11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

חברים שלי משרתים שם....

אתם יודעים, בימים האחרונים יש לי תחושה מאוד מוזרה.
בשביל להבין אותה, אני צריך להסביר לכם קצת על בית הספר שממנו באתי: תיכון הניסויי ירושלים. באותו תיכון, כל השכבה שלך הם כמו אחים ואפילו האחים של החברים הכי טובים שלך הם גם חברים שלך. (טוב, זה היה על רגל אחת, כי זה ממש לא הנושא של הרשומה הזאת).
בכל אופן, יוצא לי לחשוב על זה הרבה שחברים שלי, שלפני שנתיים היו איתי באותה כיתה, ודיברו איתי על "אם הכנתי שיעורי בית...", "איך הצלחתי לעשות את התרגיל הזה?"..... פתאום נמצאים בעולם ממש אחר. פתאום הם נמצאים שמה - ממש איפה שמתרחשת המלחמה.
 
אתם יודעים, הכל התחיל לפני כמה חודשים שנתפס איזה מחבל באיזו סירה.
חבר מאוד טוב שלי (שבשבילי הוא כמו אח) - היה על הספינה שלכדה אותו. פתאום זה נהיה לי מוזר שחבר שלי, שעד לא מזמן למד איתי באותה כיתה - הפך ללוחם. פתאום, כבר הכל נראה כמו משחק ילדים ליד זה. פתאום אותו אחד שאיחלת לו המון הצלחה בטורניר הכדורעף, אתה מאחל לו המון הצלחה - רק שהפעם מדובר בחיים שלו.
זה ממשיך מזה שאח שלו, שהתגייס לשריון, משרת בעזה.
בהתחלה שהוא סיפר שהוא הולך לשריון אמרתי לעצמי, נו טוב, הוא בטח כמעט לא ילחם, אלא רק יתאמן.
עכשיו, אני כל הזמן חושב על שלומו ואם הכל בסדר. מדי פעם אני מתקשר לאמא שלו, כדי לוודא שאיתו הכל בסדר ושואל אותה אם יודעת אם קרה למישהו משהו. תאמינו לי שזה מצב מוזר ולא אנושי.
עכשיו, כל הגריענרים שהיו איתי במשלחת בשומר הצעיר, נמצאים שם (הם משרתים בגדוד 50 של הנח"ל), בגבול הצפון ומנסים לשמור עלינו כמה שיותר.
 
פתאום אתה מבין שהחברים שלך הם אלו ששומרים פה על המדינה.
תמיד שהייתי קטן אמרו לי שצריך להגיד תודה לחיילים ששומרים עלינו, וזה היה נראה לי כ"כ רחוק, הם חיילים, אנחנו עוד תלמידים. פתאום הם אלו ששומרים עלינו, הם אותם החיילים שלהם אנחנו אומרים תודה.
יש משהו מוזר בכל זה, (כאילו) עברת עוד שלב כלשהו.
 
גם שחטפו את החייל גלעד שליט, אני זוכר שהגיל שלו גם עורר בי קצת צמרמורת, פתאום הבנתי שאנשים בגיל שלי ממש נמצאים בחזית ואחד מהם נחטף.
 
 
 
סיפור שכתבתי שלפי דעתי קצת מעודד במצב כזה - מצה של שוקולד

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת