22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

We're All Stories in the End

לייזר

עבר הרבה זמן מאז שכתבתי בפעם האחרונה, אבל זה לא בגלל שאין לי על מה. בשבוע שעבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי, הספקתי להתחיל לעבוד, לחגוג את ראש־השנה אצל חמותי, ולעשות ניתוח־לייזר לעיניים בהדסה אופטימל. (לא, זה לא פוסט פרסומי, הם פשוט תותחים עד כדי־כך שמגיעה להם ההתייחסות בשם) איך זה קרה, אתם תוהים? ובכן...

"לא לזוז," אמר הרופא.
"אוקי."
"תתמקדי באור, בבקשה."
"האדום או הירוק?"
"האדום."
"אוקי."
"ולא לדבר, את מזיזה את העיניים כשאת מדברת."
"ממממ."
"חמש." (זאת האחות בצד)
"מצוין."

ואחרי דקה וחצי כבר יכולתי לראות מה השעה בשעון ממול. נפרדתי אמנם מסכום כסף שיכול לכלכל מדינה קטנה (טוב, לא באמת), אבל איכות החיים החדשה שלי שווה כל שקל שהוצאתי, גם על התרופות. אתם יודעים מה זה לקום בבוקר ולא לבכות לבעל, "איפה המשקפיים שלי? אתה רואה אותם? אני לא רואה איפה הם!", או לא להתעצבן שאם את לא רוצה משקפיים עם זגוגיות בעובי תחתיות של בקבוקים את צריכה לשלם הון קטן, או להיות מסוגל לראות את הפנים של סתיויק בצורה ברורה גם באמצע הלילה? 
זה ניתוח־לייזר שמעלים מספר בגובה 8.50 ו-9.25. פלוס צילינדרים. 

האמת, הכל התחיל כשבעל היה עדיין That Guy (או TG); הוא עשה את הניתוח כחודשיים־שלושה לפני שנפגשנו לראשונה. אני הכרתי אותו בלי משקפיים. הוא סיפר לי שהוא עשה עם חבר שלו בהדסה אופטימל, שאז היו ממוקמים רק בירושלים. אני תייקתי את זה בראש תחת 'דברים-שפעם-אני-ארצה-לעשות' ומאז לא חשבתי על זה. מאז עברו שלוש שנים ולא מזמן בעל אמר לי, "הוד רוצה לעשות גם ניתוח לייזר" ואני אמרתי, "הו?" והוא אמר, "כן, ואני יודע שגם את רוצה אז אולי תעשו יחד" ואני אמרתי, "הו".

ככה יצא שאני וגיסתי המהממת, הוד, לקחנו את עצמנו ואת כספינו ונסענו לסניף החדש של הדסה אופטימל ליד מתחם־הבורסה ונותחנו אצל ד"ר אייל שטרסמן התותח. 

אז מה עושים בעצם? קודם יש בדיקת התאמה. הם מוודאים את המספר המדויק שיש לך ומצלמים את הקרנית ואז בודקים מה העובי שלה, כי מתחת לעובי מסוים לא עושים ניתוח־לייזר. ואז ד"ר שטרסמן יושב איתך ומספר לך על הניתוח, מה עושים בדיוק ואיך מחלימים וכמה זמן זה לוקח. כל פרק הזמן של בדיקת ההתאמה הוא בערך ארבע שעות. זה רק נשמע ארוך, כי כולו מלא פעילות ולדעתי זה מאד חשוב לדעת את כל מה שהוא אומר לך. אחרי זה את הולכת לקבוע תור לניתוח. אם את רוצה. 

במידה והחלטת לעשות את הניתוח שולחים אותך הביתה עם מרשם לטיפות־עיניים שבאופן מפתיע גורמות לך לטעם־לוואי נוראי בגרון. אלוהים יודע למה. ביום הניתוח עצמו עושים שוב בדיקות כדי לוודא שהמספר שלך בסדר, שאין לך שום דלקת בעיניים (לשם כך הטיפות), ואז שולחים אותך לניתוח. שם את מובלת אחר כבוד למיטת הניתוחים - ללא המשקפיים, כמה מפתיע - ואחרי עשרים דקות, שרובן בעצם הן הכנה לניתוח, טפטוף עשרים אלף קוב טיפות הרדמה ועוד כמה סוגים של טיפות־עיניים, והדבקת הריסים שלך אל המצח, בערך, את יוצאת החוצה כשהעולם ברור הרבה יותר, עם חור קטן בכיס ותיק שבו יש את הדברים הראשוניים שאת צריכה לאחר הניתוח, כמו טיפות עיניים, משככי־כאבים וזוג זבובונים מפלסטיק שיכסו על העיניים שלך כשאת ישנה או מתקלחת. 

יש ביקורת יום, שבוע, חודש, שלושה חודשים, חצי שנה ושנה לאחר הניתוח, רק כדי לוודא שהכל בסדר איתך. אה, וד"ר שטרסמן נותן לך את מספר הטלפון שלו, כדי שאם חלילה תתעורר בעיה כלשהי (כמו שהעדשה המגינה על העין תיפול לך בליל שבת ותיכנסי להיסטריה ותלכי יום שלם - כמעט! - בעיניים עצומות עד שתוכלי להתקשר אליו רק כדי שהוא יוכל להרגיע אותך שהכל בסדר ושלא היית צריכה את הרטיה הזו על העין) הוא יוכל לענות לך בנעימות.

ואיזה הכי כיף זה לקום באמצע הלילה ולהיות מסוגלת לראות את הבת שלך בבהירות, כאילו את שוב בת שבע, רגע לפני שגילו לך משקפיים. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמנדה האחת אלא אם צויין אחרת