44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

#גםאני

05/11/2017

 

לפעמים אני מתחיל לכתוב משהו על נושא מתחום האקטואליה, ותיכף מתחיל לרדת על עצמי: עכשיו נזכרת? אם היית כותב ומפרסם ביום שפרצה השערוריה התורנית, היית מקבל חשיפה. עכשיו אבוד לך, זה כבר אטריות ישנות. כך קורה לי גם כעת, כשאני בא לכתוב על הטרדות מיניות, ועל קמפיין "גם אני" ברשתות החברתיות, שפרץ כאשר התפרסמו הסיפורים על ההטרדות המיניות של המפיק היהודי-אמריקני הארווי ויינשטיין, ובינתיים כבר שכך. השבוע התפרסמו סיפורים על השחקן קווין ספייסי, והבוקר שמעתי ברדיו גם על השחקן דסטין הופמן. למעשה, זה לא היה בבוקר, זה היה לפנות בוקר. יצאתי מהבית לתחנת האוטובוס בשעה שש ועשרה, זפזפתי לי בין תחנות הרדיו בחיפוש אחר משהו שיהיה לי מעניין, ועד שש ועשרים, מכסימום שש וחצי, הספקתי לשמוע משהו על מין. וזה מטריד אותי.

כן, כן, אני כבר שמעתי: הטרדה מינית זה לא קשור למין, זה קשור להפעלת כח, זה קשור לאלימות. אני מסכים עם החלק השני של המשפט, אבל לא לגמרי בטוח בחלק הראשון. אולי בכלל צריך לשאול מה זה בעצם "מין". אם כשאומרים "מין" מתכוונים רק לפעילות שמענגת את כל המעורבים בה, אז בסדר, הטרדות מיניות זה לא קשור למין. אבל צמצום כזה של תחולת המונח מבטל את הקשר שלו למציאות, ובשביל מה לקיים רב-שיח כשאין לו קשר למציאות, אפילו ברמת השפה? משום כך התחלתי להימנע מהדיונים שידידותיי הוירטואליות פותחות ברשתות החברתיות בעניין ההטרדות המיניות, חלקן תחת התגית "גם אני". הבנתי, שכגבר לבן מבוגר, אין לי דרך להשתתף בדיונים האלה תוך שמירה  על כבודי. או שאצא מהם סמרטוט, אם אכתוב שגם אני הטרדתי ואני מה-זה-מתבייש-בעצמי-ומבקש-מחילה, או שאצא מהם דושבאג, אם אכתוב כל דבר אחר. גם הבנתי, שמטרת הדיונים הללו אינה להחליף דעות ולפתור בעיות. המטרה של ידידותיי הוירטואליות היא לאוורר רגשות קשים, לחלוק את הנטל המעיק עם אחיותיהן לצרה. אני מכבד את זה.

ולכן החלטתי לכתוב רק כאן את מה שמטריד אותי, משהו שקשור למין, וגם לכח: מטריד אותי שכל איזכור של מין, אפילו איזכור של המלה "מין" במובן הידוע, לוחץ לי על כפתור שמפעיל לי סרטים פורנוגרפיים בראש. ובניגוד למה שכמה מידידותיי הוירטואליות חושבות, וגם אמרו לי, בכלל לא כייף לי עם הסרטים האלה. ועוד יותר לא כייף  לי עם זה שאני לא יכול לבחור אם לצפות בהם, ואם כן – מתי. הם נכפים עלי. בכל פעם שהם נכפים עלי, אני מרגיש שהופעל עלי כח עודף, וזה משאיר אותי מושפל. חסר אונים. זה שונה מהותית מהתחושות שיש לי כשאני עושה מין בעצמי: שם, הבחירה היא שלי. שם, אני מצליח לשכוח לרגע שאני חי בעולם שמושתת על יחסי כח. שם, אני נישא על עננים ורודים של אושר. אבל כשאני לא שם, ולוחצים לי על הכפתור ההוא, אני מרגיש רע עם עצמי. מי שמקווה שעוד סיפור על הטרדה מינית יגרום לי לכעוס, ושהכעס יגרום לי לקום ולעשות משהו, צפויה להתאכזב: אני לא אכעס, אני רק ארגיש רע עם עצמי. ומה אנשים עושים כשהם מרגישים רע עם עצמם? נכון, הם קונים לעצמם משהו כדי להתנחם. לא סתם אומרים שסקס מוכר. תשאלו את הארווי וויינשטיין.

אז גלגלו את הארווי וויינשטיין בזפת ונוצות, אני בהחלט אשמח לאידו, אבל בחייכם, בואו לא נעמיד פנים שזה יפתור איזושהי בעיה.  ובואו לא נתחיל שוב עם הממבו ג'מבו הזה על חינוך, רק חינוך יפתור את הבעיה, הכל מתחיל בחינוך. חינוך לא יפתור את הבעיה. חינוך רק ילמד גברים פריבילגים כיצד להפעיל את כוחם בצורה מתוחכמת, כך שלא יצטרכו לשלם על כך מחירים.  גלגלו בזפת ונוצות את קווין ספייסי, את דסטין הופמן. כל יום והמטריד המיני שלו. אני ממהר לפרסם את הרשומה הזו ביום של דסטין הופמן. מי יודע, אולי תצא לי מזה קצת חשיפה.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת