33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן אישי

בלוג החיים של אלון ארד

חגים שמחים, חגים עצובים, שגרה, שכול וכעס , חג סוכות כעת - אוקטובר 2017

שלום בלוג יקר. 
עידכון תחילת אוקטובר 2017. ליל חג סוכות, ערב ליל חג סוכות. 
קודם כל מצבי כיום בעבודה, עדיין עובד, השבוע סיימתי אמצע חודש 11 בעבודה, רק 5 משמרות, ועוד 5 משמרות נשאר לי החודש. 
רק 10 משמרות בחודש אוקטובר. קיבלתי חופשה ב 17\10\10 לכבוד חופשה משפחתית בצפון, בחג שני של סוכות, שבוע הבא ביום שלישי. 
קיבלתי משכורת ותלוש, קצת יותר מ 1,500 ש"ח. זה עוזר לי להגביר את ההוצאות, וגם את החסכון הקטן שלי. 
עדיין מחפש דייטים, ללא הצלחה. 
אני בעשיה תמידית, ולא מוצא זמן פנוי ממש. אולי רק כעת, בשעות הקטנות של הלילה. שואף למצוא שעתיים בלילה בחודש, לכתוב בבלוג שלי. 
את 4 הימים של ראש השנה, עשיתי שוב אצל אמא שלי, וממש במקרה את ערב החג הראשון, בערב יום רביעי, עשינו 5 נפשות,נשמות, אצל אחותי א' ה2, א'.א'. בנווה אביבים. אמא שלי, אחותי,גיסי ואחיינית שלי ואני, האהובים, והיה נחמד מאוד ובסדר יחסית :). 
בחמישי ושישי, הייתי עם אמא שלי, 
ובשבת לקראת מוצ"ש, ה 23/09/17, היה מפגש משפחתי, אירוע יום הולדת 6 לאחיינית שלי נ' א'. אח שלי צרב לי סדרת קווסטים, קווסט פור גלורי, 

וצריך למצוא זמן לשחק בזה, רק אולי לפני השינה, כבר התקנתי את qfg1, והתחלתי לשחק, אולי הלילה אחרי שיווק הפוסט הזה, אמשיך שוב. :) 

אחר כך היה שבוע חזרה לשגרה, ובשישי האחרון, ערב כיפור, עשיתי אצל חבר שלי אלכס, בשכונת התקווה. 
אני בוחר כבר שנה שמינית, שלא לצום, כי לוקח כדורים. צמתי במשך 20 שנים, והשנים האחרונות היו לי מאוד קשות לצום. צמתי מגיל 13, עוד בבית אמא (שחוזר אליו חלקית בשנים האחרונות), עד גיל 33, עד שנת 2009, אם אני לא טועה. 
חזרתי הביתה, והלכתי לישון. 
למחרת, לקראת צאת כיפור ושבת, ביליתי בסלון עם שותף שלי ח', ושותפים אחרים, כמו א' וא'. יש לנו דייר חדש בדיור מוגן, א', ופחות או יותר בסדר, ומסתדרים. 
יש לי עקרון אבל ביום כיפור, כבר הרבה שנים. לפחות אני סוגר את המחשב והאינטרנט, המחשב הנייח, סגור, אז היה לי זמן פנוי עם השותפים בסלון, כשעתיים, עד שהסתיים הצום, ואז הלכתי להתקלח. 
כיפור יצא ב 19:00 בערך. 19:03. ונכנסתי להתקלח. 
פתחתי את המחשב, ובאתר דן אמרו שקו 17 הראשון יוצא מוולפסון (תוך 11 דקות מגיע לתחנה בקרית שלום), ב 20:25. 

יצאתי מהבית לפני, כרגיל, ועם אישה אחת בתחנה, חיכיתי, עם הסמארטפון המקולקל, והקו הגיע כמה דקות אחרי 21:00 בלילה, הקו הראשון, 
הייתי רעב, והייתי צריך לקנות חלב לאמא גם, לקח לי הרבה זמן להגיע לבית של אמא שלי, אמא שלי שכחה את הנייד שלה בבית, ואמרה לי את זה ביום שישי, לפני כניסת שבת וכיפור. טלפנתי לבית של סבתא (שם היא היתה, עם דוד נ' ודודה ש'), וכנראה לא היתה תשובה, בדרך, דוד שלי נ' טילפן אלי, והנייד שלי כבה. בקו 17, בדרך לאלנבי, פגשתי את מושיקו מ' , טיפוס די צבעוני ומיוחד מקרית שלום, שכבר משנת 2012 פוגש אותו בקווי 17, מכיר את כל הנהגים, ופגשנו עוד מישהו מוכר לי מהתח"צ, שכנראה גם גר בקריית שלום, נתן לי לטלפן לסבתא שלי, ולא ענתה, הסמארטפון שלי היה כבוי, ולא היה לי בזכרון של המכשיר הישן, את הטלפון של דוד שלי נ'. 
הצלחתי להגיע לבית של אמא שלי לפני חצות, כנראה אחרי 23:00 בלילה, ואמא שלי לא היתה בבית. התחלתי לדאוג, וחששתי שקרה משהו. 
טילפנתי לדוד שלי נ', והטענתי את הטלפון הנייד של אמא שלי בחשמל. אמא שלי ענתה לי, ואמרה שכיפור עבר בסדר, עם המשפחה, ועכשיו הם חוזרים מדודה שלי מ' מרחובות. דוד ח' הלך. אז שאלתי: הלך לאן? השיחה התנתקה, ואמא אמרה שהיא בדרך הביתה, עם דוד נ'. 
הבנתי שנפטר, היה חולה בסרטן, אמא שלי לא עדכנה אותי עד כמה המצב חמור. הלכתי להתקלח. במחשבות לקחתי את זה די קשה. 
הכי קשה לי עם מוות במשפחה, אבל אני בשוק, ולא מאמין, בהדחקה, זה קרה לי עם המוות של סבא שלי, שכתבתי עליו במאי 2005, בבלוג הזה, וגם עם סבתא שלי רחל, באוקטובר 2013, שישי הבא זה אזכרה 4 שנים שלה. 
אמא שלי הגיעה, וחיבקתי אותה .
דוד שלי ח' ד' היה אדם מאוד חשוב, עם הרבה עשיה, נפטר בגיל 73 או 74. משפחה מאוד משכילה, וחשובה, יש לו הרבה אחים ואחיות, ונשוי כמובן לדודה שלי, עם 4 בנים, 3 בנות ובן דודה שלי, בן 40, עם הרבה נכדים ונכדות. 
בן של רב. שנפטר שהייתי ממש קטן, (האבא של דוד שלי). 
פעם אחרונה שראיתיו, היה כנראה במאי השנה, ואמרתי לו באמת בלי עין הרע. אמא שלי סיפרה לי הרבה יותר מאוחר, שחלה בסרטן הערמונית, או משהו כזה. וגילו את זה מאוחר. הבנתי שסבל מזה כבר שנתיים. וחשבתי שיצליח להתגבר על זה. המוות הבנתי, היה די פתאומי. לא ידעתי את חומרת המצב. 
הלכתי לישון, וכיוונתי שעון ל 10 בבוקר. הלוויה היתה ב 14:00 ברחובות. 
הצלחתי לקום קצת אחרי 10, ונסעתי לסבתא שלי, אמא שלי נסעה עם אחותי. הגיס הראשון שלי, שבאמת תודה רבה גדולה לו, הסיע את סבתא שלי ואותי, מתל אביב, לרחובות ובחזרה. סוף סוף ראיתי את סבתא שלי, כי אני לא אראה אותה בגלל החגים, עד אחרי החגים, עד ה 18/10/17, 
וגם בצאת כיפור , לא הייתי מספיק לראות אותה. אז בנסיבות שכול, ראיתי אותה ביום ראשון האחרון. 
היתה לי מחויבות משפחתית להיות בלוויה הזאת. למרות הקושי הגדול שלי בשכול, קושי גדול ביותר. נפטר צעיר. לוויתי את הכיפה שלי לבעלה של בת דוד שלי. ולא החזיר לי עד היום. נשארתי עם הכובע הישן שלי, נדמה לי שצבעו ירוק. 
אז היתה הלוויה, והיו מספידים, הלכנו די רחוק, לחלקה החדשה. ראש עירית רחובות נאם גם, והנחה וסיים, בנו, בן דודה שלי י' ד' היקר, רק בן 40. 
היה לי מאוד קשה, עמדתי מהצד, היו המון אנשים, מאות אנשים. דוד שלי היה כאמור בן אדם מאוד חשוב, עם המון עשיה, והיו להם 2 דירות, הם משפחה דתית, כאמור בן של רב. הדירה השניה ברחובות. שמעתי את ההספדים, והבנתי עוד דברים על האיש החשוב הזה. אחרי הקבירה, שסבתא שלי לקחה את זה קשה מאוד בדרכה שלה. היתה סוכת אבלים, וחיכיתי עד שגם אני חיבקתי את בן דודתי היקר, ולא היה לי משהו חשוב להגיד. 
נדמה לי שמבחוץ, אני משדר ריחוק, ואשכנזיות כזאת. אני מושפע מאנשים , שקרובים לי, כמו שותף שלי ח' י', ששכל את אביו בגיל יותר צעיר, גם כעת בן 40. ולמרות שהייתי במסגרות רוחניות אקטיביסטיות, כמו מהפכה של אהבה, שחינכה ללקיחת אחריות, ולמידה של אהבה ורוחניות. כנראה נשארתי מנותק ומרוחק שכזה. וחוץ מזה שאמרתי שקשה לי עם מוות. 
אז קמתי קצת אחרי 10 בלילה, והתחיל לי כאב ראש. וגם השמש עשתה את שלה, חזרנו לתל אביב, לבית של סבתא שלי, וביקשתי ממנה לנוח במיטה כשעה, במיטת חדר האורחים. י' הגיס נסע לתפוס רכבת לצפון, והודתי לו שוב על הטרמפ החשוב הזה. נחתי, חשבתי שאני ארדם, ולא הצלחתי להרדם, וגם לא הלכתי לעבודה באותו יום. היתה אמורה להיות לי משמרת מ 17:00 -22:00. תיאורטית, במוצ"ש, חשבתי שאצליח אחרי הלוויה, אבל אחרי הלוויה בזמן אמת, פיסית ונפשית, לא הייתי מסוגל. 

נחתי. התארגנתי, והלכתי מוקדם הביתה, עם כאב ראש. בדרך ברח' בלוך, לפני אבן גבירול, אנונימוס תפס אותי, ונפגשנו לכמה דקות. רצה לבלות, וסיפרתי לו שאני בא מלוויה של דוד שלי. אז ליווה אותי הביתה, כלומר, רצתי אל קו 289, ונפרדתי ממנו, אחרי מפגש נדיר של כמה דקות. 
חזרתי הביתה, ועדיין כאב לי הראש. הייתי עם השותפים, והלכתי לישון בערך ב 22:00 בערב. ונרדמתי רק לאחר 5 שעות, בערך ב 03:00 בלילה, 
למחרת, כאב הראש התעמעם, וב 12:00 או בעצם ב 13:00- היה לי ממש קשה לקום מהמיטה. קמתי, ולא הספקתי הכל, עידכנתי את המדריך שלי י' ר', והתחלתי את השגרה, מ 14:00- עד אחרי 15:00 יום ניקיונות. והייתי לחוץ לחזור לעבודה. והספקתי. חזרתי לשגרה, ועבדתי יום ב', מ 17:00- 22:00, וחזרתי לאמא שלי, וביום ג' גם עבדתי, אפילו 6 שעות, קיבלתי ביום ב' בסוף משמרת, את התלוש משכורת. 
אתמול, יום ג', עבדתי 6 שעות, ואחרי זה נסעתי לחברים, והיה לי הרבה כעס עליהם, לא באשמתם, הם חוזרים לשגרה, ודודה שלי ובני דודה, בשבעה, אמא שלי נסעה לרחובות, גם בשני וגם בשלישי, ואני חזרתי לשגרה, אבל ביום ג' אחרי העבודה, לא הייתי מסוגל להכיל את חברים שלי, וכעסתי, עברתי מחבר לחבר, מאבנר, שהמשיך בשגרה שלו על שירי שואה, כעסתי ועזבתי אותו, האמת היא שפגשתי אותו במקרה. 
הייתי צריך את המנה של החברים שלי, אבל אתמול בלילה, כעסתי, אחר כך הסתמסתי עם אנונימוס, והייתי צריך לעשות קניות לדירה, בגלל החג. בדרך כלל קונה ביום ה' קניות, אבל בשבועיים הקרובים יהיה חג, צריך לקנות לי אוכל מינימלי. 
וכך יהיה גם מחר, מקווה שלא אכעס שוב. 
ואנונימוס היה, והלכנו קצת לבלות, גם פגשתי את אמא שלי, והסמארטפון שלי שוב התקלקל. ובילינו קצת, ואז ע' הגיע. ואנונימוס וע' כמה דקות לחצו עלי, להיות איתם יותר. לא ידעתי אם יש קווי לילה, ואמרתי להם עד חצות, ולחצו עלי, ועזבתי אותם עם הקניות שלי בשקית ביד, עזבתי בכעס, 
. נזכרתי גם שלא כתבתי על היום הולדת של חבר טוב שלי יועד, שעשיתי טעות, והזמנתי את אנונימוס, ואבנר ויועד בזמן אמת, ובדיעבד, כעסו עלי. 
בקיצור, טלנובלה בע"מ ממשיכה. וחברים בע"מ. כל מקרה לגופו, יש חברים שאולי הם באמת חברי אמת. אני מסתבך רק אם אני כותב על זה בבלוג שלי. 
אז נמלטתי מהמקום, אפילו לא חיכיתי הרבה זמן לקו 289, אלא עליתי על קו 189, והלכתי ברגל הרבה. והגעתי הביתה לשותפים שלי, 
ובסלון שם, כעסתי שוב, על שותפים שלי, בנושא פתיחה וסגירה של חלונות בחדרים המשותפים, בעיקר באמבטיה ושירותים, ומטבח. 
ובזמן הזה גם אלדד טילפן, שוב ושוב, ועושה לי את הקטע של חברים, שאני לא בקשר איתו, ורוצה לדבר איתי, והתחיל לחפור לי חצי שעה, בלי להגיד את מה שהוא רוצה, ספץ בביזבוז זמן. ונכנס איתי לסרטים, על זה שהוא מתחיל לעבוד, ויהיה איש עשיר, ולא יגמול לי על כך, אם לא ניהיה בקשר. אני חושב שלא כתבתי בבלוג הזה, מה קרה לו בשנה ומשהו האחרונים, מאז תחילת יולי 2016. ואולי כדאי שלא אכתוב, סרט. אנשים חיים בסרט, באמת. 
די נשבר לי כבר מכל הסיפורים האלו, ומכל המלחמות האלו. אפילו כתבתי פוסט כואב כתגובה, בקבוצה בפייסבוק. 
אני מקווה שה' ישמור עלי ועלינו, ובכלל, ממה שקורה בעולם, הטרור, וכל החדשות הרעות. קשה מאוד לחיות בעולם הזה כבר. 
והמשפחה, ובעיקר האחים שלי, אח ו3 אחיות, צריכים לגדל את ילדהם, בעולם כזה אלים ומסוכן. אבל יש גם נקודות אור. 
ואני שואף לזוגיות .
אז היום קמתי יחסית מוקדם, ולא יודע איך עברו 6 שעות בלי כביסה. והלכתי לאלכס, והלך לישון מוקדם, 
אז היתה לי מחויבות בנקאית, שקשורה לחשבון של הדירה, והפקדתי 350 ש"ח של א' שאין לו חשבון בנק. בסניף בנק הפועלים בשכונת התקווה, וחזרתי ברגל לסניף בקרית שלום, והוצאתי תדפיס של החשבון, וחזרתי לדירה, לנקות אותה, ולעשות חשבון ניהול תקציב בקלסר של הדירה, של הישיבות דירה, ושל החשבונות שצריך לשלם. 
שותף שלי ח' יצא לבלות עם חברים, עם חברים עם מכונית. והסיע אותי מדרך ההגנה לבנק. וחזרתי ברגל, (זה היה צירוף מקרים נדיר שוב). 
ותוך חצי שעה מינימום צריך לחזור, וכותב הלילה, כדי להגיע לאלכס יותר מוקדם ביום ו', זה מה שאלכס אמר לי. 
וזהו, חוזרים לשגרה, למרות שחגים, אז זה לא שגרה מלאה, אבל אחרי שמחת תורה, חוזרים ליום ו', אזכרה, ואז שגרה. 
אם להיות מציאותיים, הפשרה באי חיי נצח, זה חיים ארוכים ובריאים, עד 120 אם זה אפשרי. 
ב 1 באוקטובר, ביום א' האחרון, היה תאריך גם יום הולדת לאבא שלי, שהגיע לגיל פנסיה, 
רק היום יצא לי לטלפן אליו, ולא היתה תשובה. 
גם השבוע,  התבשרנו על מותו של טום פטי, כמעט בן 67 לפי הויקיפדיה, נולד באותו חודש של אבא שלי, לפני 67 שנים. 
ונפטר, אז נסיים בשיר שלו, 
ומקווה שהבלוג הזה יחזיק מעמד לפחות 40 שנים, עד הפנסיה שלי, רוצה להנות מהפנסיה שלי, לחסוך , לבלות, ולהיות עם חברים ומשפחה, 

 

Tom Petty - Learning To Fly
https://www.youtube.com/watch?v=s5BJXwNeKsQ


להתראות, באהבה , ושנמשיך לחיות, וליצור. לחיות, למרות השכול, והרוע, כי יש גם טוב, ויש גם חיים לחיות אותם. 
אלון, הבלוגר הותיק. 
 crying    blush  =] ... 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

יומן אישי - היסטוריה

יומן אישי - זה לא זר לי . זה רק גילגול נוסף של יומנים אישיים שאני רושם ,

יכול להיות שהיומן האישי הראשון שכתבתי , גם היה במחשב , ב286 , בתוכנת קיו טקסט , בdos . מ1991 .

יומן אישי במחברות, אני רשמתי מכיתה י"ב או י"א , 1993 , כניראה מחברת ראשונה , לפני המסע לפולין בתחילת כיתה י"ב .

הכל הלך כבר לאיבוד .

כתבתי גם יומן אישי בכתבן , ואחר כך כשהבנתי מה זה וורד , אז שם גם , ממש לפני שהתחברתי לאינטרנט .

לקח לי כמעט חצי שנה , להבין מה זה בלוג בתפוז , תפסתי את זה כיומן אישי ברשת, ובלוג זה אכן יומן אישי ...

קוביית פרטים אישיים
התמונה שלי
גרוש
ת"א והמרכז
מוקדן בשירות הודעות
דגים
Nirvana-Smells Like.
אלון לנצח-איתן גינצבורג
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Purple Mushroom אלא אם צויין אחרת