה בתוך הבטן וכו׳. אבל מעניין מה קורה ללחם כוסמין? הוא מתעכל אחרת? בצורה יותר אסתטית?). 

צר לי מאד על האנשים שמדיניות האנטי אכילה שהשתלטה על חברתנו המערבית בשנים האחרונות סחפה גם אותם. על אלה שהחלו לקשר אוכל לרעל. למשהו רע, ולהימנע ממנו כמה שיותר. על אלה שמרגישים רגשי אשמה עזים על כל ביס עם קלוריות שהכניסו לגופם. על אלה שבוחרים לאכול אוכל תפל, לא טעים ומדכא רק כדי לא להשמין. על אלה שבודקים כל הזמן את היקף מתניהם וגובה משקלם ומצב רוחם עולה ויורד בהתאם לכך. 

אוכל הוא מרכיב משמח, יצירתי, מחבר בחיינו. אין שמחה בלי אוכל. אין חג או חגיגה בלי אוכל. אוכל לא טעים מקלקל חגיגות. היעדר אוכל או שובע, מדכא. 

אפשר לאכול הכל. ולהנות ולאכול מכל הלב. הרעיון הוא, לאכול במידה. כצורכך. לא יותר מדי, לא להגזים. לאכול מסודר. לאכול מגוון: ירקות ופירות ובשר ומאפים מלוחים ומתוקים, וכל מטעם אחר, רק במידה ובמהלך הארוחה ולא בין לבין. דווקא כשנרשה לעצמנו, ונאכל ונהנה מכל הלב, עד הסוף, בלי רגשי אשמה, נרגיש שבעים בבטן ובלב, ולא נחוש כמיהה ולא נתפתה לחטוא ולא נטרוף ולא נגזים. מעגל רגשי האשמה , ההלקאה והשנאה העצמית, הוא חולה בעיני הרבה יותר מהשמנה. 

חנוכה בפתח. ואני ללא ספק אוכל סופגניה. אולי אפילו שתיים. אבל את אלה שאוכל אני אבחר. אבחר את הטריות, החמימות, האיכותיות, המפתיעות, את אלה שבאותו רגע שאנגוס בהן, ארגיש ממש קרובה לגן העדן. חג שמח, ובלי רגשי אשמה!!

בתמונה: סופגניות בבורו מרקט בלונדון

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת