55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פה ושם ושוב פה

זכות השיבה

זכות השיבה

מחר בשעות בין ערביים אטלטל באוטבוס באוטוסטרודה שבין בודפשט לוינה. במקרה יצא המסע הזה מערבה בין ארץ סבתי לארצו של סבי. עשרות דורות חיינו בתחום שבין נהר וייסלה לנהר הריין. לפני מאה שנה בדיוק הגענו לשיא פריחתנו - בהשכלה, בתרבות, בחינוך, במסחר. היינו כחולמים, ויותר מגובה הפסגה עומק השבר של השואה אשר הפך את החלום לסיוט האכזרי ביותר.

עם אור ראשון אמריא. נסיעת עסקים קצרה היא זו ומטרה לה אחת ויחידה - אזרחות אירופית.

הרבה כסף ומאמץ נשפכו עבור השגת האזרחות הזאת ועד שלא תהיה בידי הדיפלומה אין ודאות שאכן אקבלה. וכל זאת - לשם מה?

כשאני מסתובב בתל אביב אני לא מרגיש כפליט. זו מולדתי ואותה אני אוהב ללא תנאי. אבל אני לא מצליח להרגיש לחלוטין בבית. משהו בשפת הרחוב, בהתחככות עם האנשים, בהתנהלות היומיומית הפשוטה חורק. משהו שבאירופה עובד יותר טוב. אולי זה רק דמיון, ״הסבר פניך לתייר״ ולא יותר, ואולי אולי שם הוא מקומי.

אז לשם מה?

יש לי זכות שיבה לאדמה הקרירה וחסרת הנשמה. יום אחד - קרוב? רחוק? - אולי אבחר לנצלה. בשעות אחר הצהריים ביום כיפור, כששכבתי על הספה וראיתי בחלון את תנועת העץ נע ברוח המגיעה מצפון-מערב, הבנתי שיש ללכת למקור הרוחות. אולי שם שוכנת השלווה. אולי שם תתעמעם הדאגה. אולי שם תימצא האהבה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פה ושם ושוב פה אלא אם צויין אחרת