00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ירח חצוי

דרכך האחרונה

לפעמים, כשאתם על סף תהום, כשאתם במרחק צעד אחד מליפול מישהו מושיט יד.

לפעמים, זו יד מחבקת, לפעמים זו סתירה. לפעמים זו יד מטאפורית ולעתים אמיתית.

היא מושטת לעברך שלא תיפול, מחזיקה אותך חזק כדי שלא תלך לאיבוד.

לפעמים זה יד של אמא, לפעמים של חבר ולפעמים מסתבר, זו היד שלך.

לפעמים התהום נראית עמוקה, ולפעמים רדודה, לפעמים מפחידה ולפעמים הזיה.

אבל תמיד התהום היא תהום.

לפעמים אתה מתקדם צעד צעד, גורר רגליך אל הסף, ולפעמים אתה רץ, מרים את הרגלים, ולפתע נעצר.

אתה תמיד נעצר.

הצעד האחרון, הוא הצעד הקשה. הוא במקרה גם הצעד המיותר.

הצעד הלא הכרחי שמוביל לתהום לא הכרחית בתוך חיים שנראים לא הכרחיים.

אבל הם כן.

אולי לא בשבילך, אבל בשבילם כן.

כן, כן. תסתכל אחורה, אתה לא לבד. תראה את כל אלה שבאו ללוות אותך אל התהום.

תראה את אמך,  תראה את כל רגעי האושר שלך איתה. תראה את חיוכה, תשמע את צחוקה, למשמע סיפורך. קח נשימה עמוקה ותריח את בישוליה, תקשיב לקול הסירים במטבח, ותביט, אמא שם, מבשלת לבנה. תזכר בכל רגעי ילדותך, ביום הולדתך בגן, עם עוגה שאמא אפתה, תזכר ביומך הראשון בבית הספר ובתיק החדש שאמא קנתה, ותזכר כמובן, במבט הגאה ביום גיוסך, אמא שם, לצידך מנגבת דמעה. 

ועכשיו, דמיין את בגדיה השחורים, את חולצתה הקרועה, ושיערה הפרוע. דמיין את עיניה האדומות מבכי, דמיין את רגליה קורסות אל העפר למול הקבר הפתוח שנכרה לבואך.

תראה את אחותך הקטנה, האדם הקרוב אליך בעולם. נקודת אור בחיים שחורים. כמה שלא תאהב אותה, היא תאהב יותר. מי כמוך יודע כמה נפשה קשורה בנפשך, כמה עברך קשור בעברה וכמה עולמך קשור בעולמך.

והנה אתה פה, על סף תהום, רוצה למשוך את עולמה אל תהום הנשייה. האם זוהי אהבה?

ותראה אותה, את אהובתך. כה דקה ושברירית, עדינה ועוצמתית. כבר עשור אתם יחד, אוטוטו משפחה. איך תחיה בלעדיך, תגדל את ילדה?

היא בבת עיניך, חדר מליבך, כשאינה לידך, ליבך מחסיר פעימה. אבל מה עם ליבה, האם יחזיק מעמד? האם תוכל להמשיך בלי אהובה לצידה?

 

תסתכל עליהם ועל כל האחרים. בכל אלה נגעת, שינית המון. כל יד שליטפת, באה ללוות. כל אוזן שהיטת, באה לתהום.

לכל חיוך שחייכת הייתה השפעה, ולכל מעשה תוצאה. כולם נרשמו עד יום הפקודה.

והיום, כולם באו לשלם את חובם. באו איתך אל התהום, בדרכך האחרונה.

לא באו להיפרד, לא לבקש מחילה, לא באו לשכנע, ולא להביע דעה.

הם באו ללות אותך בדרך חזרה.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ירח חצוי 85 אלא אם צויין אחרת