11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

אמסטרדם בסימן יהדות (אבל לא רק...)

26/11/2017

בוקר טוב אמסטרדם!!!

אחרי ארוחת בוקר עשירה התחלנו את היום השני לביקורנו בעיר, שיוקדש בחלקו ליהדות אמסטרדם. 

התחלנו את הבוקר בבית הכנסת הפורטוגזי. בית כנסת מרשים מאד, עם היסטוריה מרתקת. 

 

בית הכנסת הפורטוגזי הינו בית כנסת עתיק בן למעלה מ 300 שנה. בית הכנסת הוקם ע״י קהילת יהודי ספרד אשר גורשו מספרד. הסבירו לנו שמכיוון שבאותה תקפה שררה מלחמה ואיבה בין הולנד לספרד, והיהודים לא רצו להרגיז את מארחיהם החדשים, הם קראו לבית הכנסת שלהם (הסנוחה) בית הכנסת הפורטוגזי. בנייתו של בית הכנסת הסתיימה (על פי ויקיפדיה) בשנת 1675. 

מלבד מבנה בית הכנסת עצמו, בנויים סביבו מבנים נמוכים יותר המסודרים סביבו כמעין חומה. במבנים אלה חדרים אשר לכל אחד מהם היה תפקיד בעבר, וכך גם עד היום. בין המבנים הללו נמצא המקווה, בית הלוויות, מחסן לאחסון ציוד המשמש את באי בית הכנסת בחגים ועוד. 

בבית הכנסת אין תאורה חשמלית ועד היום הוא מואר על ידי נרות, ועל ידי אור השמש החודר אל המבנה מן החלונות הגדולים. 

סיפור מפורסם הקשור לבית הכנסת מתייחס אל הפילוסוף אוריאל דה קוסטה אשר העביר ביקורת על היהדות הרבנית ובעקבות כך הוחרם על ידי הקהילה היהודית כולה, בהוראת רבני הקהילה הגדולים. עקב סבלו הרב מהחרם, חזר בו מדבריו ונאלץ לעבור בבית הכנסת טקס משפיל ״להסרת החרם״. 

בבית הכנסת פועלת מקהלה מפורסמת אשר שרה מזמורי תפילה באירועים חגיגיים. 

בית הכנסת סובל ממיעוט חברים ומתפללים קבועים ולכן שמח לקבל כל חבר חדש. 

הביקור בבית הכנסת היה מאד מרגש עבורי, ובמיוחד הגילוי המרגש כי בית הכנסת שרד באורח פלא את הכיבוש הנאצי ולא ניזוק ממנו. 

אתר אינטרנט: בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם

לאחר הביקור בבית הכנסת צעדנו לעבר התיאטרון היהודי של אמסטרדם. במקום שכן תיאטרון במשך עשרות שנים. עם כיבוש אמסטרדם על ידי הנאצים כונסו במקום היהודים, ומכאן נשלחו למחנות המוות. אתר הזיכרון ממוקם במקום בו שכן האולם. המבנה נהרס ונותרו ממנו שרידים דלים בלבד. מספר חלקים מרגשים יש באתר: רשימה ארוכה של יהודים תושבי אמסטרדם אשר נספו בשואה, קיר ובו פרחי צבעוני ולהם מוצמדים פתקים שכתבו מבקרים במקום. אבל את לבי שבתה דווקא החצר הקטנה. בחצר יש תמונה של אישה מנפנפת בידה בשמחה. אותה אישה, היתה מן היהודים שנדרשו להגיע למקום,כשעוד לא הבינו בדיוק מה קורה ולאן מתפתחים פני הדברים. האישה, שמחה לפגוש בשכנים ומכרים, ובעודה עומדת בחצר הזו ממש, ראתה לפתע בחלון חברה שלה, שאינה יהודיה ונפנפה לה לשלום. אותה חברה, צילמה את חברתה היהודיה, כשכולם בטוחים שמדובר באירוע זמני ועוד רגע חוזרים החיים לשגרה. אך זה לא היה כך... המקום צנוע, אך מעורר מחשבה ורגשות. 

שרידי התיאטרון: במקום בו אנו עומדים היה אולם התיאטרון היהודי הענק, שהיה פורה ופעיל עד המלחמה, ומלא קהל יהודי ולא יהודי. היום נשארו רק הריסות:

תמונת האישה המנפנפת לשלום לשכנתה מחצר התיאטרון בזמן שריכזו שם את כל היהודים:

פרחים ופתקים לזיכרון ממבקרים במקום:

הסבר מויקיפדיה על התיאטרון היהודי

מידע על התיאטרון מ tripadvisor

לאחר הביקור בתיאטרון הלכנו לפארק סמוך הנקרא Wertheimpark. בפארק יש אנדרטה לזכר קרבנות השואה. האנדרטה בנויה ממראות שבורות המונחות על הרצפה ומשקפות את השמים. כל אחד יכול לפרש את כוונתו של הפסל והיוצר כפי שהוא רוצה. אני פירשתי זאת כשאלה כלפי שמים: למה????

לאחר הביקור בפארק, ממשיכים לשוטט בעיר היפיפיה הזו תעלות, סירות מכל המינים והסוגים, והמון רוכבי אופניים שאוטוטו דורסים אותך. וכמובן, מכל פינה מציץ:

ברחוב פוגשים אנשים עם אמירות שנונות על החיים (life isn't perfect, but your outfit can be), כל כך נכון שבא לבכות :)

המדריכה עוצרת ליד בניין ומפנה את תשומת ליבנו כלפי המדרכה. על המדרכה שני ריבועי מתכת ועליהם שמות של אנשים. כחלק מהנצחת יהודי אמסטרדם שנספו בשואה, הוצבו ריבועי מתכת ליד הכניסה לבית שבו גרו יהודים ועליהם רקועים שמותיהם:

 

ממשיכים להסתובב בעיר ולהשתכר מנופיה:

  

מגיעים לכיכר רמברנדט. בכיכר עומד פסל של הצייר רמברנדט, ומסביבו פסל שנוצר על פי ציור שצייר ״משמר הלילה״. הפסל מוצב בכיכר מאז 2009, וכבר הספיק לטייל בלא מעט מדינות בעולם (לפי ויקיפדיה). האזור עצמו עמוס במסעדות, בתי קפה וחנויות.

אחרי שהתרשמנו מהכיכר ופסליה, אנו שמים פעמינו אל שוק הפרחים המפורסם של אמסטרדם.

בדרך עוברים ליד מוסדות הולנדיים ותיקים ומוכרים:

שוק הפרחים נקרא גם ״השוק הצף״. דוכניו, שהם יציבים לחלוטין, כנראה מוצבים מעל מי התעלה. אני לא הרגשתי שאנחנו נמצאים מעל המים, אבל בהחלט ממש בסמוך. השוק צבעוני ויפיפה. פשוט תענוג לעינים. השוק עתיק יחסים ונמצא במקום כבר מהמאה ה 19. למיטב ידיעתי הוא פתוח כל השבוע. סליחה על שפע התמונות הבא. השוק כל כך יפה וצבעוני שלא יכולתי להפסיק ולצלם. וחבל שאי אפשר לקחת הביתה...

 

     

השוק לא גדול, מן קטע רחוב על גדות התעלה, קרוב מאד לכיכר דאם, אבל מקסים ופוטוגני. 

לאחר הסיור בשוק התפצלנו קצת מהקבוצה שפינתה לה עכשיו זמן לשופינג בחנויות הרשת המוכרות, ויצאנו קצת לשוטט ברחובות, חופשיות ונחשקות. 

התחנה הראשונה היתה מאפייה קטנה המוכרת עוגיה מסוג אחד בלבד. מדובר בעוגיית שוקולד ממולאת בקרם. החנות הקטנה נראית כמו חנות תכשיטים. את העוגיה אורזים באריזה מיוחדת. העוגיה איננה זולה. היא בהחלט מאד טעימה (למרות ששלנו ספציפית היו קצת שרופות בקצה) אבל בואו נגיד, יחסית לבאזז שיש סביבה... Ben's cookies בלונדון הרבה יותר טעימות...

   

Van Stapele אתר החנות

כתובת: HEISTEEG 4

שעות פתיחה: 10:00-18:00

ציון: 

שמחות וטובות לב עם עוגיה מתוקה בבטן צעדנו לכיוון אזור 9 הרחובות. מתחם מקסים של רחובות צרים מלאי חנויות מיוחדות, מסעדות ובתי קפה, תעלות ואופנים. 

 

לאחר שיטוט נינוח (אם כי רק window shopping), התחלנו לכיוון בית אנה פרנק. אך לפני כן, פנינו לאכול ארוחת צהרים במוסד ידוע באמסטרדם: Pancake bakery. מאחר והייתי רעבה לאוכל, ולא לקינוח, הזמנתי פנקייק מלוח. הוא היה טעים למדי, אך לא משהו שגרם לי לצאת מגדרי מהתלהבות...  laugh כנראה שכדאי להתמקד במקום הזה בפנקייקים המתוקים שנראו על צלחותיהם של אחרים סוף הדרך...

אתר המסעדה

כתובת: (לא רחוק מבית אנה פרנק) Prinsengracht 191, 1015 DS Amsterdam, Netherlands

שעות פתיחה: 9:00-21:30

לאחר ארוחת הצהרים פנינו לביקור בבית אנה פרנק. מן הבית משתרך לאורך כל שעות היום תור ארוך מאד של תיירים. הדבר מאד מרגש בעיני. העובדה שאנשים מכל העולם רוצים לדעת, לשמוע ולזכור את שואת יהודי אירופה. התור (והוא ממשיך להשתרך מעבר לפינה):

הביקור בבית אנה פרנק היה בעיני אחד משיאי הטיול להולנד. נכנסתי ב״נגלה״ הראשונה של הקבוצה ויצאתי אחרונה מכולם... הסיור מלווה את משפחת פרנק משנותיה בגרמניה, עליית הנאצים, המעבר לגרמניה כדי להימלט מהנאצים, החיים באמסטרדם, המעבר למחבוא, החיים במחבוא, והסוף הנורא. מעבר לסיפור, מבקרים , כמובן, במחבוא עצמו. אני, שכנערה קראתי את יומנה של אנה פרנק יותר מפעם אחת, לא יכולתי שלא לחוש את גוש העצב בגרון ולדמוע, אל מול שמחת החיים, הרצון לחיות, האנושיות של המסתתרים במחבוא ושל מציליהם, והרוע הבלתי נתפס והאין סופי של הנאצים. 

כשיצאתי מהמוזיאון, הרגשתי שאני צריכה אוויר....

את היום סיימנו בחנויות הענק ברחובות שסובבים את כיכר דאם, עם קניה בפרימארק הבלתי נמנע. 

את ארוחת הערב סעדנו ב״פלאפל מעוז״ . שנים בטיולים בחו״ל אני עוברת על פני חנויות הרשת של הפלאפל, וחוץ מלצחוק על כך שבעלי הרשת חייבים אחוזים לבן זוגי, מאחר שהפכו את שמו לשם הרשת, לא טעמתי ממטעמי הרשת מעולם... אבל אנחנו היינו עייפות, ולא היה לנו כח לחפש מסעדה, התחשק לנו משהו מהיר ולמיטה אחרי היום הארוך, ובאופן מפתיע, זה היה מעולה! טרי מאד, טעים רצח, פלאפל עשוי כמו שצריך, עם מלא סלטים טריים וריחניים, גביע צ׳יפס עסיסי, וזול מאד! מסקנה: מי צריך מסעדות גורמה יקרות ומפונפנות?

תם היום השני באמסטרדם. יום עמוס וגדוש מכל הבא ליד. עמוסות שקיות וחוויות עלינו לרכבת בדרך למלון לשינה טובה smiley

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת