1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

שישו ושמחו בשמחת תורה!

13/10/2017
שישו ושמחו בשמחת תורה!
שמחה (שם בדוי, או שלא) תמיד שמח מאוד כאשר חג שמחת תורה התקרב. הוא אמנם שמח גם כאשר פורים התקרב (ואפילו הרבה בשמחה מיד משנכנס אדר) אבל לקראת שמחת תורה הוא שמח עוד יותר וזאת משתי סיבות עיקריות: הראשונה הייתה כמובן העובדה ששמו של החג כלל את שמו הפרטי של שמחה והשנייה הייתה השיר הידוע "שישו ושמחו בשמחת תורה".
ולא סתם שמח שמחה בשל השיר – "שישו" היה במקרה שם המשפחה (הבדוי, או לא) של שמחה!
 
כעת, כשברור לכל הקוראים והקוראות מדוע שמח שמחה בשמחת תורה, כדאי למצוא גם עלילה כלשהי לסיפור, כדי שהוא יצדיק את פרסומו בבלוג. ואין טוב מקונפליקט כדי להניע עלילה של סיפור. ובשביל קונפליקט נדרשת בעיה כלשהי. הבעיה הקלאסית המניעה את רוב הספרים והסיפורים בעולם היא האהבה: אהבה נכזבת, קשיים באיחוד האוהבים, או סתם חוסר באהוב/ה יכולים להתאים.
 
שמחה חיפש כבר שנים את העזר כנגדו, את האחת לה ייתן את ידו (ואת היד השנייה) ואת ליבו, אבל הוא נתקל בבעיות רבות ולא הצליח למצוא את בח"לתו. וכל זאת למה? רק בגלל שמו. מסתבר שבחורות בישראל לא נטו להתאהב בבחורים בשם שמחה.
במיוחד אם אותם בחורים בשם שמחה היו עניים. ומכוערים. וטפשים. ובעלי ריח רע מהפה.
 
לא ששמחה שלנו ענה על כל הקריטריונים האלה חלילה! אמנם קראו לו שמחה, אבל הוא לא היה עני. הוא גם לא היה עשיר. היה לו מחסור כרוני בכסף, אבל תמיד היה לו מה לאכול כך שהוא לא החשיב את עצמו כעני. גם יופי זה כידוע עניין של טעם ולא כל מי שאינו גאון צריך להיות מסווג כטיפש.
בעניין ריח הפה, כנראה מישהו היה צריך להסב את תשומת ליבו לכך.
 
בכל אופן, לאחר שנים של חיפושים חסרי תוחלת אחר בת הזוג האידיאלית החליט שמחה שהוא כנראה מכוון גבוה מדי והוא מוכן לצמצם את הדרישות שלו. בסופו של דבר, לאחר צמצומים והתפשרויות הוא הגיע לדרישה בסיסית אחת עליה הוא לא היה מוכן לוותר ויהי מה: בת הזוג שלו הייתה חייבת להיות נקבה.
 
אולי מיותר לציין, אבל מחוץ לתקופת שמחת תורה ופורים שמחה לא היה תמיד שמח במיוחד. נושא בת הזוג החסרה הטריד אותו והעיב מאוד על אושרו ועל שמחתו.
אבל בשמחת תורה (ובפורים) הוא שכח את כל צרותיו והתרכז בשמחה.
 
והנה, באחד מחגי שמחת תורה הוא גילה תגלית מדהימה: בזמן שהוא רקד בבית הכנסת עם ספר תורה הוא חש מאוד קרוב לאותו ספר. הוא חיבק אותו בכל כוחו ונדמה היה לו שהתורה מחבקת אותו חזרה באהבה רבה.
ברגע זה הוא הבין דבר חשוב: אמנם "ספר" הוא זכר, אבל התורה היא ללא ספק נקבה ובכך היא עומדת בתנאי הבסיסי של בת הזוג האידיאלית בשבילו!
 
נדרשו עוד לא מעט התפלפלויות והתייעצויות עם רבנים אבל בסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום ושמחה קיבל היתר להתחתן עם התורה (וכך הוא אף נודע ללילה בלתי נשכח אחד בכינוי "חתן תורה").
שמחה תמיד כיבד את בת זוגו (על פי הנאמר: "ותנו כבוד לתורה") והיא הייתה נאמנה לו ושמרה עליו. אמנם היו לה הרבה חוקים אותם הוא היה צריך למלא, אבל מכיוון שלא סטה מהם הוא ראה ברכה בעמלו והיה מאושר ואף שמח כל השנה.
 
 
מוסר השכל:  חביבה תורה על לומדיה אך יותר מכך על אוהביה
 
חג שמח ושבת שלום!
 
 
והרשומה המומלצת היא - פעם עברה פה הרכבת – סרט קצר – בבלוג של באבאיאגה
 

 

התמונה באדיבות pixabay
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת