77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

אברפן, האסון שמאות חלמו ואף אחד לא האמין

 
 
מה שארעה בכפר וולשי קטן באפרגן בשנת 1966, מוזכר היום כאחד האירועים העצובים והמטלטלים ביותר של ההיסטריה.
היה זה בבוקר של 21 באוקטובר 1966, כאשר תושביה ראו בפתאומיות, איך כל העיירה נבלעת על ידי גל עצום של פחם, בוץ ופסולת. אסון שמקורו במזבלה של מכרה פחם, אשר כיסה את כל אברפן תוך דקות ספורות.
עם זאת, את האסון הזה, סביר להניח שהיה ניתן למנוע, לו היו שמים לב לכל אותם אנשים שחלמו על האירוע המחריד ימים לפני שהתרחש, משהו שאף אחד לא היה מאמין.
 
חזינות קדם האסון
-----------------------
 
נתחיל בילדה בת 10 בשם אריל מיי ג'ונס. החלומות שלה החלו 15 יום בערך לפני האסון, סיוטים עמוסים ייסורים רבים, שבחלום עצמו היא מספרת לאמה ומוריה, "משהו שחור וגדול מתנפל על בית הספר ומכסה את הכל".
אפשר היה להתעלם מהסיוטים של ילדה אחת, אבל העניין הוא, שבאותו בית הספר, כ-128 ילדים שלמדו שם, התחילו לספר על סיוטיהם, סיוטים דומים לחלומות הזוועה שאריל מיי ג'ונס חלמה זמן קצר לפני כן. המורים לא גילו יותר מדי עניין בסיפורים האלה. כנראה שסברו שזו מין "אופנה ילדותית" פשוטה, שבה מספרים שלכולם היה אותו החלום. 
אבל, האם הילדים היו היחידים שחוו אותה חוויה ייחודית? בכלל לא.
 
 
יש גם המקרה של עובד בדימוס של הרכבת, אדם שגר בדרום אנגליה  (רחוק מהעיירה אפרגן), שהחל לחלום סיוטים וחזיונות מה-14 באוקטובר. האפלה שראה בחלומותיו קישר אותה עם פחם, משהו "שקשור עם פחם, עומד לקרות", נהג לספר ימים לפני האסון.
ב-19 באוקטובר, החלומות האלה התחילו להתפשט ברחבי ויילס, ביחוד אצל נשים.
 
אתם הקוראים, בטח תוהים עכשיו, איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים חלמו אותו חלום ואיך ניתן לאמת את זה. הרי תמיד ניתן להמציא דברים לאחר מעשה.
היה זה יד המקרה, אחד הדברים שקורים כדי להוכיח שמתרחשים דברים מדהימים, שאין להם הסבר.
זה היה בדיוק בחודש אוקטובר, שהפסיכולוג האנגלי ג'. סי. בארקר, ערך מחקר בנושא חזיונות. המחקר שלו התבסס באופן פשוט, בלראיין בדרך אקראית אנשים לגבי חלומותיהם ואז לבדוק ולהסיק לאחר מכן אם יש התאמות או דמיון בחלומותיהם של אנשים שונים ברחבי בריטניה.
 
לפני האסון, היו לו כמה עדויות של "החושך המוזר הזה שמכסה עיירה", אבל רק מאוחר יותר, חקר יותר לעומק מתוך כמות הגדולה של המרואיינים. הייתה לו למשל, את עדותה של גב' סי מילדן פלמות, מלפני האסון, שראתה בחזיונותיה בבירור, בית ספר באיזה עמק וכמה ילדים מבועתים מסתכלים על מפולת פחם שמתקרבת לעברם.
 
 
האסון של אברפן
---------------------
 
הגיע היום. החיסרון בחלומות וחזיונות מוקדמים, הוא שהם מעולם לא היו בעלי משמעות מוחלטת. יש תחושת אסון, האימה והמשא הרגשי, אבל הפרטים הולכים לאיבוד, הופכים למטושטשים, כך שאף אחד לא הציע תאריך מסויים למה שיקרה באפרבן.
21 באוקטובר 1966. מפולת הפחם התנפלה על העיירה כלשון ענקית בולעת הכל. ארלי מיי ג'ונס, הילדה הראשונה שחזתה את האסון, מתה בבית הספר ביחד עם עוד 115 ילדים. האסון היה ממוקד במיוחד בבית הספר הזה. 28 אנשים בוגרים מתו, והשאר ילדים. מה שמדהים בנוסף, שתוך כדי התרחשות האסון, מספר אנשים ברחבי בריטניה התעוררו בבהלה בתוך תמונות איומות. סיביל בראון מברייטון למשל, חלמה על ילד שנלכד בתוך תא טלפון וזועק לעזרה, בעוד ילדים אחרים נלכדו במסה שחורה גדולה.
 
אישה אחרת בלונדון, חלמה שקירות ביתה קורסות והיא נקברת תחתם, בעוד אישה אחרת ראתה בחלומותיה אותו בוקר את המילה "אברפן". השם של העיירה הזו שבאותן הדקות, המורים בבית הספר התחילו את הבוקר בקריאת שמות הילדים הנוכחים, בזמן שהר בגובה של 200 מטר הבנוי מפסולת פחם שנערמה לצד המכרה, החלה להתמוטט במהירות עקב הגשמים. היה זה קרוב לחצי מיליון טון "מסה שחורה" שבלעה את העיירה הקטנה, בלי שאף אחד יוכל לעשות דבר.
 
אריל מיי ג'ונס, הילדה שחזתה את האסון
 
באותו היום, הפסיכולוג גי סי בארקר, נשאר המום לאחר שגילה את כמות העדויות הגדולות הקשורות לאסון זה באוסף המרואיינים. לכן, למרות שהיה זה כבר מאוחר מדי, הוא החליט לחקור יותר לעומק את הנושא. הוא פרסם בעיתונים ושאל אם יש מישהו שהיו לו חלומות מוקדמים או חזיונות לגבי האסון באברפן. 
וכך היה, הוא קיבל תשובות רבות, שרק חלקן אומתו, בגלל פרטים שלא פורסמו והיה ידוע רק לרשויות, פרטים שלפסיכולוג ניתנה גישה מתוך חקירת האסון. היו מאות אנשים שאכן חזו את האסון.
 
אני אישית סבורה, שהיה זה סוג של היסטריה המונית, התיאוריה שלי היא, שאנשים חיו בצילו של ההר השחור המאיים הזה, הר של פסולת בגובה 200 מטר, שמן הסתם רק המראה שלו מבעית. כנראה שבתת המודע שהתה תמיד הסכנה למפולת עתידית..
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת