33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

לחם - שלום ימין

לחם - DJSHLOMI KS YAMIN

היום, בדרך הביתה מקניות השבת עברתי מאותו קיצור דרך שממנו אני עובר בדרך כלל כשאני ממהר. אוחז בחמש שקיות מלאות בירקות ופירות ולחמים טריים ופיצוחים ושתיה הלכתי די מהר כשמדי פעם אני מחליף את המשקל בידיים. קצת התעצבנתי על כך שלא מצאתי את השוקולד האהוב עלי בחנות. השבת לא יהיה שוקולד לצערי. אין לי כבר כוח ללכת לחנות אחרת לחפש .
השעה הייתה כבר אחת עשרה ואני מיהרתי הביתה להכין את ארוחת הצהרים לפני שכולם יגיעו ויצעקו שהם רעבים.
באחת העצירות עצרתי ליד ספסל. הנחתי את השקיות על הרצפה והתכוננתי להחליף ידיים. לפתע שמעתי משהו זז לידי. קפצתי בבהלה והסתכלתי לכיוון הספסל. משם בא הרעש.
על הספסל ישבה נערה צעירה שנראתה כבת חמש עשרה אולי.
היא הסתכלה עלי ועל השקיות לסרוגין וחזרה על כך מספר פעמים כשהיא מתאמצת להריח את ריח הלחמים והפיצוחים.
היא הייתה לבושה בבגדים רגילים ונקיים. לבשה חולצה שעליה היה מודפס שם של חטיבת ביניים בעיר. מי יודע אם היא לומדת שם או קיבלה את החולצה כתרומה.
אתה יכול חתיכת לחם ? היא שאלה לפתע במבטא מוזר. ואני הרגשתי כאילו שמישהו הכניס לי סכין בבטן. 
אני לא אוכל שלוש יום. היא מלמלה בבישנות. לא אוכל בבית אין עבודה אבא. אמא לא. לא הבנתי מה זה אמא לא. אבל נראה לי שהיא התכוונה שאין לה אמא אולי.
ממש מוזר לשמוע נערה בגילה מדבר בצורה כזאת משובשת.
בטח חמודה. עניתי לה. היא רעבה....חשבתי לעצמי. מה קורה כאן ? איך זה יכול להיות......
היא נראתה מאוכזבת. לא? היא שאלה בעצב.
כן. כן עניתי והוצאתי את הלחם מהשקית ונתתי לה אותו. היא חייכה ואמרה לי במבטא המוזר שלה תודה אדון. אני חייכתי ואמרתי שלא צריך אדון. לא אדון. והיא שוב הייתה על סף בכי. הושיטה לי את הלחם ושאלה למה לא?
דחפתי בעדינות את הלחם אליה. כן אמרתי ונענעתי בראשי למטה ולמעלה. היא החלה לנגוס חתיכות גדולות והפעם החלטתי לשתוק שלא תחשוב שאני רוצה את הלחם חזרה. דמעות עמדו לי בעיניים.
היא אכלה וחייכה. הוצאתי בקבוק שתיה ופתחתי אותו. היא לקחה ולגמה בלגימות גדולות.
ואחרי כמה דקות קמה ואמרה במבטא מצחיק : תודה אדון....תודה אדון. אני הביתה. הושטתי לה את השקית עם הלחמים הנותרים ושמתי בתוכה את הבקבוק ששתתה ממנו. הוספתי גם קצת ירקות. 
היא חייכה והחלה לבכות. כבר לא יכולתי לעצור את דמעותי. היא ראתה שאני בוכה והתחילה לצחוק בעוד הדמעות יורדות ממנה. אני חייכתי ופני היו רטובים.
המחזה היה סוריאליסטי. מה זה כל הבכי הזה? לא ממש הבנתי מאיפה זה בא לי. חייכתי לה והנהנתי בראשי כאילו אני אומר לה שהיא יכולה ללכת. היא חייכה והחלה להתרחק.
אני עוד עמדתי שם דקות ארוכות וחשבתי לעצמי שלפעמים אנחנו מתלוננים על שטויות כמו למה אין בחנות שוקולד עם אגוזים כאשר באותו זמן יש אנשים שאין להם לחם או ירקות ביום שישי.
הרמתי את השקיות והלכתי לכיוון הבית. תיכף יבואו כל הרעבים מבית הספר וצריך להאכיל אותם.

כל הזכויות שמורות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת