33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיים רק פעם אחת

צרכנות ,טיולים ,אוכל ,ספורט ,אומנות

חגיגת אמנות כפולה בגלריות של המרכז האקדמי ויצו חיפה

מסתכל לאחור מביט אל ההווה | מתי אלמליח

תערוכה : 7.12.17 – 16.1.18

אוצר : עמית זולר

הגלריה ע"ש מורל דרפלר

מתי אלמליח, בוגר ותיק של המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה, מציג בגלריה ע"ש מורל דרפלר תצלומים מטופלים בעבודת יד ובעבודה דיגיטלית המתארים רגע מכונן בגבריות הישראלית, רגע הגיוס לצבא.

UniForm - צורה אחידה, הוא כלי עבודה, אפשרות  לאינדיבידואליזם, כמעט שאינה מתקיימת.

 

 

==========================================

 

מה יש לך בצלחת?  | קבוצתית

תערוכה: 8.12.17 -  15.1.18

אוצרת: ענת גטניו

גלריה ראשית

התערוכה "מה יש לך בצלחת?" מציגה צלחות, ולצדם כלים נוספים המשמשים מצע לתיאור נרטיבים אישיים או קולקטיביים. אלה נעים בין תכנים פרטיים ולעתים אניגמטיים לתכנים בעלי נופח ציבורי ופוליטי.

20 יוצרים ויוצרות המגיעים מדיסציפלינות שונות - אמנות פלסטית, עיצוב וקראפט, משתמשים בחומרים שונים, כאלה אשר נוצרו על ידם  או צלחות רדי-מייד, המשמשות לפעולה אמנותית.

טכניקות הציור והאיור נעות על הקשת שבין רישום, ציור, חריטה והדפס.

התערוכה ממשיכה את מדיניותה של הגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה להציג תערוכות בתחומי האמנות והעיצוב הישראליים או כאלה המשלבות בין התחומים.

 

 

 

הגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה מציגה : מה יש לך בצלחת?  תערוכה:  8.12.17 -  15.1.18

מציגים:

ורד אהרונוביץ' / שלי אוקון / אפרת אייל / גליה ארמלנד / רונית ברנגה / לורי גולדשטיין

שמאי גיבש / גלי גרינשפן / יעל וונס ירזין / ראובן זהבי / ויטה לנסקי-זר / ולריה מוניס

מיה מוצבסקי פרנס / ענת נגב / גליה פסטרנק / ענבר פרים ורותם רוזנבוים

גקרנדה קורי / מיכל קלסובסקי / נורית קרני גור-לביא / הדרה רבינוביץ'

אוצרת: ענת גטניו

הגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה

הגנים 21, המושבה הגרמנית חיפה. טל. 04-8562555

א'- ה'  10.00-18.00; ו' - 10.00-14.00; שבת וחג - סגור

התערוכה "מה יש לך בצלחת?" מציגה צלחות, ולצדם כלים נוספים המשמשים מצע לתיאור נרטיבים אישיים או קולקטיביים. אלה נעים בין תכנים פרטיים ולעתים אניגמטיים לתכנים בעלי נופח ציבורי ופוליטי. 20 יוצרים ויוצרות המגיעים מדיסציפלינות שונות - אמנות פלסטית, עיצוב וקראפט, משתמשים בחומרים שונים כמו צלחות מחומר קרמי,  צלחות פלסטיק חד-פעמיות או כאלה היצוקות בפוליאסטר, כאלה אשר נוצרו על ידם  או צלחות רדי-מייד המשמשות לפעולה אמנותית. טכניקות הציור והאיור נעות על הקשת שבין רישום, ציור, חריטה והדפס.

התערוכה ממשיכה את מדיניותה של הגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה להציג תערוכות בתחומי האמנות והעיצוב הישראליים או כאלה המשלבות בין התחומים.

ענת גטניו, אוצרת התערוכה:

" צלחות וכלים היוו משחר התרבות מצע לכתיבה, איור ועיטור ונכללו בתחום מלאכות היד (קראפט). הם נכנסו לתחום האמנות "הגבוהה" כמצע לציור, במהלך המאה ה-20 על ידי ציירים כמו פיקאסו, מאטיס, ינקו ועוד. אמנים אחרים נהגו להשתמש בכלים כרדי-מייד לעבודות  קונספטואליות במהותן.

בתערוכה זו אין הפרדה בין "גבוה לנמוך" ובין השימושי לאמנותי, וכל העבודות מעלות תכנים משמעותיים הנעים בין הפרט לכלל.

שאלות הנוגעות לנשיות וג'נדר עולות מעבודותיהן של אפרת אייל (העוסקת בקונפליקט המובנה בין התפקידים הנשיים לטוטליות שבאמנות), ולורי גולדשטיין (הבוחנת את השינוי שחל במעמד האישה דרך התפתחות האופנה במערב);  אמנים אחרים מתייחסים לשאלות הנוגעות למרחב הפוליטי-חברתי הישראלי המורכב והמסוכסך, כמו סט כלי הפלסטיק החדש של ראובן זהבי (המתייחס למסגד המייצג את שכונת שייח ג'ארח המזרח-ירושלמית, אשר שבעה מאבקים סביב שאלות של חזקה ובעלות) או עבודתה המושגית של גלי גרינשפן (המתייחסת לפאר הלא-מידתי של מרכז תורני ירושלמי). כך גם אוסף הצלחות המעוטר בכחול אירופאי של ולריה מוניס (המכיל דימויים

 

סימבוליים שמקורם בקעקועי עולם הפשע הרוסי). נורית קרני גור-לביא (המתייחסת לנוף הבוטני הישראלי) וענת נגב (המתייחסת לנוף האורבני) מתבוננות ובוחנות את המרחב המקומי.  ויטה לנסקי-זר, ענבר פרים ורותם רוזנבוים, ומיה מוצ'בסקי פרנס, מעלים דימויים פיוטיים הנובעים מן הפנטזיה או מהקשרים תרבותיים וספרותיים,; עבודות רבות בתערוכה מתייחסות לתכנים בעלי הקשרים אוטוביוגרפיים: גליה פסטרנק, גליה ארמלנד, שמאי גיבש, רונית ברנגה, שלי אוקון, מיכל קלקובסקי, יעל וונס ירזין, ורד אהרונוביץ', ג'קרנדה קורי והדרה רבינוביץ' (אלה מעלים על הכלים דמויות של בני משפחה או חברים, מאיירים זיכרונות או חלומות או יוצרים מעין יומן וויזואלי).

 

לגלריית העבודות

להורדת העבודות

 

לתערוכה השניה

מסתכל לאחור מביט אל ההווה - מתי אלמליח

תערוכה : 7.12.17 – 16.1.18

הגלריה ע"ש מורל דרפלר במרכז האקדמי ויצו חיפה

רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל. 04-8562539

א' – ה' 10:00 –18:00 ו' 10:00 – 13:00

אוצר: עמית זולר

מתי אלמליח, בוגר ותיק של המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה, מציג בגלריה ע"ש מורל דרפלר תצלומים מטופלים בעבודת יד ובעבודה דיגיטלית המתארים רגע מכונן בגבריות הישראלית, רגע הגיוס לצבא. UniForm - צורה אחידה, הוא כלי עבודה, אפשרות  לאינדיבידואליזם, כמעט שאינה מתקיימת.

עמית זולר, אוצר התערוכה:

" מתי אלמליח.

בתעודתו של אדם מופיעה תמונה.

ומהתמונה נשקפים פניו, הוא מישיר מבטו, איננו שמח, איננו עצוב, איננו יהיר, איננו כואב. הוא ישנו.

בדרך כלל הוא מצולם מכפתור החולצה השני ומעלה (גם אם מדובר בחולצת טריקו), וכתפיו נוכחות והוא מצולם על רקע תכול. הוא קונקרטי וניתן לזיהוי ובו בעת אחד מכולם, מזכיר את אלביס פרסלי בצעירותו, אולי את המשורר הג׳ינג׳י ההוא מדימונה, אולי כל צעיר, בן תשחורת אחר. הוא בן 17 או בן 18, מצולם עבור תעודתו הראשונה. הילד הזה, שרק בשנה החולפת עיצב ושרבט בפעם הראשונה את חתימתו על מסמך, הנה מתהפך עליו עולמו, הוא מתגייס לצבא.
רגע מכוננן, מחרב ומשהה זה, הגיוס לצבא, היא נקודת המוצא הפיזית של מתי אלמליח לעבודה. הרצון העז לניסוח עצמי, המבדיל בין האני לבין האחר פוגש  מנגנון האחדה צבאי אשר ביטויו הראשון יהיה במדים.  

UniForm - צורה אחידה, הוא כלי עבודה בפס הייצור של החייל והחיילוּת. אפשרות למרידה, לאינדיבידואליזם כמעט ולא מתקיימת. איזולירבנד צהוב על כת הנשק, גדיל חוטים צמוד לשרוול הדסקית התלוי על צוואר, חוט אדום דק הכרוך סביב הזרוע או על קרסולה של רגל, כל אלו הם התגלמותה של אחרוּת.


בתשתית עבודתו של אלמליח נמצאים תצלומי תקופה מכוננת. שיאה של התבגרות, של חיפוש אחר זהות ברורה ומבדלת המתנגש במסגרת צבאית המוחקת זהות אחת ומשתדלת לייצר

אחרת, אחידה, תחתיה. תצלומי ״חברים״ צילומים קבוצתיים גנריים, המספרים כי.. היינו פעם יחד, חייכנו כשהיה קשה, היינו ״אחים״ במלרע כמובן. תצלומי פורטרט המצולמים עבור תעודות

או ספרי מחזור (היינו ״אחים״, כבר אמרנו). תצלומים אשר על אף הגנריות שבהם, משקפים אדם מורכב המזהה בעצמו כעת את הנכון לבוא.

על תצלומים אלו תופר, רוקם ו״מגבלן״ מתי אלמליח ביד רכה אינדיבידואליזם אשר בו זמנית יוצר ומסתיר זהות.

עבודת היד והעבודה הדיגיטלית על גבי התצלומים הם בו בעת פעולת תיקון היסטורית, המושכת את העבודה 30 שנה לאחור אך מייצרת ממד דומה אל מול הצילום עצמו, כאן ב 2017. הפיכת התצלום הדיגיטלי אשר ״יש אלף כמוהו״ ליחיד. כך, הופך מתי עצמו מחייל גנרי לחייל אחד - חייל בודד, על כל משמעויותיו. בו בעת הופכת גם עבודתו, על ממדיה הפיזיים לכזו. 

העבודה מֵזִירה עצמה ממסורות המדיום. בדיוק כפי שעבודותיהם של John Baldessari ושל Arnulf Rainer מתריסות אל מול הצילום והופכות את התצלום המוגמר לזירה בה נאבק המדיום מול עולם האמנות הפלסטית כולו, כך גם אצל אלמליח מתרחשת מלחמה, אך היא רכה. למעשה, היא איננה לחימה כלל, לא ישפך כאן דם, לא יהיה מעשה ברוטאלי.

המאבק מתרחש גם בחזית נוספת, חזית הג׳נדר. מלאכת הרקמה, הגובלן והתפירה הן מלאכות ״נשיות״ בהיבט היסטורי, אך גם הנשים של עולם האמנות מנכסות אותן. כך עושה רעות פרסטר, כך חנה שביב, כך בנות לימבוס (יהודית גואטה, דפנה איכילוב, יעל גור אריה) בעבודתן המצויינת בה נרקמו גובלנים של רמטכ"לי צה״ל לדורותיהם בידי 3 נשים. 

מתי אלמליח מציב עצמו אל מול מנגנוני האחדה ישראליים המשתקפים אלינו בדמותו של חייל, 

הוא מציב עצמו אל מול הצילום המשמש כחומר גלם לעבודה הנתפסת כ Craft, הוא מציב את עצמו אל מול ה״גברי״ אך בו בעת גם אל מול ה״נשי״. 

זו שלנו, זו גם כן".

 

לגלריית העבודות

להורדת העבודות

 

 

 
   

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל yoramya1 אלא אם צויין אחרת